דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
19.1°תל אביב
  • 17.6°ירושלים
  • 19.1°תל אביב
  • 16.9°חיפה
  • 17.9°אשדוד
  • 19.7°באר שבע
  • 23.6°אילת
  • 15.9°טבריה
  • 19.7°צפת
  • 17.6°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
חינוך

חינוך / משרד החינוך: 5% מהתלמידים היהודים "חלשים" לעומת 61% מהערבים

דו"ח השקיפות בתקציב, שפרסם השבוע משרד החינוך, חושף את המחסור ממנו סובלים התלמידים הערביים | רכז תכנית לניהול מערכות חינוך, וואליד דאלשה: "תלמיד תיכון בחברה היהודית מקבל 70% יותר מרעהו בחברה הערבית"

בית ספר במזרח ירושלים (צילום ארכיון: אוראל כהן/ פלאש 90).
בית ספר במזרח ירושלים (צילום ארכיון: אוראל כהן/ פלאש 90).
דוד טברסקי

הדו"ח האינטרנטי שפרסם משרד החינוך, המשווה בין הישגי בתי הספר, חושף כי בראש רשימת היישובים בהם דיווחו התלמידים על רמת אלימות גבוה, נמצאים יישובים ערביים ובדואים ובהם אבו גוש, ג'וליס ותל שבע. ברשימת עשרת בתי הספר הצפופים בארץ צויינו שישה בתי ספר ערביים. כדי להבין את התמונה המטרידה המתוארת יש להבין את עומק הפערים בין התלמיד היהודי לתלמידה הערבייה.

דו״ח שקיפות בתקציב של משרד החינוך בין השנים תשע"ב לתשע"ו, מצביע על עלייה ממוצעת של 16% בהשקעה בחינוך הפורמלי בין שנת הלימודים תשע"ב לשנת תשע"ו ועל השקעה הולכת וגדלה בתלמידים ממגזר הטיפוח החלש, כפי שמגדיר אותם המשרד. במדינת ישראל לומדים כחצי מיליון תלמידים יהודים בבתי הספר היסודיים. בשנת תשע"ו רק כ-5% מהם הוגדרו תחת מדד טיפוח חלש בעוד ש-42% הוגדרו תחת מדד טיפוח חזק. במגזר הערבי התמונה הפוכה כמעט לחלוטין. לא זאת בלבד שלא נמצא היום במגזר הערבי כמעט אף בית ספר תחת מדד טיפוח חזק, כ-61% מסך 200 אלף התלמידים הלומדים במגזר הערבי מוגדרים תחת מדד טיפוח חלש ופחות מ-1% מוגדרים תחת מדד טיפוח בינוני-חזק. אל מול הנתונים הקשים, משרד החינוך מצביע בכל זאת על מגמת שיפור בארבעת השנים האחרונות, כאשר בחמישון החלש חלה ירידה של 7.4% שעברו לחמישונים הבינוניים.

בית הספר היסודי באבו-קורינאת. ארכיון. צילום: אבישי בורלא
בית הספר היסודי באבו-קורינאת. ארכיון. צילום: אבישי בורלא

ההשקעה בה מתגאה המשרד אמורה הייתה להביא עמה בשורה של ממש למגזר הערבי, וזאת עקב הפערים העצומים בין כמות התלמידים במגזר הטיפוח החלש במגזר היהודי לאלו שבמגזר הערבי, אך מי שמכיר את צרכי החברה הערבית ואת מערכת החינוך שלה מקרוב, מבין כי למרות שישנה מגמת שיפור, היא איננה מספיקה על מנת לצמצם את הפערים העצומים בין המגזרים.

"התמונה שעולה מפרסום הנתונים היא עגומה מאוד ביחס לחברה הערבית", אמר וואליד דלאשה רכז תוכנית תואר שני לניהול מערכות חינוך במכללת סכנין להכשרת עובדי הוראה, בעל ניסיון של מעל 20 שנה במערכת החינוך ומנהל תיכון במשך כ-16 שנים. "זה מרגיש שכמעט ואין התקדמות אם מסתכלים בתמונה על כל מרכיביה. בתי הספר שבראש רשימת ההישגים והתמונה החינוכית הם כמעט כולם פרטיים או שייכים לעמותות, מה שאומר שהם מתוקצבים באופן ניכר מכספי ההורים והכניסה אליהם מותנית בסלקציה קפדנית של בחירת תלמידים ומורים. מדובר בבתי ספר שלא שייכים למשרד החינוך – שמושכים את כל התלמידים הטובים ולכן רואים הישגים".

לפי מדד התקצוב הדיפרנציאלי, בשנים האחרונות חמישונים חלשים יותר, בעיקר בבתי הספר היסודיים, מקבלים יותר שעות לימוד. יש לומר מראש שתוספת שעות לימוד כסימן להשקעה נוספת בתלמידים צריכה להילקח בערבון מוגבל מאוד, שכן אנשי חינוך בכירים בארץ ובעולם מצביעים על כך ששיפור רמת החינוך נובע יותר מכל מהסביבה החינוכית הכללית, המושפעת מהכשרת המורים, זיהוי פרטני של תלמידים מתקשים, צפיפות הכיתות ונתונים שכלל לא קשורים לחינוך באופן ישיר כגון המצב הסוציו-אקונומי של משפחות התלמידים ושל היישוב, כך שתוספת שעות לימוד אינה בהכרח ערובה לשיפור הלמידה.

דאלשה: "תלמיד בבית ספר יסודי בחברה היהודית, על כל המערכות שתומכות בו (תקציב משרד החינוך, בתוספת תקציבי הרשויות המקומיות, ארגונים אזרחיים ורשתות חינוך, ד.ט.), מקבל 30% יותר תקציב בהשוואה לתלמיד ערבי. 50% בחטיבת הביניים ו-70% בתיכון. הפערים מאוד גדולים ועל זה תוסיף שהחברה היהודית יותר חזקה כלכלית. בטווח הארוך זה רק מגדיל את הפערים".

לזכותו של משרד החינוך ייאמר כי הוא השקיע באופן ניכר בחלוקה דיפרנציאלית בתוספת שעות למגזר הערבי כאשר ממוצע השעות עלה ב-9% (ביהודי רק ב-3%) ו-10% במגזר הטיפוח החלש. רמת הצפיפות בכיתות הלימוד בבתי הספר היסודיים ירדה ב-8% במדד הטיפוח החלש וב-7% בממוצע.

נתוני התקציב מעידים, לפחות מבחינת השקעת המשרד, גם על הגדלה דיפרנציאלית בתקציב החינוך הערבי בשנים האחרונות כאשר הממוצע לתלמיד בבית ספר יסודי ערבי עמד על 16,724 ש"ח אל מול 15,410 ש"ח בחינוך היהודי, כאשר בארבע השנים האחרונות ההשקעה בתלמידים חלשים במגזר הערבי בבתי הספר היסודיים עלתה ב-22% ועומדת כיום על 17,176 ש"ח לתלמיד. אכן, מדובר במספר גבוה לכל הדעות, אך נמוך מההשקעה בתלמיד יהודי במדד הטיפוח החלש שמושקעים בו כ-20,531 ש"ח.

לדברי דאלשה, התמונה היחסית אופטימית של תוספת השעות, אינה מספרת את כל הסיפור. "נכון, בשנים האחרונות ישנם סימנים להתחלה של שינוי בכיוון, אך מדובר באחוזים בודדים וזה רחוק מאוד משביעות רצון. תלמיד בבית ספר יסודי בחברה היהודית, על כל המערכות שתומכות בו (תקציב משרד החינוך, בתוספת תקציבי הרשויות המקומיות, ארגונים אזרחיים ורשתות חינוך, ד.ט.), מקבל 30% יותר תקציב בהשוואה לתלמיד ערבי. 50% בחטיבת הביניים ו-70% בתיכון. הפערים מאוד גדולים ועל זה תוסיף שהחברה היהודית יותר חזקה כלכלית. בטווח הארוך זה רק מגדיל את הפערים. במדינות אחרות, לדוגמה בהולנד, משקיעים 30% תוספת בתלמידים שמגיעים ממצב סוציו-אקונומי נמוך. משרד החינוך צריך להתחיל לפחות מ-50% תוספת לתלמיד הערבי כדי להתחיל לסגור פערים באופן רציני".

דבריו של דאלשה לא משתמעים לשתי פנים. על מנת לצמצם פערים, נדרשת הקצאה תקציבית כללית גדולה הרבה יותר לתקציב החינוך. הנתונים התקציביים לגבי החינוך העל יסודי תואמים היטב את פרשנותו של דאלשה למצב בחטיבות הביניים, שם המצב עגום יותר. במבחן ההשוואתי, התקצוב הדיפרנציאלי בחטיבות הביניים נמצא כיום עוד בשלביו הראשונים והתקציב השנתי לתלמיד במגזר הערבי עומד על 19,358 ש"ח – עלייה של 17% בשנים האחרונות, בעוד התקציב במגזר היהודי עומד כיום על 19,641 ש"ח לתלמיד. למרות ששינוי הגדילה בתקציב במגזר הערבי גדול במעט מהשינוי במגזר היהודי, הפער עדיין נוכח לטובת התלמידים היהודים וזאת בעוד המצב הכלכלי במגזר הערבי וההשקעה בו לאורך השנים קטנה בהרבה.

בתי הספר הציבוריים צפופים, כאשר בחלק מהכיתות הצפיפות מגיעה ל-41 תלמידים בכיתה. אין חצרות, צמחייה ומרחב פיזי. לכן לא מפתיע שמצב זה יוצר מצוקה וחוסר שמגבירים את החיכוך בין התלמידים, וכך המרחב הבית ספרי הופך לחממה לאלימות.

אל מול כל אלו, הפערים הגדולים ביותר נמצאים בתקצוב לתלמיד בחטיבה העליונה: תלמיד במגזר הערבי מתוקצב רק ב-21,349 ש"ח, 26% פחות מהתקצוב לתלמיד במגזר היהודי-ממלכתי ו-54% פחות מהתקצוב לתלמיד במגזר הממלכתי דתי. יש לזכור כי 55% מהציבור בחברה הערבית נמצא מתחת לקו העוני כאשר שיעור ההוצאה הפרטית על חינוך בישראל עומד על 22.1%, נכון לנותני הלמ"ס לשנת 2013,  וממוצע ה-OECD עומד על 15.8% בלבד. שילוב הנתונים הללו מדגיש את המלכודת הכלכלית שהחברה הערבית נמצאת בתוכה, וזאת בלי להזכיר את האפליות והגזענות שהציבור הערבי חווה, כמו אפליה בכניסה למתקנים ציבוריים, קבלה ליישובים ועוד.

"רוב המשפחות הערביות אינן יכולות לתמוך בילדיהן. במצב כזה אי אפשר להשקיע בשיעורי עזר, חוגים ופעילויות אחר הצהריים. אין תרבות ורוגע לנפש, מצב שרק מוסיף לחצים. המדינה והמועצות המקומיות חייבות לתמוך בסביבה ההיקפית, במתקני ספורט, במתנ"סים ובפארקים שפשוט אין אותם.

וואליד דאלשה (תמונה באדיבות המצולם)
וואליד דאלשה (תמונה באדיבות המצולם)

"אחוז האלימות בבתי הספר בחברה היהודית מגיע ל-7%-6%, כמעט פי שתיים פחות מהממוצע במגזר הערבי, שם אחוזי האלימות הממוצעים עומדים על 16%-15% ויש בתי ספר שעוברים את ה-30% בנגב או במזרח ירושלים. בנוסף לכך אחוזי הנשירה הם גבוהים בהרבה מאשר בחינוך היהודי".

דלאשה טוען כי משרד החינוך ממעיט בהתייחסות לנושא המסובך ותולה את הבעיות בחוסר התקצוב הכללי, שמושקע בעיקר בתוספת שעות למקצועות פרטיקולריים כמו מתמטיקה ומדעים, ולא בהרחבת הכיתות ובשיפור הסביבה הלימודית. "במגזר הערבי סדר עדיפויות זה בולט במיוחד וניכר כי חסרים מאוד מרחבי פנאי, משחקים ומנוחה ברחבי המוסדות החינוכיים. ההשקעה עבור תלמיד בחברה הערבית קטנה באופן משמעותי מההשקעה בתלמיד יהודי. בתי הספר הציבוריים צפופים, כאשר בחלק מהכיתות הצפיפות מגיעה ל-41 תלמידים בכיתה. אין חצרות, צמחייה ומרחב פיזי. לכן לא מפתיע שמצב זה יוצר מצוקה וחוסר שמגבירים את החיכוך בין התלמידים, וכך המרחב הבית ספרי הופך לחממה לאלימות."

דלאשה הוסיף כי בעיה נוספת שמשפיעה על איכות החינוך היא נטייתן של חלק מהרשויות המקומיות למנות מנהלים משיקולים פוליטיים. "מנהל של בית ספר צריך להיות מנהיג שמאמין בשינוי כי בלי זה אי אפשר לעשות שינוי". ביחס לנושא זה קורא דלאשה למשרד החינוך להתערב, ולציבור הערבי לבחור במנהיגים שיבטיחו לשלב אנשי חינוך טובים במוסדות החינוך, כאלה שיובילו את המגזר הערבי קדימה.

"ועדי ההורים, ההנהלה, הרשות המקומית והמדינה צריכים ללמוד לעבוד ביחד כדי לבנות תוכניות עתידיות לטיפול בבעיות הרבות בחברה הערבית" אמר דלאשה לסיום והוסיף כי "בנוסף לכל, אם אנחנו רוצים לחיות בשלום, שלווה בטחון ונחת, צריך להשקיע גם בחינוך הערכי ובמערכות העקיפות בציבור הערבי. ככה נוכל לייצר תלמידים יותר עצמאיים, אכפתיים, בעלי שליטה עצמית, חזון ומטרות, עם כישורים דיאלוגיים. מדובר במהלך שדורש תקצוב והכשרה ושידרוש מהמורים לשלב בין חינוך מקצועי וערכי שצריך להשקיע בו כבר מגיל צעיר, אפילו מטרום חובה אם אפשר".

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!