עיינתי בספרו החדש של ידידי אביטל ענבר, חמישים התענוגות של פרובנס, והנה מצאתי גם בפרובנס את המזרח התיכון… וכך הוא כותב: "בפרובנס אוכלוסייה מוסלמית גדולה, קשת יום, מודרת, ממורמרת. צעירים חסרי עתיד צופים בעיניים כלות בסממני השפע של חברה אמידה שאינה רוצה בהם. (שורר שם פחד) והפחד כנראה מוצדק. בניס ובמארסיי נרשמו אחוזי הפשיעה הגבוהה ביותר בצרפת לערים גדולות".
כלומר: המזרח התיכון הגיע גם לגן העדן הקסום, שאותו כה היטיב לתאר אביטל ענבר בסדרת ספריו על פרובנס. קראתי גם ספריו הקודמים על קסמי צרפת, וגם בהם משוכה דאגה אמיתית מן האיום שבא מן המזרח – ומן הדרום — צפון אפריקה.
אבל שלא תהיה טעות – זה לא ספר פוליטי, ואינו מבקש לעורר את תשומת הלב לבעיית האיסלאם המתחזק בצרפת. זוהי הערת שוליים בספרו, שכולו עונג וקסם. עיקר הספר הוא על יופיה של פרובנס, על סודות האוכל הטוב, היין המעולה, ומכמני התרבות הרבים הממתינים לשוחריה.
מומלץ.
