שלושה דוחות על מצבה של מערכת הרווחה התפרסמו ב-48 השעות האחרונות (שלישי). הראשון מעיד על חומרת המצב בשטח, השני על מדיניות הנסיגה הממשלתית מאחריותה למערכת הרווחה, והשלישי על הכסף שקיים במערכת ולא מנוצל. שלושה דוחות שמייצרים סיפור שלם אחד.
הביטוח הלאומי נשאר בעודף של קרוב לעשרה מיליארד שקלים ב-2016
המסמך הראשון שפורסם הוא דו"ח מבקר המדינה שכותב באופן חריף במיוחד על כך ש"משרד הרווחה והביטוח הלאומי מתנערים מאחריותם לקשישים". בדו"ח שעוסק במצב השירותים הסיעודיים שמספקת המדינה לאזרחים הקשישים פורש המבקר את כשלי המערכת. היעדר הכשרה למטפלים ופיקוח על הטיפול שהם נותנים לקשישים בביתם, היעדרה של היערכות מצד הביטוח הלאומי לגדילת אוכלוסיית הקשישים בארץ והנטל שנופל על משפחות הקשישים.
עוד מציין המבקר את העובדה כי ניצול לא יעיל של תקציבי הסיעוד מביא למצב שהמשפחות מכסות את החסר בתשלומים עודפים, כך שההוצאה הפרטית לסיעוד הגיעה לגובה של 3.8 מיליארד שקלים בשנה. המבקר מצביע על תופעות בזויות של גניבת שעות ע"י מטפלים המדווחים על שעות טיפול על אף שלא בוצעו בפועל.
המסמך השני בסדרה הוא דו"ח ההוצאה הלאומית בתחום הרווחה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסם אתמול (שני) בבוקר. אומנם הדו"ח מתבסס על נתוני 2014, אך ניתן להסיק ממנו על המצב כיום. אחד הנתונים המטרידים בדו"ח הוא הירידה בשיעור המימון של שירותי רווחה לאזרחים ותיקים המגיע מהממשלה. בעוד שבשנת 2013 הממשלה שילמה 50% מעלויות הרווחה של הקשישים, בשנת 2014 ירד חלקה של הממשלה ל-48%. עוד עולה מהדו"ח כי רק 61.3% מעלות כלל שירותי הרווחה מגיעים מהממשלה (ירידה לעומת שנים קודמות) בעוד שמשקי הבית נשאו בנטל של 22.5% מעלות השירותים ואילו המגזר העסקי מימן כ-13.3% מהעלות.
לנסיגתה של הממשלה מאחריות למימון שירותי הרווחה השפעה ברורה על איכות הטיפול והנגשתו דווקא לאוכלוסיות החלשות ביותר בחברה הישראלית. ככל שצריכת שירותי הרווחה עוברת למימון משקי הבית, כך נחלשים שירותי הרווחה המסופקים על ידי הביטוח הלאומי וכך נפתחים הפערים בין אלו שידם משגת לבין אלו שלא יכולים להרשות לעצמם למלא את מקום המדינה.
המסמך השלישי שפורסם הוא הדו"ח השנתי של הביטוח הלאומי לסיכום שנת 2016. בביטוח הלאומי סוקרים את ההוצאה הישראלית על שירותי הרווחה כאחוז מהתוצר לאורך השנים האחרונות. בעוד שהממוצע במדינות ה-OECD עומד על 21% מהתוצר המושקעים בשירותי רווחה, בישראל עומדת ההוצאה על רווחה על כ-15.9% מהתוצר בלבד. אפשר להאשים את ההוצאה הגדולה בישראל על ביטחון ועל מאפיינים יחודיים לישראל אבל האמת היא שעד שנת 2003 עמדה ההוצאה הלאומית לרווחה על כ-20% מהתוצר. הרפורמה שביצע נתניהו כשר אוצר ב-2003 הביאה לירידה חדה בהוצאה על רווחה תוך שנים ספורות. מאז 2009 עומדת מדינת ישראל על שיעור הוצאה של כ-16%.
רק 61.3% מעלות כלל שירותי הרווחה מגיעים מהממשלה (ירידה לעומת שנים קודמות) בעוד שמשקי הבית נשאו בנטל של 22.5% מעלות השירותים ואילו המגזר העסקי מימן כ-13.3% מהעלות
נתון חשוב נוסף המופיע בדו"ח של הביטוח הלאומי מעיד כי דווקא יש כסף בקופת המוסד. כך לדוגמא בשנת 2016 חל גידול של 10.1% בתקבולי המוסד לביטוח לאומי, תקבולים שהסתכמו ב-87.6 מיליארד שקלים. באותה השנה הגדיל הביטוח הלאומי את ההוצאה על תשלומי קצבאות ושירותים ב-3.7% בלבד. מסכום כולל של 74.2 מיליארד שקלים בשנת 2015 ל-77 מיליארד שקלים ב-2016. כלומר, הביטוח הלאומי נשאר בעודף של קרוב לעשרה מיליארד שקלים ב-2016.
את האצבע המאשימה לא צריך להפנות רק לביטוח הלאומי שאינו מקצה את המשאבים באופן המיטבי. ממשלת ישראל היא זו שקובעת את שיעורי הקצבאות והזכאות לשירותים שונים. במשרד האוצר מאוד אוהבים להכריז על הגירעון האקטוארי שיגיע בשנת 2047, אבל על עודפי הכסף המצטברים כבר היום, לא מדברים. 10 מיליארד שקלים בשנה יכלו להפוך את מצבם של הנכים והקשישים בישראל לטוב יותר בכל מדינות ה-OECD. בישראל כנראה מעדיפים לראות את הנכים חוסמים כבישים ואת הקשישים מתלבטים בין אוכל לתרופות.
