היום חשבתי לעצמי ואמרתי ככה ביני לבין עצמי, מה נגיד לבורא עולם בראש השנה.

שהנכים במדינת ישראל צריכים לחסום כבישים בשביל לקבל זכות בסיסית לחיות.

שמדינת ישראל לא מתכוונת להחזיר את החללים והנעדרים מעזה.

שהמדינה שלנו מעודדת צעירים שסיימו צבא לא לחיות בה והם יקימו משפחות במקום אחר.

נמאס לי לקרוא על מדינות כמו נורווגיה ופינלנד שהן כל כך בעד האזרחים שלהן.

במה אנחנו שונים?

להיפך אני כאדם מאמין דווקא רוצה להוות דוגמא לעמים ולמדינות השונות.

מוכרים לנו השכם וערב פרסומות שכבר לא מעניינות אף אחד. האיום האיראני, תיזהרו, יחלקו את ירושלים, ועשרים שנה עברו ולא טיפלו בבעיות מהותיות כמו איחוי ואחדות העם וקבלת השונה והאחר ממך, חיזוק הפריפריה, חיזוק האוכלוסיות החלשות שעליהן מזהירה כל כך התורה שאנו קיבלנו בהר סיני.

אני רוצה להתגאות במדינה שלי כי אני באמת אוהב אותה ורוצה כבר לראות שינוי תפיסתי. להיות העם הכל כך מיוחד שאנחנו מייחסים לעצמנו.

לכן אני מאחל לנו לשנה הבאה שנהיה אנחנו, רגישים לזולת, שנהיה עצמנו העם הנפלא הזה ששרד 2000 שנה בגלות מתוך אחדות ועזרה הדדית, שנהיה דוגמא וסמל לעולם מפני שלשם אנו צריכים לשאוף להגיע.