בתקופת מגוריי הקצרה בארצות הברית הקפידה משפחתי לטייל ככל האפשר – ואכן, יצאתי למסעות רבים בחופה המזרחי: מהרי האפלצ'ים, לערים הגדולות, לחוף הבלתי נגמר. עובדה מפתיעה וכמעט לא ידועה על קו חוף זה, היא שלרוב, חוף היבשת האמריקאי כמעט ולא פוגש את האוקיינוס האטלנטי באופן ישיר – במציאות, ישנה שרשרת "איי מחסום" (barrier islands) שמשתרעת ממיין בצפון עד לפלורידה בדרום, וממשיכה גם להקיף את חוף מפרץ מקסיקו עד טקסס.
America's Most Beautiful Barrier Islands — https://t.co/hzSBoaAsKI #Travel #USA via @fodorstravel pic.twitter.com/mDtQ3h9xhr
— Francis Unson (@DJFrankieee) November 28, 2015
מרצועות חול של כמה מטרים לגדולים שבאיים, ה"גדות החיצוניות" של צפון קרוליינה, התצורה הגיאוגרפית המעניינת הזאת הציבה בעיה חמורה לימאים המבקשים להגיע ליבשת בעבר ובהווה. אחד מן הפתרונות שמצאו המתיישבים הראשונים של ארצות הברית לבעיה זו, עוד בימיהם כמושבות בריטיות, הייתה הקמת מגדלורים, הן לסימון החוף והאיים, וכאזהרה לנתיבי שיט מסוכנים.
באותם טיולים חופיים נתקלתי לראשונה במגדלורים, ובחיבה היתרה שיש לאמריקאים לאותם מבני ניווט ישנים. ישנה עמותה ללא רווח שמאגדת את חובבי המגדלורים האמריקאים, הם דואגים בין היתר לתחזוק ושימור המבנים, ולהעלאת המודעות למורשת ולתרומת המגדלורים לקהילות החוף ולאומה האמריקאית בכלל. ישנן רשימות של המגדלורים היפים והמרשימים ביותר בחוף המזרחי, והמשוגעים לעניין עוברים ממדינה למדינה במטרה לעקוב אחר שרשרת המבנים, לראות ולבקר בכולם.
Happy #Nationallighthouseday from our backyard ???? Can you name the tallest lighthouse in the US? #OBX pic.twitter.com/lQ9LLKSOhR
— Twiddy & Company (@TwiddyOBX) August 7, 2017
כיום, המגדלורים הם למעשה שלדי דינוזאורים, שרידים אילמים מזמן אחר. בעידן בו כלי שיט משתמשים במערכות ניווט מודרניות כמו ג'י.פי.אס שמסתמכות על מיקום לוויני, או סונאר לסריקת קרקעית הים, אין תועלת "אמיתית" בפנס האיתות של המגדלור – אז מה חובבי המגדלור מוצאים בו שכל כך חשוב ומושך אותם? אולי זאת הרומנטיקה, והחיבור הרגשי לטבע הסוער לעומת החוף הבטוח, אבל עבור בוב טרפני מ"הקרן האמריקאית למגדלורים" הם מייצגים הרבה יותר. כך הוא כותב באתר הקרן: "אני חושב שזה מרגש שהחלום האמריקאי – חרות, חופש פעולה, והזכות לחפש ולמצוא אושר שגשוג והצלחה, לא היו ניתנים להשגה ללא עזרתם של המגדלורים שלנו". הוא מוסיף, "מהגרים רבים נשמו לרווחה כשראו את קרן האור מאירה בבהירות את חופי ארצנו, הם ידעו שצלחו את מסעם, שהגיעו בבטחה לחוף בו מצפים להם חיים חדשים". טרפני טוען ש"כמעט כל משפחה אמריקאית כיום חבה את חייה למגדלים שכיוונו את אבות אבותיהם לחוף" – "הגעתם של המתיישבים הראשונים אינה תרומתם היחידה של המגדלורים לארצות הברית, היה להם תפקיד משמעותי בפיתוח הכלכלה האמריקאית, שכן הם אפשרו מעבר בטוח של סחורות ואנשים אליה וממנה […] המגדלורים האירו את הדרך, הן ציורית ומעשית, לדרכה של ארצות הברית להיות המעצמה הגדולה בעולם".
אי אפשר שלא להתרשם מדבריו הציוריים של טרפני על מקומם של המגדלורים בבניית האומה האמריקאית, אך אני מוצאת אירוניה בכך שארצות הברית, שהייתה "חוף המבטחים" של רבים כל כך בעבר, נאטמת כיום, ומסתגרת בעצמה, איש איש ומגדלורו. הרטוריקה של טרפני מזכירה לי קצת פטריוט אמריקאי אחר, שרוצה להפוך את אמריקה לגדולה שוב, אבל עם חומה גדולה, שמגדליה היחידים הם מגדלי שמירה.
הסכנה הגדולה ביותר כיום למגדלורים ולאיי המחסום האמריקאים היא עליית מפלס פני הים, והצפה של אזורים נרחבים בקרבת החוף עליהם ניצבים תושבים, ושטחים חקלאיים. גם הוריקנים לא עושים טוב למבנים הישנים, שמתמוטטים או ניזוקים מהרוחות העזות וסחף האדמה, כפי שקרה לאחרונה בכמה מקומות בפלורידה לאחר פגיעתו של הוריקן אירמה. שתי התופעות הנ"ל קשורות קשר ישיר להתחממות הגלובלית, שבה הממשל האמריקאי, ובעיקר העומד בראשו מפקפק. ללא שינוי במדיניות העולמית בכלל והאמריקאית בפרט, אנו צפויים לחזות בקרוב בשינויי אקלים דרסטיים בעולמנו שיורגשו היטב בייחוד באזורי החופים.
המגדלורים של החוף המזרחי כבר לא מאירים את הדרך למבקשים לחיות את החלום האמריקאי, הם אולי זכר יפה לאמריקה אחרת. אם אני הייתי תיירת מגדלורים, הייתי מבקרת בהם עכשיו, כי אני לא בטוחה שהם יהיו שם עוד הרבה זמן.
