אני חושב שאני יכול לנחש מה הייתה המחשבה הראשונה שחלפה בראשם של ראשי המדינות השונות, בעת שצפו בנאומו של הנשיא טראמפ, ב-19:45 (שעון ישראל), יום שישי האחרון. בירושלים, במוסקבה ובברלין, בפיונגיאנג, בסיאול ובאוטווה, הסבו ראשי ממשלות, רמטכ"לים, נשיאים וקנצלרית נכבדה, למסך כלשהו, וכמה שניות לאחר שהחל השידור חשבו, כך אני מרשה לעצמי לנחש: "תודה לאל, הוא קורא מטלפרומפטר".

נאום טראמפ ביחס להסכם הגרעין האיראני בבית הלבן (צילום: AP Photo/Evan Vucci)

טראמפ הראה, ולא בפעם הראשונה, כי ברגעים מסוימים גם הוא מסוגל להתנהלות מחושבת, בשונה מהרושם העולה ממנו ברגיל – אימפולסיבי וחסר רסן. טראמפ נראה בשלבים שונים של הנאום בו הכריז על המדיניות החדשה של ארה"ב כלפי איראן כמקריא את הדברים, אולי מעט בשיעמום, באופן שונה כל כך מסגנונו בהופעותיו הפומביות. לטראמפ היכולת לקיים עצרת המונים ולדבר למעלה משעה במה שנראה כמו נאום בעל פה. ולכן, בחירתו להקריא דברים, שמן הסתם נהגו, נחשבו ועובדו על יד צוות של אנשים, היא בשורה טובה לכל מי שקיווה להחלטות שקולות ורציונליות.

המתח לקראת הנאום היה גבוה, ולא בכדי; מי שהעלה את מפלס החרדה מהנאום היה טראמפ עצמו. לפני כשבוע, בפתח פגישתו של טראמפ עם ראשי צבאו אמר הנשיא לעיתונאים ולצלמים כי "ייתכן שאתם חוזים כעת בשקט שלפני הסערה", וכשנשאל למה הוא מתכוון השיב במסתורין "אתם תראו". הניחושים למה טראמפ מתכוון נעו בין קצוות: האם יבטל את חתימת ארה"ב על הסכם המעצמות עם איראן? האם יודיע על תקיפה צבאית כנגד קוריאה הצפונית? או שמא הוא רק מבקש להעלות את הרייטינג של הנאום לאומה שהוא מתכוון לשאת?

ככל שהתקרב מועד הנאום ההערכות לגבי תוכנו התכנסו פחות או יותר למדיניות – השקולה והמידתית, לעניות דעתי – עליה הכריז. טראמפ הכריז כי ינקטו צעדים ויוטלו סנקציות כנגד משמרות המהפכה האיראניים, וכן כי יבקש מהקונגרס האמריקאי לקדם צעדים שיובילו לשינויו של ההסכם באופן הבא – הארכתו, כך שתוקפם של סעיפיו לא יפוג, והכללת הגבלות על תכנית הטילים הבין-יבשתיים האיראנית בתוך ההסכם. רק אם צעדים אלו לא יובילו לשיפור המצב האסטרטגי מול איראן, ישקול הנשיא יציאה אמריקאית מההסכם, כך על פי הנאום.

"אל לנו, לי ולך, למשוך את קצותיו של החבל הזה", כתב חרושצ'וב לקנדי, "חבל אשר אתם קשרתם בו את קשר המלחמה. ככל שנמשוך חזק יותר, כן יתהדק הקשר, ולבסוף נאלץ לחתוך אותו. ואת משמעות הדבר אין אני צריך להסביר לך"

עד כמה שידיעתי והבנתי מגיעות, מדובר בצעדים חיוביים. אגב, קשה ליישב את טענתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כי טראמפ אימץ למעשה את המדיניות שהציע בנאומו בפני הקונגרס האמריקאי במרץ 2015 עם עובדות אלו. נתניהו ביקש אז מהקונגרס למנוע את חתימתו של הנשיא אובמה על ההסכם. טראמפ, למרות שפתח נאומו בביקורת על ההסכם, מקדם את הארכתו של ההסכם והרחבתו, כך שיכלול גם את תכנית הטילים. זה באמת הסכם כל כך גרוע עד שחייבים להאריכו ולהרחיבו? דומה שאין מחלוקת שהסכם הגרעין עם איראן מעכב את התכנית הגרעינית הצבאית של הרפובליקה האיסלאמית. טראמפ טען בנאומו שאת העיכוב הזמני ניתן להפוך לקבוע – הלוואי שהוא צודק.

אולם חרף המדיניות השקולה, והחיובית לדעתי, עליה הכריז טראמפ ביום שישי האחרון, אני סבור שאין לשחרר את האיש מאחריותו להגברת הסיכון הכולל לשלום העולם. על אנשים כגון טראמפ אמר ברל כצנלסון ז"ל פעם כי הם נהנים לזרוק גפרורים מוצתים לעבר חביות מלאות אבק שריפה. זוהי התנהגות פסולה עבור כל אדם, אך כאשר חבית אבק השריפה עליה אתה יושב היא 4,000 טילים גרעיניים אמריקאיים, ומספר גבוה יותר של טילים גרעיניים המוחזקים בידי מדינות עוינות, זוהי עבריינות לשמה.

וטראמפ, באמירתו הגאוותנית על "השקט לפני הסערה", בנאומו המתגרה בעצרת האומות המאוחדות, שם איים למחוק את קוריאה הצפונית וכינה את מנהיגה בכינוי מעליב ("רוקט-מן"), בציוציו הפרועים והתוקפניים שבהם שיגר איומים על שימוש בעצמה צבאית שלא נראתה, בהתנהגותו זו מגביר את הסכנה לשלום העולם באופן חסר אחריות. כדי להבין עד כמה מסוכנת התנהגותו צריך לרדת לפרטים של האופן שבו עשוי להיות מופעל הנשק הגרעיני בעולם, נשק שהשפעתו ההרסנית לא ניתנת לתיאור.

מי זוכר את וסילי ארקיפוב?

יש מידה מסוימת של אירוניה היסטורית בכך שהנאום של טראמפ והאירועים הנוכחיים מצטלבים עם התאריך שבו מציינים 55 שנה לתחילת משבר הטילים בקובה – המשבר הבינלאומי הגלוי בין ארה"ב ובריה"מ שנחשב למקרה שבו היינו, כאנושות, קרובים ביותר למלחמה גרעינית. יש שני דברים שהצילו את העולם והאנושות אז, לפני 55 שנים, וככל הנראה כמה עשרות פעמים נוספות ופחות מפורסמות – מזל ודיפלומטיה.

"אני רוצה שיהיה ברור, וזה מאד חשוב להבין", אמר כעבור שנים רוברט מק'נמרה, ששימש כשר ההגנה בממשלו של ג'ון קנדי במהלך משבר קובה ב-1962, "בסוף, היה לנו מזל. יצאנו מזה בזכות המזל. קנדי היה רציונלי, חרושצ'וב היה רציונלי, קסטרו היה רציונלי, אבל יצאנו מזה בזכות המזל".

הפקודה שניתנה לצוללת הרוסית הייתה ברורה: עליהם לשגר את הטילים הגרעיניים לעבר ארצות הברית. על מנת לבצע את השיגור היה צורך בהסכמה של שלושת הקצינים הבכירים של הצוללת. הקברניט והקצין הפוליטי תמכו בשיגור הפצצות הגרעיניות. סגן המפקד ארקיפוב התנגד

מק'נמרה מדבר על המזל שהוביל לפתרון הדיפלומטי של המשבר, לאחר 13 ימים מותחים. כשר הגנה תפקידו המרכזי במשבר היה לנסות ולמנוע משרי צבאו להסלים את המשבר. במקביל הנשיא קנדי ואחיו בוב קנדי עסקו בהעברת מסרים בדרכים ישירות ועקיפות בין הבית הלבן לקרמלין. מק'נמרה מתאר את המאורעות הגורליים הללו בסרט התיעודי "ערפל המלחמה".

אך בהצלתה של האנושות ממלחמה גרעינית שלא ניתן כלל לתאר את היקפיה ומשמעויותיה היה מעורב מזל מסוג נוסף. העובדה שרובנו איננו מכירים את השם וסילי ארקיפוב, מעידה כי לא השכלנו, כתרבות וכאנושות, להעלות את גיבורי האנושיות על נס. כיוון שוסילי אריקפוב (1998-1926) הוא חלק מרשימה מצומצמת של אנשים שיכולים היו לומר לעצמם "אני הצלתי את העולם", בלי להגזים בכלל.

ב-27 באוקטובר 1962, בשיאו של משבר הטילים בקובה, שעות ספורות לפני שארה"ב קיבלה בחשאי את הפתרון שהציע חרושצ'וב למשבר, היה ארקיפוב בן ה-36 סגן מפקד צוללת רוסית ששטה במעמקי האוקיינוס בסמוך לקובה, נושאת עמה טילים גרעיניים. ספינת קרב אמריקאית שאכפה את המצור הימי עליו הורה קנדי 13 ימים קודם לכן עם פרוץ המשבר (בעת שמטוס ריגול אמריקאי גילה את הטילים הגרעיניים של בריה"מ על אדמת קובה, מכוונים כלפי ארה"ב) שיחררה פצצה קטנה יחסית בניסיון לגרום לצוללת לעלות מעלה. הצוללת הרוסית ספגה פגיעה קלה. מכיוון שהיא שטה בעומק שאינו מאפשר תקשורת עם העולם החיצוני, היו כל אנשי צוותה של הצוללת משוכנעים כי המלחמה החלה.

הפקודה שניתנה לצוללת במקרה כזה הייתה ברורה: אם החלה מלחמה עליהם לשגר את הטילים הגרעיניים שעל סיפונה לעבר מטרות בארצות הברית. אך על מנת לבצע את השיגור היה צורך בהסכמה של שלושת הקצינים הבכירים של הצוללת. הקברניט, ולנטין סביצסקי, והקצין הפוליטי (הפוליטרוק) איוון מסלנינקוב תמכו בשיגור הפצצות הגרעיניות. ארקיפוב התנגד ושיגור הטילים הגרעיניים נמנע. שואה גרעינית נמנעה.

כמה שעות מאוחר יותר הצהיר קנדי כי ארה"ב לא תתקוף את קובה ולא תנסה להפיל את משטר קסטרו (כפי שניסתה רק שנה קודם לכן). באופן חשאי, קיבל ממשל קנדי התנאי הרוסי והתחייב להוציא את סוללות הטילים הגרעיניים האמריקאיים מטורקיה ואיטליה, פעולה שבוצעה כעבור כחצי שנה. עם הצהרתו של קנדי הרוסים פירקו את מערך הטילים הגרעיניים בקובה, ושעון יום הדין זז כמה דקות לאחור.

בדרך לפתרון הדיפלומטי הייתה תעבורת מסרים בין הבית הלבן והקרמלין. ב-26 באוקטובר שלח חרושצ'וב, המזכיר הכללי של ברית המועצות, מסר לנשיא ארה"ב. מק'נמרה מקריא את המכתב בסרט שנעשה אודותיו, והמילים חורכות את התודעה:

"אל לנו, לי ולך, למשוך את קצותיו של החבל הזה", כתב חרושצ'וב לקנדי, "חבל אשר אתם קשרתם בו את קשר המלחמה. מכיוון שככל שנמשוך חזק יותר, כן יתהדק הקשר, ולבסוף לא תיוותר ברירה אלא לחתוך אותו. ואת משמעות הדבר אין אני צריך להסביר לך. אני שהשתתפתי בשתי מלחמות יודע, כי אין המלחמה מסתיימת לפני שהתגוללה על פני ערים וכפרים, בעודה זורעת הרס ומוות בכל. כי זה הוא הגיונה של המלחמה. אם בני האדם לא יפגינו חוכמה הם יתנגשו זה בזה כחפרפרות עיוורות, ואו אז תתחיל השמדה הדדית".

וסילי ארקיפוב. שייך לרשימה מצומצת של אנשים שיכולים להגיד "הצלתי את העולם", בלי להגזים. (צילום: ויקיפדיה / National Geographic).

עד כאן המאורעות הדרמטיים מלפני 55 שנים, וחזרה לסרט שאנחנו חיים בו. הסכנה הגדולה לשלום העולם היא כיום, ובעצם במהלך כל העידן הגרעיני שארה"ב החילה על עולמנו עם הפציצה את הירושימה ונגסקי, שימוש בשגגה בנשק יום הדין. ארקיפוב איננו האדם היחיד שמנע שואה גרעינית כאשר סירב לקבל עדות, ניצחת ככל שתהיה, לכך שהצד השני החל במתקפה גרעינית. על פי אתר אינטרנט של גוף המכנה עצמו "איגוד המדענים המודאגים" ישנם לפחות 34 מקרים מתועדים שבהם גורם צבאי – רוסי או אמריקאי – היה אמור להתחיל להפעיל את רצף הפעולות המסתיים בהפצצה גרעינית של הצד השני ונמנע מכך בשל החלטה מקומית או כשל טכני. מזל, כבר אמרנו?

מומחים מעריכים כי אופן פעולתו של הנשיא טראמפ מגביר את הסיכויים שאחד הצדדים עלול לפרש בצורה לא נכונה פעולות שונות כפתיחה של מלחמה גרעינית ולהגיב עם הפצצה גרעינית. התנהלותו מותירה פחות אפשרויות למזל, וגם לדיפלומטיה.

בסרט 'כנר על הגג' נשאל רבה של העיירה האם יש ברכה מיוחדת לצאר הרוסי. הרב עונה "ישמור האל את הצאר… הרחק הרחק מאיתנו!". להבדיל אלף אלפי הבדלות, בתפילה לשלום המדינה שנאמרת בחלק מבתי הכנסת בארץ נכתב "אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ… שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ". בני האדם בעולם כולו צופים אחוזי חרדה בסרט הזה שגיבוריו הידועים הם ראשי מדינות וגיבוריו העלומים הם סגני מפקד כ-וסילי ארקיפוב. לגבי ההחלטות שיתקבלו כעת בחדרים סגלגלים ורחוקים, אנחנו אכן יכולים רק להתפלל כי יזכו לקבל אור, אמת ועצה טובה.

אולם אם האנושות חפצת חיים, לא ניתן לקבל מציאות זו, של השמדה הדדית אפשרית, בכוונה או בשגגה. אולי זהו המסר שביקשה ועדת פרס נובל לשלום לשגר לעולם, כאשר בחרה את "הקמפיין הבינלאומי נגד נשק גרעיני", אירגון חסר הישגים משמעותיים ככל הנראה לעין, לחתן הפרס השנה. להקת ג'נסיס שרה על כך כבר לפני 30 שנים.