מתחת לרדאר של התקשורת העולמית, מתנהל בימים אלה מאבק חריף של אזרחי יוון נגד אחת ההפרטות הגדולות בהיסטוריית המדינה. שדה התעופה הגדול של אתונה, הידוע בכינויו ה"הלינקון", נמכר בשנה שעברה למשקיעים זרים, בהתאם לדרישותיהם של מוסדות האיחוד האירופי, כחלק מתנאי המשך הסיוע הכלכלי למדינה. כיום, מתכננים הבעלים החדשים להרחיב את המתחם לעבר חלקים נוספים של העיר, ולבנות בו מתחם דירות יוקרה, ופרקים. תושבים רבים באתונה, בהם הפעילה החברתית הלני פורטליו, נאבקים בפרוייקט בימים אלה, בטענה כי היא משתלט על יערות עירוניים ושטחים ציבוריים.

סרטון המציג את הפרוייקט המתוכנן בנמל התעופה של אתונה

הלני פורטליו (51), חברת פרלמנט לשעבר מטעם מפלגת סיריזה, היא ממובילות המאבק נגד ההפרטה. פורטליו עזבה את המפלגה ב-2015, מעט לפני שראש מפלגתה וראש הממשלה, אלכסיס ציפראס, חתם על תנאי הסדר החוב אותם דרשו מוסדות האיחוד האירופי. הממשלה, המבוססת על מפלגת סיריזה, הסכימה לתנאים של האיחוד האירופי על אף העובדה כי ימים ספורים לפני כן, הצביע העם היווני באופן חד משמעי נגד ההסכם. "סיריזה הפכה לסוג המפלגה הפרלמנטרית הביורוקרטית שמעוניינת יותר בשימור כוחה מאשר כל דבר אחר. אין לה תכנית התנגדות לממסד האירופי, ואין לה גיבוי עממי" היא אומרת על מפלגת השמאל שזכתה בבחירות תוך הבטחה כי תתנגד לצנע הכפוי על המדינה.

פורטליו היא פעילה פוליטית ותיקה. בצעירותה לקחה חלק במאבק נגד הדיקטטורה הצבאית ששלטה ביוון, כחלק מתנועת הנוער השמאלית "ריגס פראיוס". מאז עוסקת פורטליו במאבקים חברתיים ביוון, ובשנים האחרונות היא מתמקדת בהתנגדות להפרטות הענק אליה מחויבת הממשלה כתנאי לקבלת הסיוע מאירופה.

מכירת החיסול הגדולה

"כיום, יוון היא מדינה העומדת למכירה. פשוט ככה. היקף ההפרטות הוא אדיר, חסר תקדים. מכירת, או שאולי נכון יותר להגיד היקף ההשתלטות הפרטית על הנכסים הלאומיים הוא לא יאמן" אומרת פורטליו. ההפרטות היו תמיד נדבך נוסף בתנאים בהן נאלצו ממשלות יוון לעמוד כדי לזכות בסיוע מהאיחוד האירופי מאז תחילת המשבר, יחד עם קיצוצי ענק בתקציבים. עם זאת, הסדר החוב של שנת 2015 לקח את קצב ההפרטות לקיצון.

"עד הההסדר של שנת 2015 ההפרטות נעשו באמצעות קרן בשם HRADF, שמרבית רווחיה נועדו לא להשקעה ביוון, אלא להחזר החובות לנושותיה" אומרת פורטליו. באופן זה, היא מסבירה, נאלצה יוון להפנות חלק גדול מרווחיה להחזר החובות, ואיבדה את השליטה על נכסים אסטרטגיים. עם זאת, היקף המכירות היה נמוך יחסית לזה של היום. "לא מעט נכסים נמכרו תחת קרן זו. יותר משלושים וחמש נמלים, יותר משלושת אלפים נכסי נדל"ן, עשרות נכסים בחו"ל, עשרות אתרים לאומיים, כבישים, ארבעים נמלי תעופה, בסיסים צבאיים, גז טבעי וחברות בבעלות משרד הביטחון, חברת הנפט, שמורות טבע, מערכת המים, אלפי דונמים של אדמה לאומית, חלקים ממערכת הרכבות, חברת הדואר ועוד".

השינוי הגדול הגיע בשנת 2015, עם חתימת ההסכם הסדר החוב. פורטליו לא שוללת את האפשרות לפיה הדרישה להפרטה מאסיבית של הנכסים באה כ"עונש על הניסיון להתנגדות של העם היווני" במסגרת משאל העם. " החתימה על הסדר החוב השלישי ביולי 2015 הוביל למתקפה רחבה על יוון מצד המוסדות האירופיים וקרן המטבע הבינלאומית" היא אומרת.

כורים ומשפחותיהם מפגינים באתונה. 21 בספטמבר (AP Photo/Petros Giannakouris)

אחד התנאים לקבלת הסיוע היה טכני לכאורה. הנושות דרשו את הקמתה של קרן חדשה למכירת נכסי הציבור. עם זאת, מתחת לפני התיאורים הטכניים מסתתר שוד חסר תקדים של נכסי הציבור היוניים. "הקרן לא שייכת לציבור, או אפילו לחלק מהמגזר הציבורי, והפיקוח על חברות בשירות הציבור אינן תקפות עליה. הקרן תהיה קיימת ל-96 שנה. בשביל הפרספקטיבה, ה-HRADF היה אמור להתקיים רק לשש שנים" מסבירה פורטליו. הקרן החדשה שהוקמה ב-2016 מכילה את כלל נכסי הציבור היווניים, מלבד שמורות הטבע. משמעות הדבר היא כי כיום, קיים גוף שאיננו נתון לפיקוח ציבורי, השולט בפועל על עתידם של כלל נכסי יוון, ותפקידה למכור אותם ליזמים פרטיים לצורך החזר החוב הלאומי.

האיחוד האירופי דרש מכירה של נכסים בשווי 40 מיליארד יורו, וגרמניה אף הגדילה ודרשה כי מכירת הנכסים תתנהל ע"י האיחוד האירופי, ללא מעורבותה של ממשלת יוון. לבסוף הושגה פשרה ביחס לשליטה על המכירה, והוחלט לפצל את דירקטוריון הקרן בין הממשלה היוונית לאיחוד. עם זאת, פורטליו טוענת כי בפועל מנהלים פקידי האיחוד האירופי את הקרן, ללא יכולת השפעה של הציבור היווני. "מי שמפקח על הקרן ומחליט על הנכסים אותם תמכור הם חמישה נציגים, כששולשה מתוכם ממונים ע"י הממשלה היוונית, אך המינוי שלהם מותנה באישור הנציבות האירופית וה-ESM. שני הנציגים הנוספים ממונים ע"י האיחוד האירופי וה-ESM".

"הקרן מחזיקה ומנהלת עד למכירתם את כלל הנכסים הציבוריים של מדינת יוון אשר היו ציבוריים לפני הסדר החוב. את ההכנסה ממכירת הנכסים מעבירה הקרן לטובת תשלום החוב של יוון" היא מזכירה, וטוענת כי למעשה, איבד לחלוטין הציבור היווני את השליטה בנכסים הציבוריים.

פורטליו מאשימה את האיחוד האירופי בפעולה לטובת בעלי ההון האירופיים על חשבון טובתם של אזרחי יוון. "ברור לחלוטין כי ההפרטות אינן תורמות לשיקומה של הכלכלה היוונית, אלא מונעים מסיבות פוליטיות לצורכיהם של בעלי ההון באירופה ובעולם, אשר יכולים כעת לרכוש נכסים במחירים נמוכים בהרבה ממחיר השוק" היא אומרת.

הכיבוש הכלכלי: קץ הריבונות ביוון?

פורטליו, יחד עם רבים בשמאל היווני, התפכחה מהניסיון להתנגד לגזרות באמצעות הגוף הדמוקרטי החזק ביותר: הפרלמנט. "אחרי החתימה על הסדר החוב השלישי ע"י ממשלת סיריזה, אנשים ביוון נותרו מיואשים ומאוכזבים מאוד, ולא מאמינים יותר ביכולתם לארגן התנגדות אפקטיבית לתכתיבים של אירופה" היא אומרת. כניעתה של סיריזה והעמקת הצנע על ידיה גרמו לפורטליו להאמין כי יוון איבדה כמעט לחלוטין את השליטה על גורלה.

קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, ראש ממשלת יוון אלכסיס ציפראס ונשיא צרפת עמנואל מקרון. (צילום: AP Photo/Matt Dunham, Pool).

"כיום יוון היא מדינה עם ריבונות מוגבלת מאוד" היא אומרת. "יוון היא מדינה שנמצאת תחת צורה מסוימת של כיבוש כלכלי. תחת התנאים הנוכחיים, שהוכתבו ע"י מוסדות האיחוד האירופי שאינם שליחי הציבור היווני, אין לעם היווני את הזכות או היכולת לנהל את ענייניהם המשותפים. זה נכון גם לגבי אספקטים קריטיים בחיים של האנשים: עבודה, פנסיה, בריאות, חינוך וכו'. זהו מצב שבו לא קיימת בפועל דמוקרטיה, אלא כסות של דמוקרטיה. משמעותה של דמוקרטיה היא שהעם יכול לקבל החלטות ריבוניות על חייו. כיום העם היווני איננו מסוגל לעשות זאת. הדמוקרטיה היוונית נמצאת תחת מתקפה מצד האיחוד האירופי".

אבדן הריבונות מתבטא לטענתה בשני היבטים בהקשר של הפרטת הנכסים. מצד אחד, העובדה כי הממשלה היוונית נאלצת למכור את נכסיה בניגוד לרצון העם היווני, ומצד שני מכירת הנכסים מקטינה את השליטה של ממשלת יוון במדינה. "בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה, עברו נכסים לאומיים אסטרטגיים לבעלות הסקטור הציבורי, אשר ניהלו אותם לטובת הציבור ותוך שמירה על האינטרס של כלל הציבור. באופן זה ניתבו נבחרי הציבור את הכלכלה, והיה בכוחם לדאוג לצרכיהם של מרבית האזרחים" היא מסבירה. "כיום מגמה זו מתהפכת, והמדינות הולכות ומשילות מעצמן את הכלים דרכן הן עיצבו את כלכלותיהן עד כה". כך, לטענת פורטליו, מאבדת הממשלה את היכולת לדאוג לתושביה. ניתן לראות את תוצאות מדיניות הצנע על החברה היוונית דרך שיעורי העוני, אשר זינקו באופן חסר תקדים מאז תחילת המשבר.

סיריזה נכשלה. התשובה למשבר תבוא מלמטה 

לטענתה סיריזה הייתה הוכחה לחוסר אונים זה של הדמוקרטיה הפורמלית ביוון. "סיריזה הייתה ניסיון חדש לשמאל ביוון, שנוצר מתוך שילוב של זרמים פוליטיים ואידאולוגיים שונים בזמן המאבק נגד הסכמי הסדר החוב הראשונים. לצערי, היא לא הצליחה ביצירת קואליציה אפקטיבית אמתית נגד המוסדות האירופיים וקרן המטבע" היא אומרת. " עזבתי את המפלגה מעט לפני החתימה על הסדר החוב השלישי, כשכבר היה ברור שזה הכיוון".

מפגין יווני מחוץ לפרלמנט יוני 2015. (צילום: janwellman / מתוך wikimedia)

פורטליו מאמינה ביכולת של העם היווני להיאבק במדיניות ההפרטה והצנע בכלל באופנים של התארגנות עממית, מלמטה. "אנחנו לא יכולים להפקיר את המדינה שלנו לידי המוסדות האירופיים, קרן המטבע, ורצונותיהם של המפלגות בפרלמנט היווני. האיחוד האירופי מסוגל לעשות את מה שהוא עושה רק בגלל שהעמים באירופה מאפשרים לו את זה" היא אומרת.

היא מקווה כי התארגנויות כמו זו שהיא חברה בה יצליחו למנוע את העמקתו של המשבר, ואולי אפילו יצליחו לייצר אלטרנטיבה לייאוש. עם זאת, לאחר כישלון ניסיון ההתנגדות שהיוותה מפלגת סיריזה, נותרה תנועת ההתנגדות לצנע מפולגת וחלשה. "חלק מההתארגנויות עוד פועלות נגד ההפרטות והקיצוצים, אבל הן רובן מאורגנות ברמה המקומית, ואין תנועה ארצית מאוחדת" אומרת פורטליו.

קושי נוסף בו נתקלות תנועות ההתנגדות לצנע הוא העוני הקשה הנפוץ ביוון. "הרבה מאוד אנשים עסוקים לניסיון לשרוד בתנאי עוני חמור, וזה עניין מאוד קשה" היא אומרת. "קשה להתארגן כשצריך לשרוד מיום ליום".

עם זאת, פורטליו מאמינה ביכולתו של העם היווני, ועמים נוספים באירופה, להתנגד לצנע. כיום לא קיימת התשתית הארגונית לכך, אך פורטליו מקווה כי תשתית זו תצליח להיווצר מחדש בשנים הקרובות. "אם עמי אירופה יתחילו להתנגד למדיניות הבלתי צודקת הזו של האיחוד האירופי (הצנע הכפוי), הוא לא יוכל להמשיך לשלוט בנו באותו האופן ובאותה הקלות המחפירה. אני מקווה שהעם היווני יגביר את ניסיונותיו להתנגד למדיניות זו בעתיד הקרוב".