עבור רובנו, יום כיפור עבור הוא יום של צום ועשיית חשבון נפש אישי. אבל בציבוריות הישראלית יש היבט נוסף של יום הכיפורים – הכבישים הריקים מרכבים. ילדים רבים מנצלים עובדה זו לרכיבה על אופניים ודומיהם. למרבה הנוחות אותו שקט תחבורתי מאפשר לנו גם להבין את השפעתה של התחבורה בכלל ושל כלי הרכב הפרטיים שברשותנו, על זיהום האוויר בערים הגדולות.
כמדי שנה בצאת יום כיפור, פרסם המשרד להגנת הסביבה את נתוני תחנות ניטור איכות האוויר הפזורות ברחבי הארץ. על פי ההודעה שפרסם המשרד "איכות אוויר טובה מאוד נרשמה ביום הכיפורים ברוב תחנות הניטור של המערך הארצי לניטור אוויר, המפוקח על-ידי המשרד להגנת הסביבה".
מנתוני תחנות הניטור ניתן לראות כי ריכוזי תחמוצות החנקן בערים הגדולות ירדו באופן משמעותי עם כניסת יום כיפור והירידה הדרסטית בשימוש בכלי רכב. כך למשל בתל אביב נמדד באזור אלבני לפני כניסת החג 121.5 חל"ב וביום הכיפורים ירדה הכמות עד ל-2.6 חל"ב. באזור בר אילן בירושלים ירדה כמות הזיהום מ- 73.5 חל"ב ל- 13.7 חל"ב.
בחיפה בה ידוע כי זיהום האוויר הוא בעיה אקוטית הגורמת למחלות רבות, נמדדה ערב יום כיפור בתחנת הניטור באזור העצמאות ריכוזי חנקן ב- 87.7 חל"ב וירדה ל- 1.8 חל"ב ביום כיפור עצמו. בנשר ירד הזיהום מ- 27.5 ל-0.8.
לא רק המפעלים
הירידה בזיהום האוויר מדי יום כיפור מתרחשת כבר שנים רבות ואינה בגדר הפתעה לאף גורם העוסק באיכות סביבה. העובדה כי הזיהום הרב ביותר וגם הירידה המשמעותית ביותר נרשמה בתחנת ז'בוטינסקי בתל אביב, עיר שאין בה אזורי תעשייה כבדים, בהשוואה לחיפה או לאזור הדרום, ממחישה עבורנו את העובדה כי התחבורה היא מקור עיקרי לזיהום בערים הגדולות, בנוסף לתעשייה.
כשאנו חושבים על זיהום אוויר אנחנו מדמים במוחנו מפעל ענק עם ארובה רעועה, ממנה נפלט עשן שחור וסמיך אשר צובע את שמי העיר בשחור מאיים. בפועל חלק נכבד מהזיהום נפלט דווקא מהאגזוזים שבמכוניתנו.
זיהום הנגרם מהתעשייה, נושא חשוב ואקוטי, נמצא תחת רגולציה וביקורת ציבורית רבה, וברובו איננו נמצא תחת שליטת האזרחים הפרטיים. מלבד מחאות כנגד מפעלים מזהמים ודרישה כי המשרד להגנת הסביבה יאכוף ויתקן תקנות בנושא, וגם זה מתקיים בעיקר תודות לארגונים סביבתיים וקהילתיים להם חלק נכבד בהובלת המאבקים הנ"ל, האזרח הפרטי מוגבל בתגובתו. אולם בנושא הזיהום מתחבורה לנו האזרחים יש לא מעט כלים לפעול.
זיהום הנפלט ברובו מכלי הרכב הפרטיים שלנו, כלי רכב שאנו משתמשים בהם ביום יום ואנו מחליטים כמה נשתמש בהם ולאן ניסע איתם. עלינו כאזרחים לצמצם ככל הניתן את השימוש שלנו בכלי רכב. ביכולתנו להעדיף תחבורה ציבורית המצמצמת את מספר כלי הרכב על הכביש ומפחיתה עומסים ופקקים המגבירים בעצמם את זיהום האוויר. ניתן להתארגן על נסיעה משותפת לעבודה, וכך במקום שכל אחד ייסע לבד ברכב שלו, אותו רכב ישרת מספר אנשים. כדאי ובריא יותר להעדיף נסיעה באופניים או ללכת ברגל בעודנו רוצים להתנייד בתוך הערים.
עלינו להבין כי המאבק לתחבורה ציבורית טובה איכותית ומהימנה, וכן תחבורה ציבורית בשבת, אינה רק נושא של מאבק ליברלי על חופש תנועה אלא גם, ובראש ובראשונה, מאבק סביבתי. תחבורה ציבורית איכותית תאפשר ליותר אזרחים לוותר על בעלות על רכב פרטי ולהעדיף תחבורה ציבורית ככלי התניידות מרכזי. בנוסף עלינו לדרוש כי ההשקעות הרבות במחלפים נוצצים שנחנכים בהוד רב ומעודדים אותנו לנסוע בכלי רכב פרטיים, יושקע במקום זאת בייעול התחבורה הציבורית.
לפי מחקר של ארגון הבריאות העולמי (על בסיס נתונים מ-2010) זיהום אוויר תרם למותם המוקדם של כ-2,500 ישראלים בשנה. אמנם חשוב לציין שקשה מאד להפריד בין תחבורה פרטית לבין תחבורה מוטה תעשייה כגון משאיות לשינוע חומרי גלם וסחורה, אך מרבית כלי הרכב על הכביש הם רכבים פרטיים הנתונים לשליטתנו.
אז בפעם הבאה שתיסעו במכונית שלכם, ומבעד לפקק תראו את ארובות תחנת הכוח בחדרה או בתי הזיקוק, תזכרו גם את ההשפעה של המכונית שלכם, ושל שאר המכוניות שמבלות איתכם בפקק, על איכות האוויר שאנו נושמים.
