אחרי מסע של עשרים שנה, רכב החלל קאסיני – שנשלח על ידי סוכנות החלל האמריקנית (נאס"א) וסוכנות החלל האירופית – מוכן לצלול אל תוך כוכב שבתאי, ולהתאחד עם כוכב הלכת היפהפה. כעת, אין כבר דרך חזרה: מחר (שישי) תגיע הגשושית לסוף מסעה, כשתישרף עם חדירתה לחלק העליון של האטמוספירה.
אנש נאס"א מקווים למשוך מקאסיני ממצאים מדעיים עד הרגע האחרון. כל רסיס מידע שתשדר הגשושית בחזרה לכדור הארץ יעזור לאסטרונומים להבין טוב יותר את המערכת של שבתאי – על טבעותיו וירחיו המרובים.
קאסיני, רכב החלל היחיד שהקיף את שבתאי אי פעם, העביר את חמשת החודשים האחרונים בחקר האזורים הלא-נודעים שבין ענק הגז והטבעות המרהיבות שמקיפות אותו. קאסיני דילג 22 פעמים בין הכוכב לטבעות, ושלח עוד ועוד תמונות חדשות.
ביום שני האחרון, חלף קאסיני על פני טיטאן, אחד מירחיו של שבתאי והשני בגודלו במערכת השמש, לביצוע מקלעת כבידתית (שיטה לתמרון גשושיות על ידי שימוש בכוח הכבידה של גורם שמיימי), או כפי שכינו זו בנאס"א – נשיקת פרידה. משם, נכנסה הגשושית למסלול המתוכנן שיוביל לסוף מסעה.
במהלך הצלילה האחרונה מחר בבוקר, תאסוף הגשושית דגימות מהאטמוספירה של שבתאי ותשדר את המידע שתאסוף מהם בחזרה למרכז הפיקוד של נאס"א, עד שרכב החלל יצא משליטה והאנטנות שלו לא יכוונו יותר לעבר כדור הארץ. קאסיני צפוי לצלול במהירות של 122 אלף קמ"ש לעבר פני הכוכב, בשלב מסוים יימס ואז יתאדה. תהליך שצפוי להסתיים בתוך דקה.
"המשימה הזו הייתה הצלחה מטורפת, פרועה ויפהפייה, והיא מגיעה לסופה" אמר אחד ממדעני התכנית, קורט נייבור, "אני מוצא הרבה נחמה בכך שקאסיני תמשיך ללמד אותנו עד השנייה האחרונה".
טלסקופים על כדור הארץ ינסו לקלוט את השרפותה של הגשושית, ממרחק של כ-1.6 מיליארד ק"מ. אך קשה להאמין כי ניתן יהיה לראות ניצוצות, בהתחשב בעובדה שתהיה זו שעת צהריים בשבתאי ובגודלה המזערי ביחס לכוכב הלכת השני בגודלו במערכת השמש.
מטרת התרגיל האחרון של קאסיני – לו ניתנה הכותרת "הגראנד פינאלה" – היא למנוע התרסקות של רכב החלל על טיטאן או אנקלדוס (הירח השישי בגודלו של שבתאי). נאס"א מעוניינת שמשימות המחקר הרובוטיות, אותן היא מתכננת לבצע בעתיד, ימצאו עולמות טהורים משאריות ארציות, עליהם ייתכן ויש חיים.
סופו של פרוייקט המחקר, שיתוף פעולה אירופי-אמריקאי שעלותו כ-3.8 מיליארד דולר, הוא בלתי נמנע. מיכל הדלק של קאסיני ריק כמעט לגמרי, והיעדים שהוצבו לו הושלמו כבר מספר פעמים מאז הגיע לשבתאי ב-2004, אחרי מסע בן שבע שנים.
למרות הכל, ראשת צוות ההדמיה של קאסיני, מדענית החלל קרולין פורקו, חשה כבר בחסרונו. "יש בי חלק שאומר 'הגיע הזמן, עשינו זאת', כי קאסיני הייתה הצלחה כל כך עמוקה" אמרה פורקו לסוכנות הידיעות איי.פי, "מה שהצלחנו לעשות כמו שצריך, ממש עד הרגע האחרון, זה מדהים גם אותי".
עד קאסיני, רק שלושה רכבי חלל שוגרו לשכונה של שבתאי, שלושתם בידי נאס"א: פיוניר 11 ב-1979, ו-וויאג'ר 1ו-2 בתחילת שנות השמונים. אך אלו רק חלפו על פני הכוכב, והעניקו למדענים מבט קצר וחולף. כך שקאסיני, וגשושית הבת האירופית שלה הויגנס, העניקו לנו את המבט הרציני הראשון על שבתאי, טבעותיו וירחיו. שני רכבי החלל קרויים על שם אסטרונומים בני המאה ה-17, האיטלקי ג'ובאני דומניקו קאסיני וההולנדי כריסטיאן הויגנס – שהיה זה שגילה את טיטאן, הירח הראשון של של שבתאי. הספירה הנוכחית, אגב, עומדת על 62 ירחים.
קאסיני (הגשושית, לא המדען) גילתה שישה ירחים חדשים, חלקם במרחק קילומטרים ספורים זה מזה, כמו גם נחילים של מיני-ירחים שהם חלק מהטבעות. סך הכל, מאז שוגרה, גמעה הגשושית 7.9 מיליארד ק"מ, הקיפה את שבתאי קרוב ל-300 פעמים ואספה 365 ג'יגהבייט של מידע מדעי.
הגשושית הויגנס, של סוכנות החלל האירופית – שתפסה טרמפ על קאסיני כל הדרך מכדור הארץ ועד לשבתאי -נחה עדיין על טיטאן. הגשושית הוצנחה לשם ב-2005, כחצי שנה אחרי הגעת קאסיני לשבתאי, ושידרה מידע במשך למעלה משעתיים אחרי שנחתה על פני השטח הקפואים של הירח. על פי הערכות, הויגנס עדיין שלמה, והיא נותרה רכב החלל היחיד בהיסטוריה שנחת על אחת ממערכות הכוכבים החיצוניות של מערכת השמש שלנו.
לפני הגעתן של הגשושיות, מעט מאוד היה ידוע לנו על טיטאן, מלבד גודלו – קרוב לזה של כוכב חמה. קאסיני והויגנס גילו אגמים של מתאן ואתאן על הירח העצום – תוצאה של ממטרי גשמים – וסיפקו הוכחות לקיומו של ים תת קרקעי, ככל הנראה תערובת של מים ואמוניה.
על הירח הקטן אנקלדוס, חשפה קאסיני עמודים של אדי מים הבוקעים מסדקים בקוטב הדרומי. הגייזרים הללו מגיעים לגובה רב כל כך, ועצמתיים כל כך, שהם מעיפים חלקיקי קרח לתוך אחת הטבעות של שבתאי. תודות לקאסיני, מדענים מאמינים כעת שישנם מים מתחת לפני השטח הקפואים של אנקלדוס, מה שהופך אותו ליעד לחיפושים אחרי סימני חיים.
וזו בדיוק הסיבה בגללה לא רצו מדעני נאס"א לקחת את הסיכון שקאסיני יתרסק עליו, אמר מנהל התכניתף ארל מייז. "הספר עדיין לא שלם. יש עוד דברים שיגיעו בעתיד מחקר כוכבי הלכת" סיכם, "אבל זה היה מסע מדהים".
