סקר שנערך בברזיל הראה כי כ-817 אלף מאזרחי המדינה מגדירים את עצמם כחלק משבטי הילידים, שאבות אבותיהם הגיעו לברזיל לפני כ-8,000 שנים. את האדם הלבן הם פגשו רק עם הגעת הפורטוגזים לברזיל במהלך המאה ה-17, פלישה שגרמה לפגיעה אנושה בחייהם השבטיים. סוחרים ומחפשי הזדמנויות הגיעו ליבשת החדשה, ובעקבותיהם נסחרו מיליוני עבדים מאפריקה לשדות קני הסוכר והקפה.
חיי השבטים הילידים בברזיל עברו שינויים רבים ב-500 השנים האחרונות. מי ששרד את המלחמות והמגפות שהביאו עימם האירופים היה צריך לבחור בין המשך חיי השבט המסורתיים ביערות האמזונס, לבין היטמעות ומעבר לחיים בגוונים אירופים-ברזילאים מודרניים יותר.
בקבוצת הכדורגל ג'ובאו קאטג'י החליטו לנסות ולייצר סימביוזה בין שתי צורות החיים. הכפר הקטן שבמחוז פארה החליט להקים קבוצת כדורגל שתתחרה בליגה המחוזית. הצ'יף המקומי סיפר לאתר פיפ"א כי "המציאות היא שאנשים מסוימים סבלו באופן תמידי במשך זמן מאוד ארוך. כאשר חשבתי על כדורגל, ראיתי בזה עוד דרך לגלות את הכישרון של צעירי השבט ובמקביל לשמור על אורחות החיים המסורתיות שלנו." כיום משחקת הקבוצה בעיר מארבה, במגרש שיכול להכיל עד חמשת אלפים צופים.
לצורך הקמת קבוצת הכדורגל גייסו אנשי הכפר את מאמן הכדורגל פרופסור פרימו, שסיפר כי "בהתחלה כשהגעתי הם סיפרו לי על המנהגים המקומיים שלהם, שילבנו אותם עם האימונים, וכך שני הצדדים הרוויחו". שחקני הקבוצה, שגדלו בתרבות של ציידים, מקיימים אימונים פיזיים יוצאי דופן: בתחילת האימון הם צובעים את רגליהם ובית החזה בצבעים אדומים ושחורים, לובשים מכנס קצר ונוצת עיט, ויוצאים בשירה לריצה קבוצתית ביער עם בול עץ, שנסחב בכל פעם על ידי שני שחקנים אחרים. סחיבת בולי העץ היא "במקום ללכת לחדר כושר", אומר המאמן היצירתי, ומוסיף כי "העיסוק המקומי בחץ וקשת החליף את תרגילי הגמישות המסורתיים".
הקבוצה הקטנה משחקת בליגה השנייה של מחוז פארה, ומנסה לעלות לליגה הראשונה של המחוז ובהמשך לליגה הלאומית הרביעית של ברזיל, דרכה תוכל להצטרף לסבבי הגביע הברזילאי. כרגע הקבוצה ממשיכה להתאמן ולהציג את יכולתה על המגרש. הופעות המועדון יוצרות סקרנות רבה במחוז, והשחקנים מתפקדים כשגרירים של התרבות הילידית בברזיל. הם מספרים שבני שבטים אחרים מגיעים לכפר ומבקשים להצטרף לקבוצה, וגם לצפות בטקסים ובתרבות הייחודית שלהם. אחד מהם הוא השחקן אסאדס טסאורבוטה, שהגיע לכפר כדי להצטרף לקבוצה: "אני חיי אצל קרובי המשפחה שלי, לראות תרבות אחרת, שפה אחרת וריקודים. כל חבר שבט ילידי רוצה לראות את המנהגים של השבטים האחרים. וזהו חלום שהתגשם בשבילי".
המאמן הוותיק פרימו ממשיך לספר על ההתקדמות של הקבוצה הילידית: "מאז שהגעתי הכדורגל השתפר. בהתחלה היה חסר להם הבסיס של הכדורגל, היה להם רק כוח ומהירות, אבל לא היום. כעת הם עומדים בסטנדרטים של שחקנים אחרים בברזיל". למרות השיפור, לפעמים מתמודדים השחקנים עם אווירה קשה ולא נעימה במגרשי הכדורגל. כאשר המשחק מתחמם, הערות כמו "תחזרו לכפר לירות בחץ וקשת" ועוד אמירות מזלזלות נשמעות באוויר. הקבוצה לוקחת על עצמה את האתגר החשוב לחבר בין אנשים, ולשבור בעזרת הכדורגל דעות קדומות כלפי השבטים הילידים בברזיל.
נשיא המועדון, ג'קורר פפקארטה, מספר שהשלב הבא יהיה להקים אקדמיית כדורגל בכפר. "כדורגל זה לא עניין של כסף, אלא דרך לחנך. כעת אנו מקימים אקדמיה בשביל הילדים שלנו. אנחנו לא רק מכינים אותם להיות אתלטים טובים יותר, אלא להיות ילדים טובים, להיות אנשים טובים יותר לשבטים אחרים ולשאר האנשים".
פפקארטה ישב לראיון עם צוות הצילום של פיפ"א בלבוש מסורתי מלא – פניו היו צבועים בפסים אדומים, גופו צבוע באדום בוהק וחום כהה, נוצת עיט לראשו ושרשרת חרוזים כפולה על צווארו. בידו אחז מקל ארוך ודק עליו תלויות 6 פקעות שום. האופן בו בחר נשיא המועדון להציג את עצמו הוא אמירה חברתית – הוא יכול היה להופיע בלבוש מודרני שכולל חליפה, עניבה, חולצה מכופתרת ומכנסיים ארוכים, ובמקום זה בחר להציב את עצמו מול כל מי שיבחר לראות ולהקשיב לו כמו שהוא היה רוצה שיראו אותו: אמיתי, בעל מסורת ייחודית, ובלי מסכות.
