דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
19.1°תל אביב
  • 17.6°ירושלים
  • 19.1°תל אביב
  • 16.9°חיפה
  • 17.9°אשדוד
  • 19.7°באר שבע
  • 23.6°אילת
  • 15.9°טבריה
  • 19.7°צפת
  • 17.6°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

מה הרומאים כבר עשו בשבילנו?

בסרט "בריאן כוכב עליון" של מונטי פייתון (מי שלא ראה זה באמת חסך מביך בקורות החיים ונא להשלים אותו) יש קטע שבו ג'ון קליז בתפקיד מנהיג "החזית העממית של יהודה" מתדרך את חברי החזית לקראת מבצע לחטיפת אשתו של הנציב הרומי. הכוונה היא לחטוף אותה ולדרוש את פירוק השלטון האימפריאלי הרומי מהסיבה הברורה שהכובשים הרומאים לקחו את הכל מתושבי יהודה ולא נתנו דבר בתמורה. מפה לשם מתברר שהם דווקא כן נתנו משהו או שניים בתמורה והדיון מסתיים במשפט הנהדר: "חוץ מסניטציה, רפואה, השכלה, יין, סדר ציבורי, מערכות השקיה, דרכים, מים נקיים ומערכת בריאות ציבורית – מה הרומאים אי פעם עשו בשבילנו?"

מדובר כמובן בקומדיה אבל הקטע הזה לוכד תכונה אנושית מוכרת של דבקות בדעה, אמונה או נראטיב גם אם העובדות מספרות סיפור אחר. השאלה מה לעשות כאשר המציאות מערערת על תפיסת העולם שלך, על משהו שהכרת ואהבת או על הערצה לדמות מסויימת, היא חלק מהחיים של כל אחת ואחד מאיתנו. אנשים מגלים שמישהו מסוים הוא לא בדיוק מי שהם חשבו, אחרים מוצאים קונפליקטים בין האמונות הדתיות שלהם לבין תגליות ותאוריות מדעיות בסיסיות, אחרים נוספים לומדים שהבשר שהם נהנים כל כך לאכול כרוך בגרימת סבל נוראי ליצורים חיים. הרשימה כמובן אינסופית, כולנו חווים את זה. אז מה עושים כשהמציאות טופחת על פנינו? מכפיפים אותה למכלול הדעות, האמונות וההרגלים שלנו או להפך? מה עדיף? למצוא כוח ורצון לבחינה מחדש ולשינוי או שמא חבל לוותר על השימוש במנגנונים האנושיים המופלאים של הכחשה, הדחקה, הסטת המבט, האשמת מישהו אחר וכו'?

את הקטע מ"בריאן כוכב עליון" ראיתי במקרה השבוע ומיד חשבתי על התומכים של ביבי מהעצרת שהתקיימה במוצ"ש לפני שבוע וקצת. ברור באיזו אופציה הם בחרו. הם היו כמו ג'ון קליז רק הפוך. בזמן שהוא שנא את הרומאים ללא קשר לעובדות בשטח הרי שהם אוהבים את ביבי ולא משנה מה הוא יעשה. אהבה ללא תנאי, ממש על סף הרומנטיקה. טראמפ אמר עוד לפני הבחירות בארה"ב שהוא יכול לירות במישהו בשדרה החמישית ולא יקרה לו כלום. עבור רבים מהתומכים של נתניהו זה לא רחוק מן המציאות. כל עוד אפשר להאשים את התקשורת והפרקליטות והערבים והקרן החדשה להשמדת ישראל הרי שהכל בסדר. קשה לחשוב על משהו שהוא יכול לעשות ויגרום להם לפקוח את העיניים ולראות אותו כפי שהוא באמת – אדם שקרן, נהנתן ומושחת, חוליה נוספת בשושלת היסטורית עלובה של מנהיגים שבנו את כוחם על פחד, הסתה ושנאה. בקרוב הוא כנראה יצטרף לשושלת מקומית וצעירה אך עלובה לא פחות – של ראשי ממשלה ישראלים שסיימו את דרכם עם הרשעה פלילית על עבירות שחיתות.

ומשהו אחר לגמרי. בסוף השבוע הקודם הביאו אור קשתי ונעה שפיגל בעיתון הארץ סיפור על היישוב נופית שבגליל אשר בו פועלים מרבית התושבים כדי למנוע הרחבה של היישוב. הסיבה היא שהדבר יהיה כרוך במתן מספר חלקות לערבים שהם הבעלים של חלק קטן מן השטח עליו תקום ההרחבה. מדובר בעיקר בבני משפחת חוואלד המונה כששים איש ומתגוררת במתחם מנותק מחשמל סמוך לכניסה ליישוב. מדהים לגלות כל פעם מחדש עד כמה הגזענות מושרשת בנו. לא חייבים בהכרח להאמין שאלוהים בחר בנו מכל העמים או שרק ליהודי יש נשמה והגויים הם בדרגה של בהמות וכל היופי הזה. מתברר שאפשר גם להצביע עבודה ולדבר על ערכים כמו שוויון ושלום וזכויות אדם. תושבי נופית הם ברובם הגדול מצביעי שמאל-מרכז. 75% מהם לפי קשתי ושפיגל הצביעו למחנה הציוני ויש עתיד. תוסיפו לזה עוד כמה אחוזים של מרץ וכחלון ותגלו יישוב שרחוק מאוד מהבייס האהוב של נתניהו ושל בנט. עד שזה מגיע לערבים. שם כולנו בנט וסמוטריץ'. אם הם קראו את הכתבה הם בטח מגרגרים מרוב הנאה.

כמובן שלא כל תושבי נופית מתנגדים להרחבה אבל כמו שקורה לא פעם במקרים כאלו הקול שלהם כמעט ולא נשמע. לאומנות לעולם נבנית מכל האנשים הטובים ששתקו ואפשרו לה להרים ראש. הקול הדומיננטי בנופית בכל אופן הוא זה שלא רוצה לראות ערבים ביישוב ונכון לעכשיו המהלך באמת נבלם. ליתר דיוק חשוב לציין שגם היום יש ערבים ביישוב. הם באים מהסביבה כדי לעבוד, כולל אנשים ממשפחת חוואלד המדוברת. אבל ממש לגור ביישוב? פה כבר עובר הגבול, כאן נגמר בן האדם ומתחיל הערבי. סתם כדי לסבר את האוזן ולא שזה מאוד משנה – 60 בני משפחת חוואלד מתוך 2700 תושבי נופית הם טיפה יותר משני אחוזים. אחד מכל חמישים איש. הם ייכנסו רק אם היישוב יורחב ואז הם יהיו אפילו פחות משני אחוזים. גם לפראנויה צריך להיות ביסוס מינימלי.

לתושבי נופית היתה ועדיין יש הזדמנות לעשות משהו אחר. להתעלות מעל הפחד והדעות הקדומות ולראות מולם קודם כל בני אדם ורק אחר כך, אם בכלל, גם ערבים. הם יכולים גם לעשות מעשה של שכנות טובה ואנושיות ולאפשר לבני משפחת חוואלד לחיות בתנאים נורמליים במקום העליבות שבה הם מתגוררים בחסות המדינה שמורחת אותם בהבטחות שונות כבר עשרות שנים. חבל.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!