דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
20.4°תל אביב
  • 21.7°ירושלים
  • 20.4°תל אביב
  • 21.9°חיפה
  • 19.4°אשדוד
  • 18.2°באר שבע
  • 25.0°אילת
  • 21.2°טבריה
  • 19.1°צפת
  • 18.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

אנחנו שיר פופ

השנה החולפת לא תיזכר כשנה חשובה במיוחד.
השנה לא פרצה מלחמה, ולא הותנע תהליך שלום. לא התקיימו בחירות, ולא הזדעזע שום דבר.
ואולי זו הסיבה שסדר יומנו התמלא בהבלים, בשלל פרשות ומהומות ושערוריות בשקל, והמון שואו ורפליקות קליטות, בלי אידאולוגיה. וכל שערוריה נגמרת כשמתחילה אחת חדשה, אדיוטית מקודמתה, להיטית, מגוחכת, טראשית. גידופים שובבים וקקי של כלב, ח"כ שיוצא לדו קרב, שרים מקללים זה את זה, עוד הצעת חוק שהופכת לקאלט, ועיתונאים מתקוטטים כמו סמבה. ריק.
כי מה שמאפיין את תשע"ז הוא הכלום, אנחנו שיר פופ.

קקי של כלב. מחדשות השנה.
קקי של כלב. מחדשות השנה.

זו שנת ה"טודו בום" של סטטיק ובן אל. השיר הזה, שצועק לנו באוזניים שהכל בסדר, הוא ממשיכו של שיר השנה הקודם, זה שמתרה בנו ש"אין לנו זכות בכלל להתלונן". הפופ עבר טרנספורמציה בשנתיים האחרונות – הוא לא אסקפיזם, הוא החיים עצמם. לא עוד ז'אנר חבוט וקלולסי, אלא האידאולוגיה השלטת.
שנת תשע"ז היא השנה בה הושלמה "מהפכה של שמחה", זו שיוצרת דה לגיטימציה להשקפת עולם מנומקת, שמדלגת על שיח או דיון, שהופכת כל סקרנות בריאה ל"חפירה", ומוציאה אל מחוץ למחנה מבט ספקני או מורכב.
זו שנה של פופ בכל תחום. זה זמנם של משרדי הפרסום הממשיכים לבנות את המותגים שלהם על שובניזם ולעג, של אנשי תקשורת שמייצרים תכנים שהם בזים להם, של כלכלה נצלנית וחסרת אחריות. שנה של שלושה מצבי הפעלה עיקריים: קיטש, מסיבה או פרובוקציה.

לבעלי הכוח יש אינטרס לפופ. עם פופ קלללל לשלוט באנשים, פופ לא מוחה ולא מאיים.
זה לא שסע עדתי, או לאומי, או פוליטי או דתי, משום שלפופ אין נימוק ערכי. הכל להיטים. הלך המגנומטר, באה ההדתה, הלכה ההדתה באה הקרן החדשה, וזו מתחרה בפאשיזם, באוטו אנטישמיות, בשותי האספרסו, בגרבוזים ובאורשרים, בסמוטריצ'ים ובזועביז. קליט, קצבי, להיטי.

זו השנה בה האמת הפכה לנראטיב, ויש לנו אמת אלטרנטיבית, שנה בה פייק ניוז הפך לביטוי שגור (ובדרך כלל שקרי בעצמו), הועלמו צדק, ושוויון, ואנינות. בישראל של השנה החולפת אין קללה קשה יותר מ"מתנשא".

ומה עם האנשים שפופ אינו דרכם? אלה ממשיכים לאבד מאחז אחר מאחז מהמעט שהיה להם קודם לכן. 88FM האיכותית הפכה בחסות תאגיד חדש לתחנת להיטים ירודה. לה יש אוהדים (ביניהם אני) שמנהלים מאבק עיקש לשובה כתחנת איכות ציבורית. ל"קול הקמפוס" הסטודנטיאלית גם זה לא היה, והיא נפלה על חרבה בקול ענות חלושה. חלושה כמו הפקולטות למדעי הרוח שעומדות בפני כליון, וכמו מוסדות תרבות חשובים אחרים, מחמדת ימים בצפון ועד ללב סמדר בירושלים. הפופיזציה הזאת לא מתכוונת לעצור. סביר להניח שתשע"ח תמשיך את המהפכה של השמחה: הטלוויזיה החינוכית רבת הזכויות עתידה להיסגר, את הואקום תתפוס ממלכת הריאליטי של ערוץ 2 שתהפוך לשני ערוצים מסחריים שונים.

הכל בידור, הכל אינטרטיימנט. כוכב הפופ מספר 1 בעולם הגדיר את המצב ב-COVFEFE, ואילו זמר השנה שלנו דייק יותר מכולם, בלהיטו הויראלי: לא יהיה כלום, כי אין כלום.

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!