כמו בכל שבוע בתקופה האחרונה, יצאו ביום ראשון האחרון ארגוני הנכים לפעילות מחאה בדרישה להעלאת הקצבאות שלהם. הפעם הם חסמו את כביש 4 בסמוך לאשדוד, בשיטת הפעולה הקבוע שלהם: מגיעים לנקודה שנקבעה מראש, יורדים מהמכוניות ומתמקמים באמצע הכביש.
"אלימות כלכלית" היא מושג שמשויך בדרך כלל לעולם האלימות במשפחה – גברים שמפעילים אלימות כלפי נשותיהם על ידי שליטה בכספה של האישה. אבל מה עם אלימות כלכלית שהיא חלק ממדיניות של הממשלה כלפי אוכלוסיות מוחלשות?
הנכים רואים בחסימת הכבישים את הדרך האפקטיבית ביותר להשמיע את קול מחאתם. במשטרה עד כה הגיבו בחציצה בין המפגינים לציבור: בהפגנות הנכים האחרונות בצומת ארלוזורוב–נמיר, מול בית ראש הממשלה ומול ביתו של יו"ר הקואליציה דוד ביטן סגרה המשטרה את כל הכבישים מסביב, ובעצם נטרלה את המשמעות הציבורית של הפגנה. אף אחד לא ראה אותם, לא שמע אותם.
על פני השטח נראה כי בחסימה ביום ראשון האחרון קרה דבר שלא קרה בעבר – הפעלת אלימות של המשטרה על המפגינים. על פי הסרטונים ועל פי מה שסיפרו מי שהיה שם, השוטרים הפילו נכה מהכיסא שלה, שברו לה את הג'ויסטיק (שהוא הדרך להפעיל את הכיסא), ועצרו חמישה מהמפגינים למשך שעות ארוכות, בלי לאפשר להם גישה לתרופות שלהם ולמזון.
הזעזוע הציבורי מתגובת המשטרה לא איחר לבוא. ברשתות החברתיות וגם בכלי התקשורת ביקרו את ההתנהלות בטענה ש"אלימות נגד נכים זה חציית קו אדום", "איך האלימות נגד הנכים באשדוד היא לא כותרת ראשית בכל האתרים", ועוד אמירות בסגנון הזה, שמדגישות את החרפה אליה הגיעה המשטרה.
אבל המשטרה, כמו במקרים אחרים, היא סוף שרשרת המדיניות. כמו באום-אלחיראן, בהפגנות לשחרור אברה מנגיסטו ועוד, המשטרה היא רק המבצעת של מדיניות שמכתיבה הממשלה. בעוד שהציבור מזדעזע, ובצדק, ממראה שוטר מרביץ לנכה – המראה הוא כה בלתי נסבל, והופך את הסרטון לבלתי ניתן לצפייה – לא ניתן להסביר את השלווה היחסית בה מתקבלת אלימות הכלכלית שהממשלה מפעילה כלפי כלל הנכים. כיצד זה שהציבור נותר אדיש גם למראה מחאת הנכים. שאלו עצמכם מי יצא מהאוטו בפקק שנוצר בעקבות חסימה של הנכים כדי להביע הזדהות? לתמוך?
"אלימות כלכלית" היא מושג שמשויך בדרך כלל לעולם האלימות במשפחה – גברים שמפעילים אלימות כלפי נשותיהם על ידי שליטה בכספה של האישה. אבל מה עם אלימות כלכלית שהיא חלק ממדיניות של הממשלה כלפי אוכלוסיות מוחלשות? מדיניות הממשלה ב-15 השנים האחרונות כלפי הנכים היא אלימות כלכלית לכל דבר ועניין. מי שחושב שאפשר לחיות בישראל מ-2,342 ₪ לחודש משקר לעצמו, או שאינו מחובר למציאות.
וכאן אנחנו חוזרים ליום ראשון האחרון ולזעזוע ממה שקרה. אין מה להתפלא כשהרשויות מוציאות לפועל מדיניות, זה הדבר הטבעי בסופו של דבר. הרי אם מודדים בכסף כמה שווים חיי הנכים, זה חצי מאדם "רגיל". עבור הנכים, יום ראשון האחרון היה עוד יום שבו הם שווים פחות, עוד יום של אלימות ע"י מדינת ישראל.
