מאות השתתפו אמש (שני) בהפגנה מול קריית הממשלה בקריאה למדינה להכיר באחריותה בפרשת חטיפתם והיעלמותם של ילדי תימן, המזרח והבלקן.
הסיסמה "דורשים, הכרה צדק וריפוי" נשאה על גבי השלטים של המפגינים. בין הנוכחים היו משפחות רבות וקשישים. כמעט כל סבתא ואמא החזיקו תמונה של ילד או ילדה. צעירים ומבוגרים שוחחו אחד עם השנייה וסיפרו סיפורים דומים: "הילד היה בריא, נלקח ולא חזר. סיפרו שהוא מת, "אמרו שקברו אבל אין קבר". המפגינים הביעו חוסר אמון במדינה וטוענים שהפרשה לא נחקרה ברצינות עד היום.
"באתי לכאן הערב כדי לתמוך במשפחות הפרשה. אותן משפחות שנאבקות מזה שנים כדי לגלות את האמת ולדעת מה עלה בגורל יקיריהן", אמרה ח"כ נורית קורן (הליכוד), יו"ר הוועדה המיוחדת לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן אשר קיימה מספר רב של מפגשים בוועדה האחרונות שהציפו עדויות של מאות משפחות. "אני כואבת את כאבן ופועלת למענן ימים כלילות מתחילת כהונתי בכנסת. אני מודה לבני המשפחות שמחזקים את ידיי ותומכים בפעילות שאני מקדמת ללא לאות במסגרת הוועדה שבראשותי. זה מחמם את הלב וזו זכות גדולה עבורי", אמרה למפגינים.
עוד בין הדוברות באירוע, סיפרו את סיפורן אימהות, שהיום הן נשים זקנות, על ילדיהן שאותם מסרו לבתי החולים ולא ראו עוד. יחד עם האמהות הצטרפו לנאומים נכדיהן, שסיפרו את הזווית שלהם על הפרשה והבטיחו שימשיכו במאבק לחשיפת האמת.
ח"כ דב חנין שיתף בעמוד הפייסבוק שלו את סיפורה של תמר, שסיפרה שבנה נלקח ממנה מתחנת המעבר בצריפין לבית חולים אסף הרופא, אך כאשר באו לקחת אותו נמסר להם שהוא מת. "שנים עברו והפצע נותר פתוח. שלה ושל משפחות רבות נוספות, מאות רבות של מפגינים היינו כאן הערב. דרשנו צדק, הכרה, ריפוי! הגיע הזמן".
"הפצע הפתוח הזה לא יגליד אם לא נדע להסיר את המורסה. גם במשפחתי נעלמה ילדה ועד היום בני משפחתה חיים עם סימני השאלה", אמר ח"כ יוסי יונה (המחנה הציוני). "הכרה, צדק וריפוי – דרשו המפגינים וכך ראוי שיהיה. ממשלת ישראל והעומד בראשה עשו צעד ראשון ופתחו את הארכיונים והמסמכים לעיון הציבור. כעת צריך להמשיך הלאה – לחשוף את האמת המרה עד תום".
בתום ההפגנה חלק מהמפגינים ירדו לכביש וחסמו את נתיבי איילון, אך לאחר כחצי שעה הכביש פונה והתנועה חזרה לסדרה.
במרכז הפרשה שמסעירה והסעירה את החברה הישראלית במשך שנים, עומדות מעל לאלף עדויות של משפחות על כך שילדיהן נעלמו בין השנים 1954-1948. המשפחות נקלטו באחד ממחנות העלייה בעין שמר, ראש העין, בית ליד ועתלית. על פי העדויות, במרבית המקרים הילדים הנעדרים אושפזו בבתי חולים או במחלקות מיוחדות לתינוקות במחנות העולים, בנפרד מהוריהם. לאחר שהתינוקות נפטרו או נמסרו, נאמר להוריהם שילדיהם נפטרו ונקברו, ללא נוכחותם. עם השנים, נחשפו עדויות לחטיפות, ובנוסף אזרחים ממוצא תימני בארץ ובחו"ל שגדלו בבתים אשכנזים כילדים מאומצים – טענו שאומצו בכפייה. בנוסף, מספר אחיות ורופאים טענו כי לקחו חלק במסירת ילדים ללא רשות.
עד היום הוגשו לשלושת ועדות החקירה שנפתחו בנושא 1033 תיקים של משפחות הטוענות שילדיהן נעלמו. ממסקנות הוועדות עולה ש-93% מהתינוקות נמצאו ללא רוח חיים. 972 נפטרו בארץ, 13 נפטרו בחאשד (מחנה עלייה בתימן), חמישה נמצאו ו-56 עלומים. הוועדות לא מצאו בסיס לכך שנעשה אימוץ מסודר של ילדים, אך העבירו ביקורת קשה על התנהלות המוסדות האמונים על הקליטה באותן השנים.
בחודש דצמבר האחרון, לאחר מאבק של ארגונים חברתיים וארגוני משפחות ובהם 'עמר"ם' ו'אחים וקיימים' נפתחו ארכיוני המדינה שהחזיקו בפרוטוקולים והמסכמים ששימשו את ועדות החקירה השונות שנפתחו לאורך השנים לחקירת הפרשה. חשיפת המסמכים חידשה את המאבק של המשפחות בדרישה מהמדינה להכיר בחטיפות ובפגיעה במשפחות. בעקבות חשיפת המסמכים, בחודש מרץ האחרון החלה את ישיבותיה ועדת מיוחדת בכנסת בראשות ח"כ קורן שהחלה לזמן משפחות, עדים ואנשי מקצוע לדון בפרשה. בין היתר, חשפה הוועדה שחלק ניכר מהתינוקות שנפטרו עברו ניתוחים שלאחר המוות ללא אישור של הוריהם, וילדים נוספים עברו טיפולים רפואיים שלטענת המשפחות הזיקו ואף גרמו למותם.
