תושבות ותושבי שדרות והסביבה שניסו לרכוש בימים האחרונים כרטיס נסיעה ברכבת ישראל, גילו להפתעתם כי הטבת "תושב הדרום", המוזילה את מחיר הנסיעה בחצי, הסתיימה מוקדם מן הצפוי. ההטבה שהיתה אמורה, על פי כל הפרסומים, להסתיים בסוף 2017, הופסקה כשלושה חודשים מוקדם יותר, רגע לפני ערב ראש השנה.
ה'סיפור' שסיפר לנו משרד התחבורה, מטריד בכמה רבדים. קודם כל, כי מדובר בשקר שלא רק שנכתב בדו״ח סיכום שנת 2016 של רכבת ישראל, זה ניחא, זהו שקר שנחגג בחנוכת תחנות הרכבת בקו ב"ש-הוד השרון, בהודעות לעיתונות ובתשבוחות עצמיות של שר התחבורה ישראל כץ וראש הממשלה בנימין נתניהו, שהכריזו בגאון כי הם, בכבודם ובעצמם, מקרבים את שדרות למרכז.
הרובד הנוסף והעמוק יותר, שניתן ללמוד ממנו רבות על המדיניות הכלכלית של הממשלה שלנו, מתבטא בין היתר בזלזול העמוק בחיי אזרחי המדינה הזאת, שעובדים קשה מאד לפרנסתם ונאבקים בהוצאות הגדלות על שירותים חברתיים בסיסיים וביניהם גם התחבורה הציבורית.
כן. קראתם נכון. אחת מהזכויות הבסיסיות של אזרח ואזרחית בחברה דמוקרטית היא חופש התנועה. וכיום, כדי לנוע בחופשיות צריך כסף, והרבה ממנו. הוצאות על תחבורה ציבורית הן לא מותרות, הן 'הרגליים' שמביאות אנשים רבים לעבודה, לטיפול רפואי, לקניות, לטיול עם המשפחה בחג ועוד. תחשבו על האדם שחי בשדרות ועובד בחולון. הוא מתכנן בכל חודש את הוצאותיו, ומגלה להפתעתו, בתחנת הרכבת, שכרטיס הנסיעה ברכבת שמביאה אותו בכל בוקר למשרד עולה כפול ממה שתכנן. והוא, בשל ההנחה ויתר על נסיעה באוטובוס או ברכב פרטי.
היחס המתעלל הזה, שאליו מצטרפת הגישה החינוכית ה"חסכנית" שמלמדת אותנו, האזרחים, לא לבקש, לא לדרוש ולא לצפות, כי פשוט "אין כסף", מהוות בפני עצמן סיבות טובות לצאת לרחובות
לא מדובר כאן בפרשיית שחיתות כזו או אחרת, אלא רק ביכולת הזו של נציגי הציבור שלנו, ושל העומד בראשם, לתת לנו ולקחת לנו, באופן אקראי לחלוטין, כאילו שהיינו נתינים נרצעים של מלך, שעושה בנו כרצונו, ובהתאם לגחמותיו הרגעיות – "הנה, נתתי לכם הטבה לשנתיים, עכשיו תודו לי ותסתמו את הפה". היחס המתעלל הזה, שאליו מצטרפת הגישה החינוכית ה"חסכנית" שמלמדת אותנו, האזרחים, לא לבקש, לא לדרוש ולא לצפות, כי פשוט "אין כסף", מהוות בפני עצמן סיבות טובות לצאת לרחובות.
רק אלוהים יודע למה החליט המשרד לסיים את ההטבה לפני סוף השנה האזרחית. אנחנו לצערנו לא קיבלנו על כך תשובה, אך ניתן לתאר כי אם היינו מתעקשים, התשובה, כבמקרים רבים היתה שמדובר בהוצאה גדולה מדי המכבידה על קופת המדינה. כנראה שהמסר הזה עבר גם לעובדי הרכבת, כי כאשר שוחחתי עם הטלפנית במוקד שירות הלקוחות של רכבת ישראל ושאלתי אותה לפשר העניין היא ענתה לי בטון מתגונן, "את יודעת, ההטבה הזאת לא יכולה להימשך לנצח".
ואני שואלת את עצמי, למה בעצם? בתגובת משרד התחבורה צויין כבדרך אגב כי "שר התחבורה והמודיעין ישראל כץ, פנה למשרד האוצר בבקשה להאריך את תקופת ההנחה של תושבי שדרות מעבר לשנתיים שנקבעו, במטרה לעודד את התושבים להמשיך ולהשתמש ברכבת".
מדובר בבקשה ראויה בהחלט. אך הרשה לי כבוד השר להציע הצעה אחרת ומאתגרת יותר. מדוע שלא תדרוש כי תוך פרק זמן ריאלי, כלל תעריפי התחבורה הציבורית יצומצמו בחצי. לא רק לתושבי הדרום ולא רק לשנתיים, אלא לכל אזרחי מדינת ישראל ולצמיתות. הרי מדובר בזכות בסיסית, וב'הטבה' שאם תתבצע, 'תעודד את התושבים להמשיך ולהשתמש ברכבת' יותר מכל הטבה זמנית כזאת או אחרת.
הרי אתה יודע, אני יודעת, וגם באוצר יודעים שאת שנת 2017 תסיים המדינה עם עודפי גבייה של למעלה מ-12 מיליארד שקלים ושמשרדי הממשלה החברתיים אינם עומדים ביעד ההוצאות שלהם. מדובר בכסף, שאם היו מוציאים המשרדים, היה מאפשר לכולנו ליהנות משירותים אזרחיים טובים יותר ומתחבורה ציבורית ראויה. ובמילים אחרות, יש כסף, חסרה רק כוונה.
