באוגוסט 2017, אוניברסיטת הארוורד ערכה סקר על מנת לבדוק מי הפוליטיקאי הכי פופולרי בארה״ב. הסקר כלל שמות בולטים מכל קצוות הקשת הפוליטית, בין עם זה ראנד פול השמרני, סטפן באנון הלאומן, ננסי פלוסי וצ'אק שומר השמאל-מרכז הממסדי או, איך אפשר בלי, דונלד טראמפ והילארי קלינטון.
מאחורי "תופעת ברני" עומדות עלייה באי-השוויון, הסלידה מאליטת ההון-שלטון, חוסר בטחון כלכלי של אזרחים רבים ושחיקה מתמדת בשכר. אך יותר מכל, נראה כי המפתח להצלחתו של ברני נעוצה במדיניות שהוא מציע
התוצאות לא השאירו שום ספק: ברני סדנרס הסוציאל-דמוקרט הוא הפוליטיקאי הכי אהוד כרגע בארה״ב – ובפער ניכר. הסנטור מוורמונט הוא המועמד היחידי שרוב האמריקאים אוהבים (54%), והפער בין אלו שאוהבים ולא אוהבים אותו עומד על 18%. במקום שני הרחק מאחור, הגיעה אליזבת' וורן עם 4%, עוד סמן שמאלני של המפלגה הדמוקרטית. לאור נתונים אלו ואחרים (לא מדובר בהברקה חד פעמית בסקרים), אפילו הממסד הדמוקרטי כיום נאלץ להודות כי אם הפריימריז לנשיאות 2020 היו נפתחים כעת, ברני היה המועמד המוביל.
כיצד סוציאליסט יהודי בן 76 עם מבטא ברוקלינאי כבד הפך לפוליטיקאי האהוב במדינה הכי קפיטליסטית בעולם? אותה מדינה שלא מזמן בחרה במיליארדר דונלד טראמפ לנשיאות?
מאחורי "תופעת ברני" עומדות מגוון של התפתחויות: עלייה באי-השוויון, הסלידה מאליטת ההון-שלטון, חוסר בטחון כלכלי של אזרחים רבים ושחיקה מתמדת בשכר. אך יותר מכל, נראה כי המפתח להצלחתו של ברני נעוצה במדיניות שהוא מציע, בשינוי סדרי העדיפויות הלאומיים. בעידן של מסרים נבובים ושטחיים סנדרס הוא מקרה נדיר של פוליטיקאי שמתמקד בתוכן, במדיניות, בנושאים עצמם. מהות – לא צורה.
בנאומיו ברחבי ארה״ב, שמושכים אליהם מאות אלפי משתתפים, סנדרס אינו מסתפק בדקלום קלישאות וסיסמאות – אלא מפרט בדיוק מה הוא היה עושה אם היה נבחר לבית הלבן: סוף ל-Obamacare והקמת מערך של ביטוח בריאות ממלכתית לכולם ("Medicare-for-all״); השכלה גבוהה חינם לכולם; העלאת שכר המינימום ל-15 דולר לשעה; עלייה מסיבית בהוצאה הציבורית לטובת קצבאות הביטוח הלאומי, תחבורה, תשתיות ואנרגיה ירוקה; רגולציה ופיקוח מרחיקי לכת למימון מפלגות כדי למנוע קשרי הון-שלטון; ומיסוי כבד של עשירי ארה״ב בכלל וסוחרי וול סטריט בפרט.
הצעות אלו זוכות לפופולרית רבה אצל מגוון של אוכלוסיות בארה״ב, לא רק כי הן נחוצות בעיניהם אלה גם כי הן משלבות שני עקרונות אידיולוגיים הנטועים עמוק באתוס האמריקאי: שוויוניות פופוליסטית ואוניברסליות דמוקרטית. מצד אחד, ההצעות של ברני אף פעם אינן סקטוריאליות. הן מעוצבות בצורה אוניברסלית בכוונה תחילה כדי שהם יהיו רלוונטיות ויצליחו ליצור חיבור חם ותהודה בקרב שחורים ולבנים, נשים וגברים, מעמדות נמוכים ובינוניים כאחד. בזכות זה, ברני מצליח להיות פופולרי ומקובל באוכלוסיות רחבות, שונות ומגוונות. באותו סקר ברני היה הכי פופולרי בקרב שחורים, היספאנים, צעירים, נשים, עצמאים, מתונים, בעלי תואר אקדמי, ללא תואר אקדמי, עירוניים, פרבריים, מרוויחים מעל 75 אלף דולר בשנה, ומרווחים מתחת ל75 אלף דולר.
מצד שני, ברני אינו מחבק את כולם. יש קבוצה אחת של אנשים אשר לטענתו מאיימת על הדמוקרטיה והכלכלה בארה״ב – המאיון העליון ("The One Percent״). ברני פופלרי בין היתר כי הוא מדבר אל 99% מהאמריקאים בגובה עיניים וחולק איתם אמת מרה ופשוטה: מאז שנות ה-70 המאיון העליון עושק ובוזז אתכם. צריך לחלק מחדש את העושר הלאומי. צריך לפרק את מנגנוני הכוח והשליטה שלהם. זהו כמובן מסר שכל הרפובליקאים וגם הילארי קלינטון והשמאל-מרכז הליברלי לא העזו להציג. אבל עבור סנדרס – שאוהב לצטט בנאומים שלו שלל נתוני אי שוויון של כלכלנים דוגמאת תומאס פיקטי – זהו הלחם והחמאה. זאת מנת הבית.
לדעתי, עמיר פרץ ממפלגת העבודה ואילן גילאון ממרצ הם הכי קרובים לסנדרס במובנים אלו. לאור הפסדו של פרץ בבחירות לראשות מפלגת העבודה, אנחנו נשארים עם גילאון בתור התקווה הסוציאל-דמוקרטית
ומה זה אומר על המצב הפוליטי בישראל? קשה להשוות. למשל, בארה"ב המתח החברתי העיקרי הוא בין שחורים ולבנים בעוד פה הוא בין יהודים וערבים. לעומת זאת, יש גם קווי דמיון רבים, בראש ובראשונה העובדה המצערת שאי השוויון והעוני בישראל מרקיעי שחקים. איפה שיש אי שוויון גבוה קיים תסכול חברתי שניתן למנף לפעילות פוליטית. ככה מאתגרים משמאל את המערכת. זאת כמובן אם המנהיג המתאים קיים. אך מי הוא המנהיג או המנהיגה המתאימים? איזה פוליטיקאים ישראלים מקדמים מדיניות סוציאל-דמוקרטית אמיתית תוך כדי שילוב עקרונות אוניברסלים ודמוקרטים אך גם פופוליסטים? איזה מנהיג יכול לשבור את החלוקות הסוציולוגיות הישנות של הפוליטיקה הישראלית כמו סנדרס?
לדעתי, עמיר פרץ ממפלגת העבודה ואילן גילאון ממרצ הם הכי קרובים לסנדרס במובנים אלו. לאור הפסדו של פרץ בבחירות לראשות מפלגת העבודה, אנחנו נשארים עם גילאון בתור התקווה הסוציאל-דמוקרטית. מי שרוצה שגם בישראל השמאל יהפוך מאופוזיציה שולית לאלטרנטיבה שלטונית פופולרית – צריך מסר שכל אחד יוכל להתחבר אליו ולהזדהות איתו – חוץ מהמאיון העליון. גילאון מוביל את המסר הזה בשיטתיות, בעקביות, בנחישות ובראש מורם. אולי הוא יוכל להיות הברני שלנו.
ד"ר אלי קוק הוא ראש התוכנית ללימודי ארה״ב באוניברסיטת חיפה והיסטוריון של הקפיטליזם האמריקאי
