לאחר 3 ימי דיון משפטי מפרך, אין החלטה בתביעתם של עובדי חיפה כימיקלים צפון למנוע את פיטוריהם. במוקד התביעה, טענת העובדים שמהלך הפיטורים מבוסס על סגירה פיקטיבית של המפעל, אשר יוכל להיפתח מחדש בטווח הקרוב בלעדיהם. ההנהלה מודה כי התאגיד לא ייסגר, אך טוענת כי המפעל יישאר מושבת בגלל מגבלות שמטילה עיריית חיפה על יבוא אמוניה באניה ולכן אין ברירה אלא לפטר את העובדים. ההכרעה בתיק תתרחש בחודש הבא כאשר בינתיים העובדים ימשיכו לקבל שכר תוך הפחתת ימי החופשה שלהם.

כזכור, בית הדין המחוזי לעבודה בחיפה הקפיא את פיטורי העובדים עד להכרעה בתיק. ההכרעה נדחתה גם היא, עד לאחר הגשת סיכומי הצדדים ומתן אפשרות תגובה, מצב היוצר דילמה בשכר חודש אוקטובר. בהחלטה בתום הדיון, קבע כבוד השופט אלכס קוגן כי העובדים יוצאו לחופשה, אשר מחציתה תנוכה מימי החופשה שלהם. חברי ועד העובדים היו מרוצים מההחלטה, ובאחת ההודעות שהעבירו ביניהם נכתב: "חשוב שתבינו שאין לכך תקדים. בית הדין מעכב פיטורים של מאות עובדים במשך 3 חודשים תוך שהוא מחייב את המעסיק לשאת בשכרם של העובדים בהיקף כזה". יש לציין כי מדובר בשכר מופחת באופן משמעותי, ללא פרמיות ותוספת עבודה במשמרות. לו המפעל היה חוזר לייצור בהקדם, הרי שהיה מדובר בהישג גדול – רציפות תעסוקתית בימי המשבר. לפי מצב הדברים הנוכחי, נראה כי ההישג יצומצם לדחיית הפיטורים בלבד.

החלטת בית המשפט בעניין תביעת עובדי 'חיפה כימיקלים צפון'

הסיבה הישירה לפיטורים היא השבתת הייצור במפעל עצמו, כאשר מרבית פעילותו פסקה בחודש אפריל. מאז, ביצעו במפעל בעיקר פעולות תחזוקה ושימוש בשאריות חומרי הגלם. בהנהלה הסבירו במשפט את החסמים החוקיים העומדים בפני השבת המפעל לייצור, המתכנסים לסירובה של עיריית חיפה להעניק רישיון עסק למפעל לו ייבא אמוניה באניה עם 2,500 טון אמוניה אשר תעגון בנמל חיפה. במהלך המשפט סיפר פרקליט מחוז חיפה, עו"ד איתן לדרר, כי מדי יום עושים מאמצים גורמי המדינה על מנת למצוא דרך שתאפשר לחברה להתגבר על התנגדות העירייה, אך השופט העריך כי הליכים משפטיים בנושא עלולים להימשך תקופה ארוכה. כאשר ניסה השופט להציע פשרה אמר, "לו היה מדובר ב-3-4 חודשים לא הייתי מעז לבקש. אבל ברמה של שבועיים או חודש, לא תהיו מוכנים לשקול?". בתגובה, נציגות העובדים טענה כי ה"החברה נכנסה למשבר בעיניים פקוחות" תוך ניסיון למנף אותו על מנת להיפטר מארגון העובדים, וכי הרוויחה מאות מיליוני שקלים בשנים האחרונות המגמדים את דרישות העובדים. למעשה העובדים לא דרשו דחיה מוגבלת, פיצויים או עיגון זכותם לחזור למפעל אם תתחדש בו פעילות הייצור, אלא ביטול גמור של מהלך הפיטורים. התביעה ניסתה להציג את ההחלטה לסגור את המפעל כפיקטיבית ונעדרת ראיות, לרבות אי מתן הודעה למשרד להגנת הסביבה והזמנת סקר קרקע. עוד נחשף כי החברה ממשיכה להגיש בקשות להיתרים שונים המעידות על כוונה לחדש את פעילות הייצור בו. מחיבור בין העדויות נחשפה אפשרות נוספת לפיה החברה תסגור את הייצור ותפטר רוב מוחלט של העובדים, אך תוסיף להתקיים כתאגיד המנסה לממש את הנכסים ופעילות עסקית מסוימת שטיבה לא הוברר עד הסוף. כך למשל, חוזים לשכירת מיכלי איזוטנקים בעבור חיפה כימיקלים דרום שנחתמו על-ידי התאגיד הצפוני, אשר לכאורה סוגר את המפעל שלו.

פערי כוחות גדולים

נציגות ההנהלה ניסתה בעקביות לערער את כל עדי התביעה וגרסאותיהם לגבי היקף הפעילות במפעל, רווחיו ואת הטענה כי החברה אגרה סחורה במחסנים בחו"ל לתקופת המשבר. השופט קוגן התייחס בסלחנות לעובדות בלתי מבוססות בתצהירי העובדים באומרו לנציגות ההנהלה כי "יש כאן פער כוחות עצום. לכם יש את כל המידע ולהם אין". עוד סייעו להנהלה עדים מטעם התביעה, בהם מנכ"ל עיריית חיפה, גדי מרגלית, שאישר כי "המפעל סגור מאז אפריל", ופרופסור אהוד קינן, אשר טען כי חיפה כימיקלים איננה מסוגלת לסגור את המפעל הצפוני בשל רווחיות המוצרים בו לעומת המוצרים במפעל הדרומי, שאמור לשוב לפעול בקרוב. השופט הטיל ספק באמינות גרסתו, מאחר שלא הצליח לבסס את המקורות לטענותיו, בייחוד לאחר שנחשף כי בעלי החברה, ג'ולס טראמפ, נפגש עם קינן בביתו ברעננה. בפגישה זו, לכאורה, הציע קינן לטראמפ להעביר את כל פעילות הייצור לנגב. טראמפ ביקש מקינן לשמור על סודיות הפגישות ביניהם, אך חשף אותן בעצמו כדי לערער את אמינות העדות. קינן הודה בקיום כמה מפגשים, אך לאחר עדותו הכחיש את התוכן של הצעותיו. באופן כללי העברת כלל הפעילות לנגב הינה הצעה הגיונית – ריחוק מריכוזי אוכלוסייה, קרבה לאספקת האשלג, ולאספקת אמוניה שאמורה להתחיל בעוד מספר שנים ממפעל אמוניה שיוקם בנגב. בעבור העובדים בצפון, הצלחת מהלך כזה פירושה סתימת הגולל על מאבקם.

עו"ד סיגל פעיל (במרכז) בדיון בנושא חיפה כימיקלים צפון, אוגוסט 2017 (צילום: ארז רביב)

התפקיד הכפול של עיריית חיפה

העירייה אינה צד פורמלי לסכסוך, אז הצטרפה לדיון לבקשת העובדים כדי לחזק שתי טענות מרכזיות: שהמפעל ממשיך להתנהל מולה כמי שמתכוון לחזור לייצור ושהעירייה תזדרז לאשר את מה שמתבקש ממנה, לו המפעל ימנע מיבוא אמוניה באניה, אלא ישתמש במיכלים קטנים – איזוטנקים. בעוד הטענה הראשונה הודגמה היטב וחיזקה את גרסת העובדים, טענת האיזוטנקים לא צלחה באותה מידה. מנכ"ל המפעל, נדב שחר, העיד כי "לא יהיו איזוטנקים בצפון" ופירט את מורכבות יבוא מיכלים אלו לישראל, המאפשרים להפעיל רק מפעל אחד מבין השניים בתפוקה חלקית. מידת נכונותה של העיריה לסייע לעובדים הגיעה לגבול, כאשר התבקשה העירייה להגמיש עמדה זו ולאשר את כניסת האניה. סיוע מסויים בכל זאת העניקה העירייה כאשר עו"ד ימית קליין מטעמה, חקרה את סמנכ"ל התפעול עמיחי זיידר לגבי הסתירה בין פיטורי העובדים לבין הנסיונות הנמשכים להשיג אישורים לחידוש הייצור במפעל. השופט קוגן שאל אז עד מתי הבקשות יימשכו. זיידר השיב "עד שהעובדים יפוטרו".

קוגן: עד מתי אתה חושב שיש סיכוי ?
זיידר: אנחנו מחכים רק עד הפסיקה שלך. ברגע שמפטרים את העובדים זה נגמר

— Erez Raviv (@erez_davar1) September 26, 2017

לכאורה, חיזק בכך זיידר את גרסת העובדים לפיה הפיטורים הם הם המטרה האמתית, אך מדובר היה בעדות שנמשכה כמה שעות תחת לחץ רב, כאשר השופט הדגיש לאורך כל המשפט שמעסיק פרטי חופשי להפעיל או שלא להפעיל את המפעל של עצמו ככל שירצה. בראיה זו, המגבלות שקובעת עיריית חיפה כרשות הרישוי דווקא מחזקות את גרסת ההנהלה.

הקרקע רועדת מתחת לעובדים, תרתי משמע

מנהל המחוז במשרד להגנת הסביבה שלמה כץ העיד כי סגירת מפעל מחייבת הודעה מראש והזמנת סקר קרקע והנחיות לניקוי שלה. נציגת העובדים, עו"ד סיגל פעיל, סיפרה כי הקרקעות במפעל סובלות מדליפות מתמשכות של חומרים מסוכנים והדבר גרם בעבר להיווצרות בולענים בקרקע. אם טענות פעיל נכונות, הרי שהן מספקות הסבר נוסף למהלכי ההנהלה – חיסכון כספי באמצעות פיטורי העובדים, תוך תקווה להחיות את המפעל בעתיד, מבלי לבצע בינתיים ניקוי כולל של הקרקע – הליך מסובך ויקר. עוד אמרה פעיל כי היא "מבינה שמר טראמפ מפסיד 50,000 שקל ביום, אך יש כאן עובדים שבעבורם זו כמעט הכנסה שנתית".

משפט הוכחות – החרפת היחסים

עוד בדיון המקדים טען השופט קוגן כי יחסי העבודה במפעל אינם טובים ודיון הוכחות במשפט העוסק ביחסי עבודה קיבוציים לא משפר את יחסי העבודה ואף פוגע בהם, אך כל מאמציו הניכרים להשגת פשרה לא צלחו. נציגות העובדים האשימה את ההנהלה באפליה לרעה לעומת עובדי המפעל הדרומי המושבת גם הוא. בהנהלה אמרו כי העובדים בדרום נקטו בגישה הגיונית, של נכונות לחל"ת או לפיטורים תוך שמירת זכותם לשוב למפעל כאשר יחזור לייצר, גישה אותה דחו העובדים בצפון. עו"ד פעיל גם סירבה להצעה כי אם תאושר בסופו של דבר כניסת אניה, העובדים יקבלו שכר באופן רטרואקטיבי, באמירה שאז פרנסת העובדים הופכת לכלי פוליטי ללחץ על העירייה. הערך שבפשרה, או בהימנעות מחקירות עדים ממושכות, מבוסס על האפשרות שההנהלה והעובדים יחזרו לתעסוקה משותפת באותו המפעל, מבלי שנאלצו לצפות בעצמם מעידים על הדוכן שגרסת הצד השני שקרית. זוהי תוספת "רעל" ליחסי העבודה, הטעונים ממילא, כאשר חידוש ההסכם הקיבוצי נידון כבר במשך השנה וחצי עד להשבתה באפריל האחרון. בעבור ההנהלה, הרוצה לפטר את העובדים, אין למעשה "יום שאחרי" ולכן פחות מהותי להימנע ממשפט הוכחות. בעבור העובדים, הסיטואציה יותר מסובכת. גם הצלחה גמורה ופסיקה על ביטול הפיטורין, עלולה להיהפך לדחיה קצרה בלבד. מנגד, הדיווח אודות בולענים בשטח המפעל והסירוב להצעת התשלום הרטרואקטיבי המותנה הינם מעשים בעלי ערך מוסרי, אך הם גם עלולים לחבל בסיכויים שלהם לשוב לעבודה.

לקריאת תמצית היום השלישי של הדיון המשפטי לחצו כאן