הר הרצל הוא הראי לאתוס הישראלי- יהודי. מתחת אדמתו חבויים שרידי ההתיישבות היהודית-התנ"כית, עליו רצו חיילי דוד המלך בכיבושם את ירושלים, ובו נשאו ירמיהו וגדולי הנביאים את דבריהם. במבואותיו מתנוסס אתר ההנצחה והמוזיאון " יד ושם" שישמר לעולם ועד את זוועות השואה היהודית, שלא תחזור שנית. משיפוליו, בטיפוס במעלה ההר, תיחשף ההיסטוריה היהודית נדבך אחר נדבך – משואה לגבורה, מהעפלה, קוממיות ומרי למדינה ממלכתית, מאלה שחירפו נפשם עבור החלום ועד למדינת ישראל הבנויה לבטח והמבוססת. כאן קבורים גדולי אומתנו – החל מאבי הציונות הרצל, דרך הוגה הדעות הרביזיוניסט ז'בוטינסקי, ומשם למנהיגי מדינת ישראל, מלוי אשכול, גולדה מאיר ועד יצחק שמיר ושמעון פרס.
ואיפה החזון והציונות היום? הלכו לעזאזל, בדמותם של משה קצב – נשיא מדינת ישראל לשעבר ואנס מורשע, ואהוד אולמרט, ראש ממשלתנו, פרי בחירתנו, שבחר בשלמונים ובשטרות על פני טובתנו. על פי החוק, שניהם יובאו למנוחות ויונצחו על ההר. ההר שהוא אנחנו.
החוק הקיים, המאפשר לשני עבריינים מורשעים להיקבר בחלקת גדולי האומה, משומר ועומד על תילו למשעי. ב-2011, עם כניסתו של קצב לכלא, הובאה לדיון סוגיית קבורתו העתידית בחלקה בוועדת השרים לענייני טקסים וסמלים בראשות סטס מיסז'ניקוב – שר התיירות דאז. ועדה זו היא האמונה על נהלי הקבורה של סמלי ומנהיגי המדינה. הוועדה התכנסה, דנה ודשה, וישבה על המדוכה עד שהכיסא להט – אך דיבורים לחוד והחלטה לחוד.
תרבות הסנדולים והדחיינות חזרה שנית ביוני השנה, בהגיעה של הצעת החוק ביוזמת ח"כ מיקי רוזנטל לוועדת השרים לחקיקה בראשות שרת המשפטים איילת שקד. הצעת החוק באה לקבוע כי נשיא או ראש ממשלה שהורשע בעבירה חמורה וריצה עונש מאסר לא ייקבר בחלקה המכובדת בהר הרצל. אך כמובן שההיסטוריה משעתקת את עצמה, והצעת החוק נדחתה על הסף.
מייסרת אותי המחשבה שבעתיד הנראה לעין, תיירים ובני נוער יעברו על קברם של אולמרט וקצב, ומדריכים יגמגמו בהסבר על טיבם ותרומתם. הרצל לא דילג ברחבי הגלובוס כדי שאנס ייקבר על ידו. היקברם בחלקת גדולי האומה היהודית–ישראלית תהיה תעודת עניות, ובה ייכתב על נפילתה של הציונות ותחיית הקומבינה. זו תהיה קרחת יער שרופה ומפויחת, בלב ההר שהוא אנחנו.
