ערוץ שתיים, בובותיים,
קשת ורשת עמי פה,
מי משתיהן יפה יותר?
אמרו דודים, זו או זו?
צילי וגילי של הטלוויזיה, הלא הן קשת ורשת מבוהלות. הן כל כך דומות, מתחרזות, שני שליש משמן זהה, ואפילו הן יושבות זו לצד זו באותו אזור תעשייה של התעשייה. הן חולקות את אותה חברת חדשות והכי חשוב: את אותו חזון בידורי, אותה הצפת ריאליטי מתמשכת, ואותן תכניות פאנל פטפטניות. והנה, צילי נפרדת מגילי. ולאחר רבע מאה של זחיחות, הן עומדות פתאום במבחן הדודים: מי ילך ל-12 ומי ילך ל-13?
בעבור ההליך הזה שטבעו טכני הן מזיעות כפי שלא הזיעו מעולם. מליונים נשפכו על מסעות יח"צ ופרסום, סרטוני תדמית ופרומואים שהפכו בימים האחרונים למטרד של ממש. ומה שלא הולך בשטיפת מוח, ילך ביותר שטיפת מוח, נחילי טאלנטים פורצים מכל עבר, מאכלסים סרטונים פומפוזיים שאין בהם שום תוכן, פרט למסר: אני צילי של 12, ואני גילי של 13. אפילו ערוץ 10, שנקלע לקלחת שלא באשמתו, והוזז למקום שסותר את שמו, סולידי בימים אלה הרבה יותר.
האירוניה היא שגם המאמץ של שתיהן דומה, והטקטיקה דומה. התוצאה היא קיזוז הדדי של השתיים. כולנו יודעים שיהיה פיצול, אבל מי נמצאת ב-12, ומיהי 13? ובעצם, אם הן נראות אותו דבר אפילו עכשיו, למי אכפת?
היה זול הרבה יותר ליצור את ההבחנה הזאת באמצעות הדבר הזה שלשמו הן קיימות: תוכן. כן, האמצעי הזה שבא בין הפרומו לפרסומת, הוא היה יכול להיות ההבדל. הרי שעות האוויר של שתיהן הוכפלו. זו הזדמנות לשינוי, לחידוש, לריענון, לאומץ. התפנה מקום לכשרונות חדשים, לעוד יצירה מקומית, לרעיונות ותפיסות שלא זכו לחשיפה מספקת.
זה לא יקרה, כמובן. נמשיך לצרוך קשקשת ברשת וקשקשת בקשת בתכניות הפאנל שרק הולכות ומתעבות. אינפלציית הריאליטי של השתיים צפויה להתגבר, – אנחנו צפויים לעשר תכניות כאלה, כולן בפריים טיים. נותרנו עם אותן זירות שיסוי . בשלנים, זמרים מתחילים, פנויים פנויות, וסתם גלדיאטורים מודרנים בוילות, או באיים אקזוטיים פה בשיעור כפול.
שינוי? תיקון? חשבון נפש? שליחות? אלה לא חלק מהתכניות.
צילי וגילי בובותיים, וכל אחת מהן תישאר ערוץ שתיים.
אימרו דודים: זו או זו?
חה חה, דודים, אינכם יודעים,
חה חה, דודים, לא ולא!