בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ידון בתביעה ייצוגית על סך 36 מיליון ש"ח שהגישו שלושה עובדים ברשת המזון המהיר מקדונלדס, המעסיקה הגדול ביותר של בני נוער וצעירים בישראל, על רקע הפרות של חוק הזכות לעבודה בישיבה, ואי תשלום כחוק של הפרשות לפנסיה, ימי בחירה וימי חגים לעובדיה.
סגנית נשיא בית הדין לעבודה אריאלה גילצר-כץ קבעה כי בניגוד לנהלי העבודה שהוצגו בפניה, אין מניעה שהקופאים בסניפי הרשת יעבדו כשהם יושבים על כיסאות מוגבהים. "לא בכדי חוק הזכות לעבודה בישיבה מכונה 'חוק הקופאיות'" כתבה בפסק דינה והוסיפה דברי ביקורת חריפים: "התייחסות המשיבה כלפי עובדיה גובלת באטימות כלפי זכויות עובדים אם לא לאמר – באכזריות. המשיבה לא חפצה להעמיד לעובדיה 'מושב עבודה' במתחם העבודה ולא בחדר צדדי. העובדים זכאים למספר כיסאות כמספר העובדים וסירובה לתת כיסא אחד בלבד מעיד על אותה האטימות" (הדגשה במקור).
מנגד טענה החברה כי במרץ 2008 נחתם הסכם פשרה שקיבל גם תוקף של פסק דין, בינה לבין ההסתדרות על פיו נדרשה הרשת להציב כיסא אחד בלבד בכל סניף באזור הכניסה למטבח, או לחילופין 3-2 כיסאות במידה ובמשמרת מועסקים 15-10 עובדים. לפיכך טענו כי דין התביעה הייצוגית להידחות. אולם השופטת לא קיבלה את הטענות והבהירה כי בפועל לא קיימה את ההסכם – נהלי הרשת צמצמו את הזמנים בהם מותר לעובדים לשבת לזמני ההפסקה בלבד – ואסרו על הישיבה בשעה שאין עבודה בפועל ובשעת המתנה ללקוחות – בניגוד לחוק.
"לא ייתכן כי עובד אשר עומד על רגליו במשך שעות יהיה מנוע מלתבוע על פי החוק רק בגלל שההסתדרות חתמה על הסכם פשרה שלא יושם" כתבה השופטת, והדגישה כי בעת חתימת ההסכם, לא היתה ההסתדרות ארגון יציג בקרב עובדי מקדונלדס – ההסתדרות פעלה בזמנו כדי לקדם וליישם את חוק הקופאיות שנחקק בכלל המגזרים. התובענה היצוגית דורשת תשלום לכל עובד ברשת מאז שנת 2009 תשלום של 1,000 ש"ח בגין הפרה זו של זכותו לשבת, ונזקים גופניים שיתכן ונגרמו לו בעקבות ההפרה.
בהחלטתה בחנה סגנית נשיא בית הדין האזורי לעבודה אריאלה גילצר-כץ גם את השאלה האם חל צו ההרחבה הנהוג בענף השירותים על עובדי הרשת ואם לאו (צו הרחבה הוא צו שעליו חותם שר הכלכלה ומחיל הסכם קיבוצי שהושג על ידי ההסתדרות על כלל העובדים במשק באותו ענף – נ.צ.כ.). בעוד שהנהלת הרשת טוענת כי יש לסווג את החברה בסיווג של 'מסעדות ובתי קפה', שאיננו כלול בצו ההרחבה, קבעה השופטת כי ענף המזון המהיר נכלל בענף השירותים, המחוייב בצו. מדובר בפסיקה תקדימית שעשויה לפתוח פתח לתביעות רבות נוספות של חברות מזון מהיר נוספות.
משמעות ההחלטה היא כי יתכן ומקדונלדס ישראל צריכה היתה להפריש לעובדיה, שרבים מהם בני נוער, הפרשה לפנסיה כבר מהחודש הראשון לעבודתם, ובלא תלות בגילם, וזאת להבדיל מצו ההרחבה הכללי בעניין פנסיה חובה המגביל חובת הפרשה רק לבני למעלה מ-21. כמו כן זכאים העובדים מכוח צו ההרחבה לתשלום בגין שני ימי חופשה נוספים, וכן זכאים עובדי הסניפים הכשרים של מקדונלדס לתשלום דמי חגים. סכומי התנאים הסוציאליים שהשופטת קבעה שיתכן ויש לחלק בין חברי הקבוצה מגיעים לכ-33 מיליון ש"ח. התביעה הוגשה באמצעות עו"ד משה וקרט ועו"ד ליאת בן סימון.
עובדי מקדונלדס התאגדו ביוני 2013 במסגרת הסתדרות הנוער העובד והלומד, ו-וועד פעולה מטעמם אף ניהל מו"מ מול הנהלת החברה, אולם המגעים לא הבשילו מעולם לכדי חתימה על הסכם קיבוצי. בפסק דינה ציינה השופטת כי "לו היו העובדים והמשיבה חותמים על הסכם קיבוצי לאחר ההתארגנות, אזי ניתן היה להעלות את הסוגיה כי חל עליהם הסכם אחר ולא צו ההרחבה בנדון".
מחברת אלוניאל, זכיינית מקדונלדס בישראל נמסר כי "בהחלטת בית הדין התקבלה רק הבקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית ותו לא. טרם נדונה או התקבלה התובענה הייצוגית לגופו של עניין. החברה סבורה כי ההחלטה שניתנה הינה שגויה ובלתי סבירה ובכוונת החברה לערער על ההחלטה. מדובר בפסק דין שמבוסס על אינפורמציה מוטעית ואין לנו ספק שהטעות תתוקן".
