יום הכיפורים מתקרב וגם השנה אוהדי הכדורגל (וגם ענפים אחרים) יכולים למנות בלי קושי שבעה חטאים (הסדר אינו מחייב) אשר אינם ראויים לכפרה או מחילה.

1. אתרי אינטרנט ותוכניות רדיו וטלוויזיה שופעי פייק ניוז, ציטוטים אנונימיים וספינים. המירוץ אחרי המידע החדש מוביל לאינספור פרסומים שגויים, ספקולטיביים ("בוחן את…" "דיווח.." "גורם בקבוצה.." ושאר מילות המפתח שמטרתן למשוך את העין והאוזן) ולא רציניים שמשרתים רק בעלי עניין.
2. טייקונים ומשטרים רודניים אשר נוקטים בטקטיקה שראוי לכנות "ספורט-וושינג" – רוכשים קבוצות ומארחים אירועים כדי לשפר את תדמיתם ו/או תדמית המדינה בעיני המערב הנאור. קטאר אולי בולטת בעיני הישראלים יותר מאחרות, אבל לרוסיה, סין אמירויות המפרץ ואזרביג'אן יש מקום "מכובד" ברשימה.
3. הדיונים ברשתות החברתיות אשר הופכים אותה לשדה קרב בין בעלי עמדות שונות, למרות שהם אוהדי אותה קבוצה ואז הדרך לשיח פוגעני ומתלהם קצרה מאוד. בריונות מקלדת הפכה לחלק אינטגרלי מהפוליטיקה הבינלאומית ואינה פוסחת גם על האוהדים.
4. סכומי העתק שמתגלגלים בשוק ההעברות הבינלאומי מנקרים עיניים מצד אחד ומספקים הוכחה ש"פייר פליי פיננסי" בכדורגל הוא בעיקר סיסמה חלולה. אוהדים צעירים מתקשים לעתים להבין שהממזרים שינו את הכללים ורמסו את ההגינות.
5. גל עכור של שמחה לאיד כאשר כדורגלן שנקנה תמורת עשרות מיליוני יורו, או יותר, נפצע ומושבת לתקופה ארוכה. אנשים שוכחים שמדובר בסופו של דבר בספורטאי שרוצה להפגין את יכולתו ולא בצעצוע של טייקון שנועד לצרכי יחסי ציבור.
6. חלון ההעברות שנמשך עד סוף אוגוסט ומקנה לרבים תחושה של רמייה. כאשר אוהד רוכש מנוי בקיץ, הוא עושה זאת גם בגלל סגל הקבוצה. כאשר שחקנים "נעלמים" אחרי שבועיים הסיכוי להצלחה יורד, אבל האוהד נשאר תקוע עם ההתחייבות. התופעה מקרינה גם על נבחרות. לפני חודש נערכו משחקי נבחרות כאשר חלק מהשחקנים עדיין לא חתמו חוזה.
7. ההתייחסות לאולטראס כמייצרי פולקלור בלתי מזיק, כאשר במקרים רבים מדובר בכנופיות אלימות שדואגות למהומות קבועות. אז אולי הפירוטכניקה יפה והשלטים מרהיבים, אבל אלה גורמים שליליים, שזוכים להשפעה בזכות קשרים אפלים עם גורמי חוק ו/או אנשי הנהלה.