עם סיום ארבעת ימי החג וחזרת הנכים ל'שגרת המאבק' – חוזר גם הדיון הציבורי על חסימת הכבישים במאבק לקצבת נכות שתאפשר חיים בכבוד. המשטרה גם הודיעה שתפסיק להכיל את המחאה ותתחיל לפעול למנעיתה. זה יהיה קשה וכואב אם נראה שוב תמונות קשות כמו אלו שראינו באשדוד לפני כחודש.

לצערי, הטוקבקים לכתבות באתרי החדשות, כדרכם אולי של טוקבקים, מציגים את צד הכאוס וחסר הסובלנות של ישראל. בסקרי-רשתות-חברתיות שהפעילו האתרים נראה היה שלמרות הקיטורים – הציבור הישראלי מחבק את המחאה – וגם אם לא יוצא בהמוניו לרחובות, הוא מקבל בהבנה את הפקקים. הנכים עצמם החליטו, בתבונה יש לומר, שלא להחמיר את הפקקים הכבדים ערב החג.

קשה לראות אותם, נכים, שרבים מהם במצבים בריאותיים מורכבים מאוד, שמוכנים לשלם בגופם את המחיר הנדרש כדי להזיז משהו במדינה הזו. בשיחות שלי עם חלק מהפעילים הם מספרים לי על המחירים ששילמו הם וחבריהם – אישפוזים והתדרדרות לסכנת חיים ממש. חלקם הבהירו שהסיבה שהם מוכנים להסתכן כך היא שהמאבק על גובה הקצבה הוא מאבק על חייהם ממש – ושלא יוכלו לשרוד עוד זמן רב עם הקצבה הנוכחית.

זו פשוט בושה לנו כחברה שהם נדרשים בכלל לפעילות הזו. אבל אם המשטרה תיקח מהם גם את זה, מה בדיוק יוכלו לעשות? איזה עוד כלי יש להם להיאבק? האם מישהו סבור שהם יחזרו חזרה לבתיהם, למיטותיהם ופשוט ימתינו שהציבור הבריא יעשה בשבילם את העבודה? שהממשלה באורח נס תשנה את עמדתה?

בשולי הדברים אספר על שיחה שהיתה לי עם אחת מעובדות האוצר, ששאלה אותי על הפגנות פורום משפחות השוטרים מול בתיהם של בכירים באוצר, אם איני חושב שזה קצת מוגזם – לפגוע כך במשפחתו של הבכיר ובשכניו – במסגרת מאבק להעלאת שכר השוטרים והסוהרים והשוואתו לשכר חיילי הקבע. עניתי לה כמובן, שהפגנות מול בתים של פקידים בשירות הציבורי הן אכן נושא מורכב, ושנוי במחלוקת. אבל בהינתן שכיום נשללה מהשוטרים זכות ההתאגדות, והזכות לייצג את עצמם מול המדינה – האם יש לה הצעה לאופן פעולה אפקטיבי אחר שבעזרתו יוכלו לפעול לשיפור תנאיהם ולעשיית צדק עבורם?

אולי הגיע הזמן, לאור עמדת המשטרה, להחליף: שפורום משפחות השוטרים יחסמו את הכבישים והנכים ילכו להפגין מול בתי הפקידים באוצר.