יהושע, פרק ז',
בקרב הראשון על העי, זה שבו יהושע ובני ישראל הובסו, מוזכר שהיו נפגעים מקרב בני ישראל.
זה הקרב היחידי מקרבות יהושע שבו מוזכר שבמלחמה יש מחיר.
וכך כתוב:
ה) וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי, כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ, וַיִּרְדְּפוּם לִפְנֵי הַשַּׁעַר עַד-הַשְּׁבָרִים, וַיַּכּוּם בַּמּוֹרָד; וַיִּמַּס לְבַב-הָעָם, וַיְהִי לְמָיִם
במלחמות של יהושע יש הרבה מאוד הרוגים. בעצם כל תושבי ארץ ישראל נהרגו בקרבות וברצח העמים הגדול, שביצעו בני ישראל, במצוות יהושע, משה ואלוהים.
מה שחסר הוא העובדה הפשוטה שבמלחמות מתים לוחמים משני הצדדים ואילו במלחמות יהושע אין הרוגים מצד בני ישראל, לבד מאותם שלושים ושישה ההרוגים מהקרב הראשון על העי, הקרב שבו יהושע הפסיד.
אז אפשר להאמין שזה בזכות האמונה באלוהים והתמיכה של אלוהים בבני ישראל.
הבעיה היא שהמצב הלא סביר הזה, שבו אין כלל מתים, פצועים, אלמנות, יתומים, חברים, אבות, בנים, בנות, אחים, אחיות מתים, הוא בלתי הגיוני בעליל.
הבעיה היא שנוצר מיתוס שאין לו כל אחיזה במציאות, שבו ניתן לחשוב שאת ארץ ישראל ניתן לקבל במלחמה ללא כאב, ללא מחיר, או שהמחיר הוא בכל מקרה סביר.
הבעיה היא שנוצר מיתוס לפיו מלחמה, כיבוש, רצח המוני, יכול לעבור ללא פגיעה במוסר הפנימי של הצד המנצח. כאילו אין מה להפסיד כשיוצאים לקרב, גם אם מוצדק הוא.
המציאות שלנו כאן, במדינת ישראל, מוכיחה את ההיפך.
אנחנו קרבים למועד יום הכיפורים, היום בו החלה מלחמת יום הכיפורים שבה נהרגו אלפים מאזרחי המדינה, המלחמה שהוכיחה באופן בוטה, שאין מלחמות סטריליות.
אז בתוך כל המולת הכיבוש המרשימה, אני מבקש שנזכור את שלושים ושישה הלוחמים שנהרגו במלחמה הראשונה על העי. המקרא לא נותן להם שמות, לא מזכיר כלל אם נקברו, לא מלמד שצריך לקבור אותם בבית קברות של חיילים שנפלו בקרב, הם כאילו נהרגו והתאיידו.
המסורת היהודית מדברת על כך שבכל דור ישנם ל"ו (36) צדיקים שבזכותם מתאפשר המשך קיומו של עם ישראל. אלה צדיקים חסרי שם, צנועים, לא מוכרים, שבזכותם העם זוכה להמשך קיומו גם בימים קשים.
נראה לי שאלה השלושים ושישה הראשונים של עם ישראל החוזר לארצו.
נראה לי שאלה השלושים ושישה שצריכים להזכיר לנו שמלחמות שמנהל אלוהים אינן אמתיות.
מלחמות אמתיות גובות מחיר אמתי ולכן צריך קודם כל לנסות כל מהלך של שלום או לפחות הסדר כדי שצדיקים נוספים לא ימותו לשווא.
