תובענה ייצוגית כנגד המחיר המופרז של הגז הטבעי, המופק בשדות הגז הישראליים, תתנהל בחודשים הקרובים בבית המשפט המחוזי בלוד, למגינת ליבם של אנשי מונופול הגז. כך אישרר אמש בית המשפט העליון כאשר דחה את בקשת מונופול הגז לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בלוד, אשר החליט לפני מספר חודשים לאשר את התובענה ולדון בה.

פסק הדין שניתן אתמול (חמישי) על ידי הרכב השופטים שכלל את השופטות אסתר חיות (הנשיאה הנכנסת) וענת ברון, והשופט עוזי פוגלמן דחה את טענות מונופול הגז על כך שאין לדון בתובענה הייצוגית שהגיש אזרח ישראלי בשם משה נזרי, המיוצג על ידי עורכי הדין גלעד ברנע ויצחק יערי. השופטת חיות מתחה גם, בין השורות, ביקורת על היועץ המשפטי לממשלה אשר מצא לנכון להצטרף לבקשת מונופול הגז לדחות על הסף את התובענה הייצוגית.

כזכור, במהלך העשור האחרון התגלו מאגרי גז משמעותיים במים הכלכליים של מדינת ישראל. אופן חלוקת הרשיונות לקידוח, כפי שנוהל על ידי הרגולטור הממשלתי בתחילת שנות ה-2000, הוביל לכך שנוצר מונופול שמחזיק את מאגרי הגז הישראליים. המונופול הוא כיום שותפות של מספר חברות ישראליות – הגדולה שבהן היא דלק קידוחים אשר בבעלות איש העסקים יצחק תשובה – יחד עם חברת נובל אנרג'י האמריקאית. בעלי המונופול התנו התניות שונות לצורך פיתוח מאגרי הגז והזרמת הגז לחופי ישראל. בין היתר, זמן רב לפני "מתווה הגז" (אותו הסכם שכרתה הממשלה לבסוף עם המונופול על מנת שיואיל בטובו לפתח את המאגרים שברשותו) חתמה רשות החשמל הישראלית על הסכם מול שותפות הגז לרכישת הגז לצורך הפקת חשמל.

טענתו של העותר הייצוגי נזרי, טענה אותה הוא טוען בשם כל צרכני החשמל, היא שהמחיר שסוכם בין רשות החשמל ובין מונופול הגז הוא מחיר לא הוגן וגבוה. על פי כתב התביעה המחיר שנקבע – כ-5 $ ליחידת חום במינימום, והמחיר למעשה יכול לעלות גם ל-6 $ – גבוה פי שתיים ויותר מעלות הייצור וממחיר יחידת חום במדינות אחרות. בכך, על פי הנטען, מנצל המונופול לרעה את כוחו המונופוליסטי ומפר את החוק, תוך יצירת נזק משמעותי לכלל צרכני החשמל בישראל, אשר המחיר המונופוליסטי המופקע מתגלגל אליהם דרך חשבונות החשמל.

התובענה הייצוגית הוגשה לבית המשפט המחוזי בלוד במאי 2014 ואושרה – במובן של אושרה לדיון – בנובמבר 2016. העותרים מעריכים את שווי הכספים שעל המונופול להשיב לציבור בשל המחיר המופקע בכ-50 מיליארד שקלים.

המונופול פנה לבית המשפט העליון וביקש רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי. בבקשת המונופול – אליה, כאמור, הצטרף היועץ המשפטי לממשלה – נטען כי קיום דיון בתובענה הייצוגית מהווה הפרה של מתווה הגז, וכי בג"ץ כבר דן בשאלת המחיר של הגז בעתירות שהוגשו אליו בנוגע למתווה הגז. עוד הביע היועץ המשפטי לממשלה דאגה כי היה ובית המשפט המחוזי יכריע לטובת התובענה ולטובת השבת הכספים לציבור הישראלי ייפרם ויתפורר כל מתווה הגז, ותהליך פיתוח שדות הגז ייפסק.

לטענות המונופול השיבו עורכי הדין ברנע ויצחקי כי גם אם החלטת הממשלה בנוגע למתווה הגז התקבלה כ"סבירה" על ידי בג"ץ (כזכור, בג"ץ פסל רק את "פסקת היציבות הרגולטורית" שהובטחה במתווה, ומשזו הוסרה, מתווה הגז נמצא כחוקי וסביר) אין זה מונע מאזרחים אשר נפגעים מהמחיר המופקע שהמונופול דורש לתבוע את המגיע להם, כחוק.

לגבי טענות היועץ המשפטי כי עיסוק בתובענה הייצוגית מנוגד למתווה הגז הזכירו ברנע ויצחקי כי טענה זו מנוגדת לטענותיו של היועץ המשפטי לממשלה עצמו בתשובתו לבג"ץ מתווה הגז. אז טען היועמ"ש כי ההחלטה יוצאת הדופן של הממשלה להחריג את מונופול הגז מדיני המונופול, בהתאם לסעיף 52 א' לחוק ההגבלים העסקיים, המאפשר החרגה שכזו מסיבות של ענייני ביטחון ומדיניות חוץ, איננה כוללת את כלל דיני ההגבלים העסקיים, וכי אזרחים יוכלו לתבוע את המונופול אם ינצל מעמדו לרעה (בהתאם לסעיף 29 בחוק ההגבלים העסקיים).

נשיאת בית המשפט העליון הנכנסת חיות קבעה בפסק דין מנומק כי אין מקום לדחות על הסף את התובענה הייצוגית וכי יש מקום לדון בה בהתאם לדין.

מדובר בתובענה ייצוגית חריגה – גם בגלל ההיקף הכספי וגם בגלל העובדה שסוגיית הפיקוח הממשלתי והמדיניות הממשלתית  הייתה סוגיה בעלת נראות ציבורית גבוהה יחסית. עם זאת, על פניו – כפי שקבעו בינתיים שתי ערכאות – יתכן שרשויות המדינה כשלו בהגנה על ציבור הצרכנים מפני מונופול הגז אשר ניצל מעמדו לרעה. המעקב אחר הדיונים בבית המשפט המחוזי בלוד צפוי להיות מרתק.