אדם סמית', פילוסוף וכלכלן סקוטי בן המאה ה–18, נחשב לאבי הקפיטליזם. בספרו המפורסם "עושר העמים" פרש סמית' את משנתו הכלכלית שדגלה באופן ברור ומובהק בשוק חופשי (עם סייגים מסוימים) וגרם למהפכה. בפסקה שהיא אולי המפורסמת ביותר בספר, טוען סמית' שהפעולות הכלכליות האגואיסטיות שעושה כל אדם עבור עצמו, הן בסופו של דבר התרומה הגדולה ביותר לחברה:

"כל פרט עמל כדי להגדיל את רווחיה של החברה ככל יכולתו. הוא אינו מתכוון לקדם את עניין הציבור, ואף אינו יודע באיזו מידה הוא מקדם אותו… הוא מכוון רק כדי להשיג רווח עבור עצמו, ובכך, כמו במקרים רבים אחרים, הוא מובל על ידי יד נעלמה לקידום מטרה שאינה חלק מכוונתו. ואין זה תמיד מזיק לחברה שאין כוונתו לכך. באמצעות רדיפת עניינו הוא, הוא לעתים קרובות מקדם את עניינה של החברה ביותר יעילות מאשר אילו התכוון באמת לקדמה. מעולם לא חזיתי בטובה גדולה שיצאה מאלו שניסו להשפיע על הסחר לטובת הציבור."  (עושר העמים, ספר רביעי, פרק שני)

קביעה זו של סמית' הפכה לאבן הראשה של הקפיטליזם המודרני. אחד מגלגוליה של הקביעה מצא את דרכו לכתביו של מילטון פרידמן, אבי הניאוליברליזם המודרני, שקבע כי  מטרתה היחידה של חברה עסקית היא השאת רווחים לבעלי המניות ובכך היא ממלאת את חובתה כלפיה החברה:

"לעסק יש אחריות חברתית אחת ויחידה– להשתמש במשאביו ולעסוק בפעילויות שנועדו להגדיל את רווחיו כל עוד הוא שומר על כללי המשחק, דהיינו עוסק בתחרות פתוחה וחופשית בלא הונאה או תרמית" (מילטון פרידמן קפיטליזם וחירות).  תפיסה זו אף מצאה את דרכה לחוק החברות הישראלי שקובע כך: "תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה." (חוק החברות, סעיף 11). אמנם בהמשך הסעיף נכתב שניתן להביא בחשבון גם את ענייניהם של הנושים, העובדים והציבור, אך האחריות כלפי מוטבים אלה מצומצמת יחסית.

נראה כי גישה הזו, המנסה לנתק שיקולים מוסריים מההתנהלות הכלכלית מבטאת רוח שונה מזו של כמה מן הציוויים שנכתבו בפרשת כי תצא, ובמיוחד של המצווה הכלכלית המרכזית שבהן, 'איסור ריבית':
לֹא-תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ, נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל:  נֶשֶׁךְ, כָּל-דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ; לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ, וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ–לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ, עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.  (דברים, כ"ג, כ"א).

כלומר, אסור ליהודי לתת ליהודי אחר הלוואה בריבית, לעומת זאת, לנכרי מותר לתת הלוואה בריבית. ישנם עוד איסורים כלכליים רבים שנאמרו בפרשה זו, ובתורה בכלל: איסור על הלנת שכר, איסור על רמאות במשקלות ובמדידות ועוד, אך ייחודו של  איסור ריבית הוא בכך שהוא אינו עוסק ברמייה, במקרה בה צד אחד מודע למציאות ומוכר מקסם שווא לצד השני, אלא למצב בו שני הצדדים מודעים ומוכנים לתת ולקבל הלוואה עם ריבית, ובכל זאת אסור להם לעשות זאת.

איסור ריבית נחשב לאיסור חמור מאוד וכל המלווה בריבית עובר במעשהו על שישה איסורים שונים. מעניין שגם הלווה עובר על איסור וכך גם כל המתווכים בעסקה. הנביא יחזקאל מתאר אדם שמגיע לו למות בגלל שחטא בשלושת החטאים החמורים ביותר – עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ומוסיף להם איסור נוסף – הלוואה בריבית: בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית לָקַח וָחָי לֹא יִחְיֶה אֵת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה עָשָׂה מוֹת יוּמָת דָּמָיו בּוֹ יִהְיֶה. (יחזקאל, י"ג, י"ח).

איסור נוסף המופיע בפרשה וקשור לפעילות כלכלית הוא 'אתנן זונה', האיסור להשתמש בכסף שהורווח על ידי מעשה זנות לקרבן במקדש. הרמ"א (רבי משה איסרליש) ב'שולחן ערוך' הרחיב את האיסור גם על תרומה לבית כנסת או לתשמישי קדושה. ההגבלה האחרונה היא מצוות 'לקט שכחה ופאה' שלושה ציוויים שונים, המורים לחקלאי לא לקחת לעצמו חלק מסויים מהגידולים שלו על מנת שישארו לעניים.

שלושת הציוויים שהזכרנו עברו גלגולים רבים במהלך השנים ומעמדם השתנה ע לפי השתנות החברה והכלכלה. איסור ריבית כמעט ואבד עם הגעתו לעולם של "היתר העסקא" המפורסם,שיטה הלכתית המאפשרת לבנקים ולגופים עסקיים לספק ולקבל הלוואות עם ריבית, נושא האתנן הוגבל רק לכסף המתקבל ישירות מזנות והלקט, שכחה ופאה עברו שינוי נרחב עם המעבר לחברה שאיננה חקלאית.

נראה שהתורה ראתה לנכון להגביל את פעילותו הכלכלית של האדם באופן אקטיבי ופולשני בשל שיקולים מוסריים. העובדה שאדם הוא 'אחיך' אמורה לגרום לך לשנות דרמטית את הדרך בה אתה מתנהל כלכלית, גם אם תפסיד מכך (אגב, גם בנוגע ללא יהודים, הפסיקה המקובלת היא שמותר להלוות להם בריבית, אך ראוי לא לעשות כן). לכסף יש ריח ולשאלה מאיפה הוא הגיע ישנה משמעות. ולבסוף, גם כשאתה אוסף את רווחיך, עלייך להתחשב בעניי המקום ולתת להם חלק ביבולים.

גם כשעוסקים בכסף, גם כשעוסקים בכלכלה, הערכים העומדים בבסיס החברה אמורים לבוא לידי ביטוי. השאת הרווחים איננה השורה התחתונה היחידה.  "לְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ–לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ, עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ".