יהושע, פרק כג'

יהושע קרוב לסוף חייו והוא מכנס את העם לנאום סיכום:

א) וַיְהִי מִיָּמִים רַבִּים אַחֲרֵי אֲשֶׁר-הֵנִיחַ יְהוָה לְיִשְֹרָאֵל מִכָּל-אֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים:
ב) וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ לְכָל-יִשְֹרָאֵל לִזְקֵנָיו וּלְרָאשָׁיו וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי זָקַנְתִּי בָּאתִי בַּיָּמִים:

תקופת ההתנחלות בארץ הסתיימה, כל האויבים אינם ויהושע מכין את העם לתקופה שאחרי מותו:
נאומו של יהושע ממוקד כמעט כולו בהוראה לדבוק באלוהים ולא לסור מדרכו:
ו) וַחֲזַקְתֶּם מְאֹד לִשְׁמֹר וְלַעֲשֹוֹת אֵת כָּל-הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת משֶׁה לְבִלְתִּי סוּר-מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְֹמֹאול:

מנהיג ולוחם, באחרית ימיו, ממוקד בניסיון להבטיח שבני ישראל לא יסורו מאלוהים.

יהושע כבר אינו ממנה מנהיג שימשיך את דרכו אלא משאיר את מלאכת ההנהגה בידי "הזקנים" של כל שבט.
כמו משה, גם יהושע ממשיך ומעמיק את השבטיות בקרב ישראל. את המחיר של קוצר הראייה המנהיגותי הזה אנחנו משלמים עד היום. מצד שני, ייתכן ויש כאן רווח של חופש לפיתוח תרבויות רבות תחת תפיסה אמונית אחת.

כדי שאפשר יהיה באמת לקיים חופש תרבותי תחת תפיסה אמונית אחת, חייבים להוריד את הקנאות והקיצוניות הדתית משום היא מטבעה חוסמת חופש תרבותי ומלבה ריב ומדון, בדיוק כפי שיהושע עצמו משביע את עמו:
ז) לְבִלְתִּי-בוֹא בַּגּוֹיִם הָאֵלֶּה הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם וּבְשֵׁם אֱלהֵיהֶם לא-תַזְכִּירוּ וְלא תַשְׁבִּיעוּ וְלא תַעַבְדוּם וְלא תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם: 

מרתק – מסתבר שנשארו בארץ גויים (כנענים, יבוסים, פלשתים וכו').
יהושע אינו מצווה להמשיך במסע הכיבוש והחיסול שלהם. הוא משלים עם מציאות קיומם, יורד מהקנאות הדתית, אבל מצווה על הפרדה, הפרדה שתאפשר לכל אחת מהקבוצות הנמצאות בארץ ישראל להתפתח מבלי להיות מושפעת מהשנייה.

כיבוש כללי משמעותו – מדינת כל אזרחיה.

כיבוש חלקי והפרדה משמעותו – מדינה ליהודים ומדינות אחרות לשאר התושבים.

הפרדה, היפרדות, הפסקת הכיבוש והסתפקות במה שהושג – זה המסר מתקופת ההתנחלות הגדולה של יהושע.