הוזמנתי לכנס שופטים באוניברסיטת חיפה בנושא "אמנות ומשפט" שאורגן על ידי פרופסור שלומית אלמוג. יחד איתי על הבמה היו שופט העליון יצחק עמית, הסופר מאיר שלו ואנוכי. כמי שעשה סרטים תיעודיים במשפטים מרכזיים שהיו במדינת ישראל, ייצגתי את נושא ה"קולנוע במשפט". להערכתי היו כמאתיים שופטים מרחבי ישראל, ובאמצע האולם ישב נשיא בית המשפט העליון דאז אשר גרוניס. ביננו, בסך הכל היה כיף לעמוד מול שופטים שאתה רואה אותם בדרך כלל כחמורי סבר ומורמים מאדם על כורסאותיהם המוגבהות- סוף סוף כבני אדם, על בורקס וקפה, ודווקא בני אדם נחמדים מאוד. לא כל יום נקראת הזדמנות כזו בדרכי בן אנוש.

ההתחלה הייתה ברגל ימין. מאיר שלו הציג את הצד של "ספרות ומשפט" ושעשע את קהל השומעים, כאשר רצה להראות עד כמה ראיות יכולות להיות בעייתיות. בספרו, כך סיפר מאיר שלו הוא כתב בטעות שטרקטור הפרגסון של אחד מגיבוריו הוא בצבע מסוים (צהוב במקום אדום אם אינני טועה או ההיפך), או אז הוא קיבל מכתבים מחקלאים נזעמים, שכתבו שהוא טעה טעות קריטית בקשר לצבע הטרקטור.

אני עליתי על הבמה ובחרתי לא להיות בדרן. לנצל את הבמה ולהציג חשיפה באמת מזעזעת מתוך הסרט שלי "רצח השופט", שעד היום מדירה שינה מעיני (זה לא מוגזם), בו הראיתי באופן ברור שחוקרי המשטרה הדיחו את עד המדינה לעדות שקר, עד שהפליל את יצחק זוזישווילי ורפי נחמני ברצח השופט עדי אזר. הדבר הנורא, שמעשי החוקרים העבריינים, תועדו וצולמו בזמן אמת, (בליווי של הפרקליטות בראשות פרקליטת המחוז רות דויד) בצילומי וידאו במשך עשרות שעות של חקירה ושחזור שנעשה על ידי עד המדינה. שאלתי את הקהל הנכבד: האם הדחת עד המדינה לעדות שקר בידי המשטרה, בדבר המכריע ביותר במשפט לא נצפתה על ידי השופטים בסרטי הווידאו? האם אני כבמאי עליתי על הדבר והשופטים לא?

ציינתי בפני באי הכנס, שאנשים רציניים מאוד שקראו את הכרעת הדין ועדויות במשפט כפרופסור בועז סנג'רו השופט טימן, עו"ד אדם פיש ז"ל, טענו לאחר הקרנת הסרט בטלוויזיה שהייתה כאן הדחה ברורה לעדות שקר של העד המרכזי וכי אין כל ראיות ישירות להרשעה וקראו למשפט חוזר לחפים מפשע. ניסיתי להעלות מספר השערות והשערות בלבד לטעות השופטים. לאור שיחותי עם משפטנים רמי דרג, מצוינת עובדה ששופטים לא צופים בעשרות ומאות שעות של חומרי ווידאו, עובדה. הם מותירים את העבודה למתמחים מפוהקים מול שעות של חקירות לא תמיד מעניינות. ולמה אני, דווקא אני כבמאי, מצליח לעלות על סיפור ההדחה. פשוט מאוד: אני כבמאי סרט בניגוד לשופטים עסוקים מאוד ולכתבי משפט, שכל יום צריכים לעשות אייטם משפטי אחר, יש לי את כל הזמן שבעולם לחפש חורים ברשת על ידי צפייה חוזרת ונשנית בחומרי חקירה. לפעמים זה נמשך חודשים רבים. וכך עליתי על זה. בבית המשפט העליון בשלב הערעור על הרשעת הנאשמים ברצח השופט עדי אזר ז"ל, כשרצה הסניגור של הנאשם זוזישווילי, עורך דין שי חמו להציג את החלק הזה בסרט כדי להוכיח הדחה לעדות שקר על ידי המשטרה, התובעת העלתה טענה מופרכת, שלדעתי הייתה משום הטעיית השופטים לפיה קטע ההדחה לעדות שקר על ידי השוטרים בסרט הוא סרט ערוך. וזה שיא האבסורד: כאילו שהטענות בכתב של התביעה במשפטים אינם ערוכות בצורה מגמתית. נשיא ההרכב השופט אדמונד לוי ז"ל, מתוך טעות קריטית, קיבל את דעת התובע והקטע לא הוצג בבית המשפט.

לכן, המשכתי וטענתי בכנס השופטים בחיפה, שהיתה כאן טעות שופטים שגרמה לעוול איום ונורא, כמו במשפט עמוס ברנס וכי לפעמים דווקא אנשים ללא השכלה משפטית כמוני, בעלי הגיון חד, יכולים לראות בעזרת חקירה דקדקנית ולא מגמתית, כמו של המשטרה שרוצה "לסגור" לעיתים תיק (הסיבות במאמר אחר) את מה ששופטים לא רואים. לא חייבים ללמוד משפטים כדי לראות מה שראיתי. עובדה שיש שיטת מושבעים בין אם אוהבים אותה או לא, בה אנשים רגילים קובעים דיני נפשות. כאן מוכח לכאורה שהשופטים הרשיעו שניים חפים מפשע, למאסר עולם שנמקים עד היום הזה. זאת ועוד, בארצות רבות סרטים תיעודיים מביאים למשפטים חוזרים, בישראל אף לא אחד.

וואוו!!! איזה צעקות אדירות קמו באולם לאחר דברי מצד שופטים שהתנפלו עלי ורצו לקרוע אותי לגזרים. השופט העליון יצחק עמית הביט בי במבט מזרה אימים, אם היה יכול היה דן אותי למאסר עולם.

הכנס יצא להפסקת קפה, חלק מהשופטים אצו רצו והקיפו את הסלב מאיר שלו בצחוקים כמו היו מעריצי אייל גולן. סלב הוא סלב, אין לי טענות, אני במאי שמעדיף להישאר מאחורי הקלעים, על פי אמונתי, וטוב שכך. אבל הרגשתי המום מההתנפלות וזה היה רגע מביך לראות שופטים בהתנהגות מביכה.

לפתע קראה לי אישה חביבה, עם קוקו שחור, לקחה אותי לקצה האולם ואמרה לי:
"נעים מאוד, שמי אסתר חיות". אמרה בלבביות רבה.
"נעים מאוד" לחצנו ידיים. הבנתי שמדובר בשופטת העליון.
"אז ככה", אמרה. "קודם כל תודה רבה. שנית, אני מבקשת ממך לא להיפגע ממה שהלך כאן. אתה תלך עם האמת שלך גם אם היא מאוד מטרידה. ושוב תודה, עם כל הצער, הרצאתך היית חשובה מאוד."

הודיתי לה בהתרגשות רבה, והרגשתי חופשי להתלוצץ. "לא נראה שהיה כאן מזג שיפוטי הדרוש לשופטים". היא צחקה. מאוחר בלילה התקשר אלי ידידי עורך הדין המהולל אדם פיש ז"ל ואמר: "שמעתי מידידתי, שופטת, על הבלאגן שעשית בכנס"
"ו…מה אתה אומר אדם?" אני שואל.
"מצוין!" עונה אדם.

נ.ב.
המורשעים יצחק זוזישווילי ורפי נחמני יושבים בכלא חפים מפשע עד היום הזה.