דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
23.2°תל אביב
  • 21.8°ירושלים
  • 23.2°תל אביב
  • 21.6°חיפה
  • 22.7°אשדוד
  • 26.0°באר שבע
  • 32.8°אילת
  • 30.0°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 24.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
כדורגל

ספורט / כיצד הופכים מיליארד הודים לאוהדי כדורגל?

ההתחלה נראתה מבטיחה, אבל ענף הכדורגל בהודו מדשדש מזה שישה עשורים | בפיפ"א סימנו את המדינה השנייה בגודלה בעולם כיעד, ויערכו בה את משחקי המונדיאל לנוער באוקטובר הקרוב | האתגר האמיתי: לחזק את הליגות המקומיות

ילדים הודים משחקים כדורגל במומבאי (צילום: AP Photo/Rajanish Kakade).
ילדים הודים משחקים כדורגל במומבאי (צילום: AP Photo/Rajanish Kakade).
ליאור ברטל
ליאור ברטל
כתב ספורט
צרו קשר עם המערכת:

האם התאחדות הכדורגל העולמית (פיפ"א) תצליח לגרום למיליארד הודים לאהוב כדורגל? במדינה השנייה בגודלה בעולם בקושי מכירים את הענף, שסובל ממיעוט אוהדים, קשיים ארגוניים והחמצות היסטוריות. בפיפ"א סימנו את הודו כיעד, ולצד עריכת טורניר גביע העולם עד גיל 17 במדינה, שידרגו את ליגת העל המקומית. אם השינויים הללו ילוו בהרחבת תשתית הכדורגל המקומית, ייתכן כי האומה שבה קריקט הוא המשחק הלאומי תתעניין גם ב-10 שחקנים ושוער שמנסים להכניס את הכדור לשער היריב.

הבטחה והחמצה

המשחק הראשון של נבחרת הודו, שהתקיים במסגרת המשחקים האולימפיים ב-1948 בלונדון, סימן הבטחה ופריצת מוסכמות: מול עיניהם הסקרניות של 17 אלף צופים, עלו שחקני הנבחרת החדשה על הדשא ברגליים יחפות לחלוטין. מולם התייצבה, בנעליים כמובן, נבחרת צרפת החזקה. ההודים נתנו פייט, ורק ברגע האחרון הצליחו הצרפתים לנצח 2:1, עם שער ניצחון של רנה פרסילן מבורדו בדקה ה-89. המשחק זיכה את הנבחרת הצעירה בהערכה רבה ובטעם חזק של עוד.

נבחרת הודו באולימפיאדת 1948 בלונדון, משחקים יחפים (צילום: National Science and Media Museum / פליקר).
נבחרת הודו באולימפיאדת 1948 בלונדון, משחקים יחפים (צילום: National Science and Media Museum / פליקר).

לאחר שנתיים פספסה הנבחרת ההודית את אחת ההזדמנויות הגדולות שלה לפרוץ למרכז הכדורגל העולמי, כשוויתרה על השתתפות מובטחת בגביע העולם בברזיל ב-1950. לטורניר נערכו מוקדמות יבשתיות, שאליהן היו אמורות לעלות 16 הנבחרות הטובות בעולם. למשחקים באסיה נרשמו רק ארבע נבחרות, אך לפני תחילת המשחקים החליטו שלוש האחרות לפרוש מהמוקדמות. הודו, שנשארה הנציגה היחידה מהיבשת, עלתה אוטומטית לבית השלישי, אך ברגע האחרון הודיעה על ביטול השתתפותה בטורניר העולמי. הסיבה הרשמית: מחאה על האיסור לשחק יחפים והחובה ללבוש נעליים מעור פרה – שנחשבת בהודו לחיה קדושה.

בפועל, הסיבה לפרישה לא היתה החובה לשחק בנעליים, אלא מעמדו הירוד של ה"מונדיאל" באותו זמן. הכדורגל העולמי באותן השנים היה עדיין בראשיתו, והטורניר האולימפי נחשב לאירוע הגדול של הענף. שם, באולימפיאדה, נערכו המשחקים האיכותיים והרציניים, בעוד גביע העולם נחשב לדבר המוזר והקטן הזה שכמה מדינות מנסות לארגן, כדי לייצר תחרות לדבר האמיתי. לימים הודה קפטן נבחרת הודו שגביע העולם נתפש כאירוע קטן וחסר משמעות, שאין סיבה להקדיש לו זמן ומשאבים כלכלים.

דווקא אותו מונדיאל שהודו פרשה ממנו הפך להצלחה אדירה, ולהזדמנות פז שלא תחזור. הנבחרת אמנם נתנה שלוש הופעות רצופות מוצלחות באולימפיאדות של 1952, 1956 ו-1960, ביניהן מקום רביעי במלבורן 1956 בהובלת מלך שערי הטורניר נביל דסוזה, שכבש 4 שערים בשלושה משחקים. אבל הכדורגל במדינה נשאר חובבני וקפא במקום. למונדיאל, כאמור, הם כבר לא חזרו עד היום.

פוטנציאל לא ממומש

מנקודת המבט של התאחדות הכדורגל העולמית (פיפ"א), הודו היא פוטנציאל אינסופי ובלתי ממומש להתפתחות הענף. במדינה האסיאתית חיים כיום 1.3 מיליארד בני אדם, ובפיפ"א שמו לעצמם למטרה להדביק אותם בחיידק הכדורגל העולמי. לכן, באיחור של 67 שנה מהמונדיאל המוחמץ ההוא, הוחלט לתת לנבחרת ההודית לארח את המונדיאל ולהעפיל אליו אוטומטית. אמנם מדובר "רק" במונדיאל עד גיל 17, אך בפיפ"א מקווים להפוך אותו למוקד משיכה ועניין לכדורגל במדינה, דרך אירוח של 24 הנבחרות הצעירות הטובות בעולם והשקעה מסיבית בפרסום ובחשיפה.

האתגר הניצב בפני הכדורגל בהודו אינו פשוט כלל. כיום, הספורט האהוב ביותר על העם ההודי הוא הקריקט – ענף ספורט שנוצר באנגליה, והתפזר ברחבי הארצות שנשלטו ע"י האימפריה הבריטית. לקריקט מקום חשוב בזהות ההודית, וגם בזו של שכנותיה, פקיסטן וסרי לנקה, השותפות לטירוף עם המקל המוזר והכדור הלבן והקטן. הודו היא אחת הנבחרות הטובות בעולם בענף ובעלת ליגה יוקרתית, מלאת תקציבים ואחוזי צפייה גדולים. הכדורגל, לעומת זאת, מעולם לא הצליח לחדור את האדישות ההודית. הנבחרת הלאומית נחשבת כיום לחלשה יחסית, וממוקמת במקום ה97 בעולם.

נבחרת הודו במשחק מול מיניאמר במסגרת מוקדמות אליפות אסיה 2019 (צילום: AP Photo/Thein Zaw).
נבחרת הודו במשחק מול מיניאמר במסגרת מוקדמות אליפות אסיה 2019 (צילום: AP Photo/Thein Zaw).

שתי ליגות ללא קשר ביניהן

גם חוסר הארגון המשווע של הכדורגל בהודו ממחיש את הדרך הארוכה הנדרשת כדי להפוך אותו לספורט לאומי. בהודו קיימת סיטואציה ייחודית, שבה הענף בנוי משתי ליגות בכירות שאינן קשורות אחת לשנייה: ה'אי-ליג' המסורתית, שנחשבת לליגה הרשמית, ולצידה הסופרליג, שזוכה לפופולריות ולחשיפה רבה אך אינה מוכרת ע"י פיפ"א כליגה. באי-ליג, משחקות 10 קבוצות מרחבי המדינה, שעולות אליה מהליגות הנמוכות יותר של התאחדות הכדורגל ההודית ולהיפך. זוהי הליגה הרשמית המהווה חלק מהליגות האסייתיות. היא הוקמה ב-1996 תחת השם 'ליגת הכדורגל הלאומית', ומותגה מחדש ב-2007 כדי לשוות לה תדמית מקצוענית יותר.

לצד האי-ליג פועלת הסופרליג, שנפתחה בקול תרועה ב-2014 עם השקעה כלכלית של כוכבי בוליווד ואנשי עסקים מקומיים. הקבוצות בליגה החתימו כוכבי עבר מהכדורגל העולמי לקראת אקורד הסיום של הקריירה שלהם – דויד טרזגה, ניקולה אנלקה, מרקו מטראצי, רובר פירס, לואיס גארסיה, אלאנוף פרדי ליונברג, ז'ואן קאפדוילה, דיויד ג'יימס ואלסנדרו דל פיירו, שהגיעו לחודשיים בלבד כדי להרוויח צ'ק אחרון בהחלט. הליגה הוכיחה את עצמה כשהקבוצות הבכירות הצליחו להביא למשחקים קהל רציני במספרים מצוינים. מעל כולן בלטו קראלה בלאסטרס עם ממוצע של 49 אלף צופים, ואתלטיקו קולקטה עם 45 אלף צופים. העונה התקיימה במשך חודשיים וחצי בלבד, אך יצרה עניין ותיאבון.

השחקנים הגדולים הגיעו גם בעונות הבאות של הסופרליג, אך במספרים קטנים יותר. המפורסמים ביניהם היו אלאנו, שהושאל לקבוצת צ'נאיין והמשיך לשחק במקביל בסנטוס הברזילאית, הלדאר פוסטיגה (לשעבר כוכב נבחרת פורטוגל), רוברטו קארלוס (ריאל וברזיל), לוסיו (באירן וברזיל), קרלוס מרצ'נה (ולנסיה וספרד), סימאו (בנפיקה ופורטוגל), אדריאן מאטו (צ'לסי ורומניה), פלורן מאלודה (צ'לסי וצרפת), דייגו פלוראן (אתלטיקו מדריד ואורוגוואי) ורבים אחרים.

לואיס גרסיה, כוכב כדורגל ספרדי, במדי אטלטיקו דה קולקטה, במסגרת הסופר ליג ההודי (צילום: AP Photo/ Bikas Das).
לואיס גרסיה, כוכב כדורגל ספרדי, במדי אטלטיקו דה קולקטה, במסגרת הסופר ליג ההודי (צילום: AP Photo/ Bikas Das).

הבעיה המרכזית עד כה של הסופרליג היתה שפיפ"א סירבה להכיר בה כליגה בינלאומית, ובכך פגעה ביכולת של הקבוצות ששיחקו בה לקחת חלק במפעלים האסייתים. ג'רום וולקה, מזכ"ל פיפ"א שהגיע ב-2014 לביקור רשמי בהודו הצהיר כי "לא נקרא לסופרליג ליגה. מבחינתנו יש רק ליגה אחת והיא האי-ליג. הסופרליג הוא טורניר שמנסה לעזור להגביר את העניין בכדורגל, כי הוא מייצר הרבה עניין לא רק בהודו, אלא גם בחוץ". בהיעדר עניין תקציבי ויכולת להתפתח הסופרליג נחלשה, כוכבי הענק מגיעים אליה פחות ופחות וגם האוהדים מתחילים לאבד עניין. בעונת 2016, הפעם השלישית בלבד לקיומה, ממוצע הקהל בסופרליג היה רק 21 אלף צופים בממוצע ארצי – ירידה של מעל 50%.

השנה, כחלק מהמאמץ לפתח את הכדורגל ההודי, החליטו בפיפ"א להגמיש מעט את הכללים. אלופת הסופרליג תשתתף בגביע האסייתי, הטורניר השני בחשיבותו באסיה אחרי ליגת האלופות (שם תתחרה הקבוצה מהאי-ליג הפחות איכותית). בנוסף, הליגה אמורה להתרחב ל-10 קבוצות ולעבור מחודשיים של משחקים לארבעה חודשים, כאשר חלק מהזמן יתקיימו המשחקים במקביל לאי-ליג.

דרך נוספת שדרכה בחרו בפיפ"א להפוך את המונדיאל הצעיר בהודו לטורניר היסטורי היתה הבחירה החשובה למנות 7 שופטות מרחבי העולם, כך שבכל משחקי הטורניר השופטת הרביעית תהיה אישה. זאת תהיה הפעם הראשונה שפיפ"א מעניקה הזדמנות לנשים לשפוט בטורניר בינלאומי לנבחרות גברים.

מוחמד רפיקי מנבחרת הודו קופץ מעל שחקן נבחרת נפאל (צילום: AP Photo/Rajanish Kakade).
מוחמד רפיקי מנבחרת הודו קופץ מעל שחקן נבחרת נפאל (צילום: AP Photo/Rajanish Kakade).

הדרך עוד ארוכה

אבל כל המאמצים הללו – אירוח המונדיאל הצעיר, ההכרה בסופרליג, והזרמת הכסף המסיבית מצד פיפ"א ומשקיעים מקומיים – אינם מבטיחים שהכדורגל יצליח לכבוש את לבבות ההודים. מצד אחד, הניסיון להביא את אלפי האוהדים למגרשים הוכיח את עצמו כאפשרי. מצד אחר, רמת הקבוצות והשחקנים המקומיים נחשבת חלשה ואינה מעוררת עניין. גם בהודו אוהבים את כוכבי הכדורגל העולמי, אך השחקנים מברצלונה, ריאל מדריד, צ'לסי ובאיירן מינכן לא משחקים בליגה ההודית, וכנראה גם לא ישחקו בה בזמן הקרוב.

על אף שמדובר בצעדים חיוביים, נראה שבפיפ"א מנסים לעבוד מלמעלה במקום מלמטה. כדי שהכדורגל יהפוך לספורט אהוב בהודו נדרשת השקעה מסיבית בארגון התשתיות, וביצירת נבחרת לאומית וליגה מקומית חזקות. אם וכאשר תעפיל הודו למונדיאל של הגדולים, כל ילד במדינה ירצה להיות כמו כוכבי הנבחרת. כרגע המאמצים מושקעים באופן לא נכון, רחוק מהמקורות ההודיים. יש עוד דרך ארוכה ומפותלת, שאולי כדאי להודים לרוץ אותה ברגליים יחפות.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!