שיירת כלי רכב יצאה הבוקר (ראשון) מלטרון לקריית הממשלה והפגינה מול משרד האוצר. 500 המפגינים שהגיעו, גמלאים מהמשטרה והשב"ס ומשפחות של שוטרים, קראו לאוצר לקיים את ההסכמים בין השוטרים לממשלה שתוכנם השוואת השכר בין השוטרים לבין אנשי הקבע בצה"ל.

הדס בן עמי מירושלים: לא רוצים תוספות לא ביקשנו העלאות שכר, לא ביקשנו שעות נוספות, רק מה שמגיע לנו על פי חוק

המפגינים הפנו את קריאותיהם בעיקר כלפי שר האוצר משה כחלון שמבקש לשנות את החלטת הממשלה ההיסטורית בנושא. "אתה מבדיל בין דם חיילים לדם שוטרים", קראו המפגינים והוסיפו "כחלון, תצא לנו מהכיס ותיתן לנו את הכסף שמגיע לנו".

הפגנת גמלאי משטרת ישראל וארגון נשות השוטרים והסוהרים מול משרד רה"מ. היום (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

הדס בן עמי מירושלים שהגיעה להפגין אמרה "באתי כי בעלי 25 שנים במשטרה והשוטרים הם אילמים ושקופים ואסור להם להביע את דעתם על דברים שכואבים להם. החלטנו שנחליט להיות הפה שלהם ומה שהכי בוער עכשיו זה שיש הכרעת דין של בית משפט לעבודה שקובע שלשוטרים ולסוהרים מגיע החזרים של 7% מההצמדה למשכורת, מה ששר האוצר מנסה לעשות זה מחטף ואנחנו מאמינות וחושבות שזה לא פייר, ומגיע להם לקבל את הכסף הזה".

"אני רוצה לבקש משר האוצר, משה כחלון שייתן לבעלים של כולנו את הכסף שמגיע להם. לא רוצים תוספות לא ביקשנו העלאות שכר, לא ביקשנו שעות נוספות, רק מה שמגיע לנו על פי חוק", סיכמה בן עמי.

כאמור, לטענת המוחים והמוחות, מדובר בהפרה של הבטחה שלטונית שניתנה לשוטרים לאחר סיכול הקמת איגוד השוטרים  – בשנת 1979. בחודש יוני האחרון, לאחר עשר שנות מאבק, הכריע בית הדין הארצי לעבודה כי הממשלה מחוייבת להשוות את שכר השוטרים ואנשי השב"ס לזה של משרתי הקבע כמו שהוחלט בהחלטת ממשלה הקרויה ש/33 משנת 1979.

הפגנת גמלאי משטרת ישראל וארגון נשות השוטרים והסוהרים מול משרד רה"מ. היום (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

למעשה התביעה הוגשה על ידי גמלאי שב"כ ומוסד שגילו שחבריהם, אנשי הקבע בצה"ל, קיבלו מ-2006 תוספת שכר הנקראת "אי ביטחון תעסוקתי". הם פנו לבית הדין האזורי לעבודה וזכו. לאחר הכרעת הדין בתחילת חודש אוגוסט הגישה המדינה ערעור על ההחלטה וכן שר האוצר משה כחלון הודיע כי הוא רוצה לשנות את החלטת הממשלה מ-1979 ולמעשה להפריד את שכר אנשי הקבע משכר השוטרים ואנשי שב"ס.

המשבר הנוכחי מעלה מחדש את השאלה, האם נטילת זכותם של השוטרים להתאגד מוצדקת. באין לשוטרים ולסוהרים ארגוני עובדים, תנאיהם תלויים לחלוטין ברצונה של הממשלה. בהיותם אנשי שירות ביטחון הם אף אינם רשאים להפגין בעצמם ולנקוט צעדים פוליטיים במטרה לשפר תנאיהם – ונאצלים להסתמך על גמלאי השירות ובני משפחותיהם שיזעקו את זעקתם.

חשוב לציין כי כיום, כמעט בכל המדינות המערביות קיים איגוד עובדים לשוטרים. בגרמניה, בלגיה, צרפת, הולנד, דנמרק, פינלנד, נורווגיה, שוודיה, שוויץ, קפריסין וכמובן, בארצות-הברית, איגודים אלו מצליחים להגיע להישגים מרשימים בשביל השוטרים בעיקר באמצעות חבירה לארגוני עובדים אחרים, בהשפעה על הרשות המחוקקת, בחתימת הסכמי שכר, במשא ומתן עם הרשויות ואם צריך אף בצעדים ארגוניים.