אחוז ההוצאה לחינוך בישראל מהתוצר המקומי הגולמי הוא בין הגבוהים במדינות ה-OECD, אך ההוצאה לתלמיד בישראל קטנה יותר; מערכת החינוך הישראלית מובילה בהכשרה להשתלבות הטכנולוגיות המתקדמות, אך בעתיד צפוי מחסור חמור בטכנאים ומהנדסים מקצועיים; ומשכורות המורים עדיין נמוכות בהשוואה לאלו של עמיתיהם מעבר לים- כך על פי דוח "מבט לחינוך 2017", שפרסם היום (ראשון) ה-OECD. הדוח השנתי, המקיף ביותר שמוציא הארגון בנושא חינוך, מבוסס על מדגמים ובדיקות השוואתיות, והנתונים שפורסמו היום מתייחסים לבדיקות שנערכו בשנים 2015-2014.
למרות הדעה הרווחת, לפיה מערכת החינוך בישראל לא תואמת את שוק העבודה ואף מפגרת אחריו, מציין הדוח לטובה את ישראל, ומציב את מערכת החינוך שלה – ובעיקר את החינוך הגבוה – בראש המדינות המכשירות את תלמידיהן להשתלבות בשוק ההיי-טק והטכנולוגיות המתקדמות בתחומי ההנדסה, הייצור והבנייה. מעל ל-30% מהאוכלוסייה נכנסו, לראשונה, למערכת ההכשרה הגבוהה ב-2015, כשקרוב ל-20% מהמקצועות הנלמדים היו טכנולוגיים, זאת בהשוואה לממוצע ה-OECD שעומד על 16%. יחד עם זאת, מזהירים מחברי הדוח כי למרות שהשכר של בעלי תארים אלו גבוה ב-58% מזה של בוגרי תיכון, ולמרות המאמצים של המדינה לתמרץ את ההכשרה הטכנולוגית, צפויה ישראל צפויה להיתקל במחסור חמור בטכנאים ומהנדסים מקצועיים בעתיד.
לצד מקצועות ההיי-טק והטכנולוגיות המתקדמות, כ-20% מהסטודנטים בישראל לומדים את מקצועות החינוך (בהשוואה ל-9% בממוצע במדינות ה-OECD), ו-17% לומדים את מדעי החברה(בהשוואה ל-10% בממוצע במדינות ה-OECD). עוד עולה מהדוח כי בעוד שקרוב לרבע מהצעירים במדינות הארגון פנו ללימודי משפט וניהול עסקים, בישראל בישראל עומד נתון זה על פחות מ15%.
מנתוני הדוח עולה כי הדוח נשים מצליחות יותר מגברים בלימודים גבוהים, אך נוטות להשתתף פחות בתחום המחקר המדעי, ותנאי העבודה שלהן פחותים מאלו של הגברים. עוד עולה כי ייצוג עודף לנשים במקצועות ההוראה, הבריאות והרווחה – 84% ו-78%, בהתאמה, השוואה ל- 78% ו-76% בממוצע ב-OECD.
על ההוצאה
כאמור, אחוז ההוצאה לחינוך בישראל מהתוצר המקומי הגולמי הוא בין הגבוהים במדינות הארגון – בשנת 2014, הייתה ההוצאה הלאומית לחינוך במוסדות חינוך בישראל, 6.6% מהתמ"ג, לעומת 5.8% במדינות ה-OECD (בחישוב נכללו גם מוסדות חינוך קדם-יסודי לגילי 3 ומעלה בלבד).
אך בבחינת נתון זה יש להתחשב בעובדה שאחוז הצעירים באוכלוסייה בישראל גבוה יחסית לזה שבארצות החברות ב-OECD (אחוז האוכלוסייה בגיל 24-0 בישראל הגיע ל-42.6%, לעומת 28.9% בממוצע במדינות האחרות). כך שבישראל, מצד אחד, אחוז התושבים שעובדים ויכולים לממן את החינוך קטן יחסית, ומצד שני, אחוז התלמידים גבוה יחסית. כתוצאה מכך ההוצאה לתלמיד בישראל קטנה יותר, כ-7,759 דולר (במחירים שוטפים) לתלמיד מול ממוצע OECD של 10,759 דולר. ההוצאה על חינוך גבוה עומדת על 1.5%, בדומה לממוצע ה-OECD.
יחד עם זאת, הדוח מציין שבשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בהשקעה בחינוך היסודי והתיכוני, קפיצה מ3.4% מהתוצר ל4.3% מהתוצר בין 2005 ל-2012. את מרבית הקפיצה הזו ניתן לייחס, ככל הנראה, להסכמי השכר שהעלו את שכר המורים באופן משמעותי.
בנוסף, מציין הדוח כי הרבה מהגידול בהוצאה על חינוך, קשור למגזר הפרטי. כ-21% מההוצאה על חינוך בישראל, באים מהמגזר הפרטי (משפחות, ארגונים ללא מטרות רווח ותאגידים). כנו כן, ההוצאה הפרטית על חינוך גבוה עומדת על כ-50%,, בזמן שממוצע ה-OECD עומד על 30%. הדוח מפרש את הקפיצה הגדולה בהוצאה הפרטית על חינוך, ובעיקר החינוך הגבוה, כחלק מהמגמה של העשורים האחרונים בהם נפתחו הרבה מוסדות פרטיים להשכלה גבוהה.
על השכר
נתוני הדוח שפורסמו היום מראים, שוב, שמשכורות המורים בישראל ממשיכות להיות נמוכות בסטנדרטים בינלאומיים. משכורתו השנתית של מורה ישראלי מתחיל נמוכה, בממוצע, ב15-11 אלף דולר מזו של עמיתו ב-OECD (לא כולל תשלומים מיוחדים למורים על ביצוע משימות שונות, שיכולים להגיע עד ל-30% מהשכר).
הדוח מציין לטובה את הסכמי השכר "אופק חדש" ו"עוז לתמורה", שהעלו באופן משמעותי את שכר המורים, והציבו את ישראל במקום השני בדירוג המדינות בהן חלה עלייה בשכר בעשור האחרון.
לסיכום, מציין הדוח שגם אם מורי ישראל מרגישים שמצבם לא בכי טוב, הם יכולים להתנחם בעובדה בנקודת ההתחלה שלהם טובה יותר, באופן יחסי, משל עמיתיהם בחו"ל. בעוד משכורתם ההתחלתית עומדת על שיעור של 88% עד 97% מהשכר של בעלי תארים דומים במשק, בעוד שב-OECD עומד נתון זה על 94%-78% בלבד. ייתכן, כמובן, שהמקור לפער הוא שהשכר הממוצע בOECD פשוט גבוה יותר.
