מה יקרה אחרי החגים? הילדים יחזרו לבית הספר שילמד אותם איך להתפלל לגשם במקום איך מזריעים עננים. אנשים יחזרו לעבודה. חולים ימשיכו למות מזיהומים בבתי חולים. קשישים ימשיכו לחפש בפחים. ראש הממשלה יכנס למשרדי 433, והנכים? ימשיכו לחסום כבישים.

המחאה על קצבאות הנכים תפסה תאוצה לאחר שעבר חוק שכר המינימום בכנסת. חוק חשוב שמתאים את השכר הנמוך ביותר ליוקר המחייה. קצבת הנכות, שלא עודכנה כבר 17 שנה, והיום היא בגובה פחות מחצי שכר המינימום שנקבע בחוק, הופכת את הנכים למקבצי נדבות, וזה לא ממש משנה אם את הנדבות הם מקבלים מבני משפחה, עמותות, שכנים או זרים ברחוב, נדבה היא נדבה. רוב הנכים שילמו ביטוח לאומי, ואלה שלא הספיקו, הוריהם שילמו ביטוח לאומי.

התשובה הצינית למצוקה הקשה של הנכים "אחרי החגים" במדינה בה רוב הזמן יש חגים, מעוררת לא מעט טינה, בעיקר לאור העובדה שלנכים אין כסף לחגוג. משפחות רבות מוציאות על קניות לארוחת החג יותר מסכום קצבת נכות מלאה שאמורה להספיק לחודש שלם. ובכסף זה הם גם רוכשים תרופות ומשלמים חשבונות.

אחרי החגים זה מושג אמורפי, לא תאריך מוסכם. זה בערך כמו הפעימות, שפורסות את העלאת הקצבאות לפרוסות דקות, כמו פסטרמה, ומחלקים לנו אותן, טוב לחלקנו, לפי מי יותר מסכן, זורקים לנו פרורים ונותנים לנו לריב על השלל. הנכים הם לא מסכנים ולא מתחננים לצדקה, חסד או רחמים. הנכים הם אזרחים שווי זכויות במדינה הזו ואין שום הצדקה ליחס המבזה של הממשלה כלפי ציבור הנכים.

עוד לפני החגים שמעתי על עלייה חדה בתמותת נכים. רק בחודש שעבר מת בטרם עת נכה לוחם שלא היה מי שישגיח בלילה על מכונת ההנשמה שלו. נכים מתאבדים. כמה כבר קיפחו את חייהם במהלך החגים האלו, והם עוד נמשכים. ועדיין הנכים צריכים לחכות לאחרי החגים כדי שראש הממשלה ושריו ידונו בעניינם.

הפעימות של המתווים השונים כבר הורגות אותם. התחושה שהמדינה לא רואה בנכים בני אדם, אלא מספרים שיוצרים גרעון תקציבי ללא רווח, התגלתה כמדוייקת למדי, כשהבנתי מה הוא הנומרטור, רובוט, שמכלי עזר הפך לקובע מדיניות. כשהנומרטור מתחיל לגבות חיי אדם זה הזמן לעצור ולחשב נתונים מחדש. כשהגולם קם על יוצרו נגמר הקסם והמסך יורד.

מקווה שלא יגבו יותר חיים במאבק על חיי הנכים.
מקווה שעוד נהיה פה.
אחרי החגים.