שר האוצר כחלון הכריז באוזני מקבילו האמריקאי, סטיב מנוחין, כי ישראל תתאים את עצמה למדיניות שמקדם הנשיא האמריקאי להוריד את מס החברות בארה"ב לרמה של 20%, כך פורסם אתמול בעיתון גלובס. על פי הפרסום, כחלון אמר את הדברים לעמיתו האמריקני בעת שביקר בארץ במהלך סוף השבוע.

באמירה זו משדר כחלון כי הוא מסכים עם ראש הממשלה נתניהו כי עודפי הגביה שנרשמו בחודשים האחרונים צריכים להוביל להורדת מס החברות. יש לציין כי מדובר בהורדה נוספת על זו שתתרחש בינואר הקרוב, כששיעור מס החברות ירד לרמה של 23%, הרמה הנמוכה ביותר אי פעם. זאת לאחר שבשנתיים האחרונות ירד מס החברות בשתי פעימות מ-26.5% ל-24%. כבר היום חברות רבות במשק הישראלי, ביניהן חברות ההיי-טק וחברות מייצאות הממוקמות בפריפריה נהנות מהטבות מס מפליגות ומשלמות מס של 4%-12% בלבד במסגרת החוק לעידוד השקעות הון. אם אכן יממש כחלון את הצהרתו ומס החברות בישראל ירד לרמה של 20% מדובר בהפסד הכנסות מוערך של קרוב לשלושה מיליארד שקלים בשנה.

ההצמדה המוזרה

בכלכלה הגלובלית שעיצבו מובילי הניאו-ליברליזם בעשורים האחרונים, חברות והון עוברים ממדינה למדינה באופן קל יחסית. מצב זה מאלץ מדינות להתחרות זו בזו באטרקטיביות שלהן כשהן רוצות למשוך משקיעים. המדיניות שמקדם טראמפ נועדה להחזיר את התעשייה הכבדה לארצות הברית, וצעדיהם של כחלון ונתניהו במתן הטבות מס מפליגות לחברות הייטק נועד למשוך את התעשייה שהתמקמה באירלנד בשנים האחרונות בעקבות הטבות המס המפליגות שזו הנהיגה. כך יוצא שמדינה שמורידה את מס החברות בתחומה מאלצת מדינות אחרות לעשות כן ומייצרת תנועה גלובלית של הפחתות מסים לבעלי ההון. כחלון ונתניהו רואים בשוק האמריקאי כשוק מתחרה המושך אליו חברות ישראליות. פער בין שיעורי המס בישראל לבין אלו שיונהגו בארצות הברית עלול להחליש את ישראל בנושא הזה.

אבל חשוב לומר, המשק הישראלי והמשק האמריקאי לא נראים אותו הדבר ולא מתנהגים באופן דומה. המשק האמריקאי הוא משק מוטה ייבוא, שסובל מקריסה של התעשיות המסורתיות והמעבר שלהן למזרח, שם עלויות הייצור נמוכות יותר. עלייתו של טראמפ לנשיאות נישאה על גלי הבטחותיו לציבור הלבן מהמעמדות הביניים הנמוכים במדיניות הפנימיות, כי הוא יחזיר את התעשיות הכבדות שעזבו את ארצות הברית לטובת סין והשאירו אזורים שלמים בארצות הברית עם אחוזי אבטלה גבוהים.

בישראל לעומת זאת, נפטרו מהתעשייה המסורתית באופן מכוון. המדיניות הממשלתית בשנות התשעים העדיפה לחסל את תעשיית הטקסטיל הישראלית שעברה לירדן, מצריים ולמזרח הרחוק. אחוזי האבטלה בישראל נמצאים בשיעור נמוך ביותר. הבעיה הישראלית היא הפריון הנמוך. מדינת ישראל פחות צריכה למשוך אליה מפעלים. היא צריכה לשפר את התשתיות, תנאי העבודה והכשרת העובדים כך שהתפוקה לעובד ישראלי תגדל.

המשק הישראלי והמשק האמריקאי לא באמת מתחרים זה בזה על לבם של בעלי ההון. החברות שייהנו מהטבת המס, הן לא בהכרח מועמדות להגירה לארצות הברית ולהפך, חברות אמריקאיות לא יעברו לישראל בהמוניהן בשל הטבות המס.

האמונה בחלחול

כחלון ונתניהו מאמינים כי הצמיחה במשק מחלחלת מלמעלה למטה. הדימוי של חלחול הצמיחה משרת את התפיסה שהטבות לבעלי ההון מייצרים השקעות במשק הישראלי וכתוצאה מכך מקומות עבודה מהם נהנה הציבור הישראלי. מטרתה של תפיסה זו להצדיק צעדי מדיניות כמו הורדת מס החברות שנועדו להיטיב עם בעלי ההון והשכבות העשירות בישראל.

דוגמא מצוינת לאופן בו הטבות מס לבעלי הון אינן משרתות את המשק הישראלי נתן לנו מבקר המדינה השבוע במסגרת הדו"ח שחיבר על רשות המסים. המבקר חשף את הפטור השערורייתי ממסים שניתן לקרן אייפקס בעסקת תנובה והניב לה תוספת רווח של כמיליארד שקלים. התירוץ לפטור היה כמובן רצון למשוך הון בינלאומי למשק הישראלי. בפועל עשתה אייפקס סיבוב קצר במשק הישראלי, כשרכשה את ענקית המזון מהקיבוצים במחיר מגוחך ומכרה אותה שבע שנים אחר כך לתאגיד ברייטפוד הסיני בעסקה שבסין לא מבינים עד היום איך נפלו בה. במסגרת הסיבוב שלה בישראל, העלתה הקרן ששלטה בתנובה את מחירי המזון בישראל, מימשה את נכסי הנדל"ן היוקרתיים של תנובה ובמקביל היא לא פתחה אף מפעל חדש או הגדילה את מצבת העובדים בחברה. אבל נתניהו וכחלון עדיין מאמינים שאם רק ייטיבו עם בעלי ההון הם ינהרו לישראל ויזניקו את המשק הישראלי קדימה.

אבסורד ההטבה הכפולה

האבסורד הגדול בכל סיפור הרעיון להוריד את מס החברות על רקע עודפי הגביה הוא בחיבור הנסיבות של שני התהליכים הללו. כמחצית מעודפי הגביה של 2017 משויכים למבצע הגביה מחברות הארנק, במסגרתו נתנה המדינה הטבה זמנית בשיעור המס על דיבידנדים והורידה אותם מ-33%-35% לגובה של 25%. בעלי חברות הארנק שרק חיכו להזדמנות הזו נהרו למשוך את רווחיהם ונהנו מהטבת מס מצטברת של מיליארדי שקלים. ההטבה לבעלי ההון שהולידה את עודפי הגביה היא זו שמולידה גם את התנאים להטבה נוספת לבעלי ההון בצורך הורדת מס החברות. אם חזונם של כחלון ונתניהו אכן יתממש והורדת מס החברות תמשוך השקעות זרות בישראל, הגלגל הזה ימשיך להסתובב ויתורגם להטבות נוספות לבעלי ההון.

כחלון ונתניהו יכולים לבחור בשלל צעדים אחרים, צודקים יותר והוגנים יותר שיקדמו צמיחה אמיתית ויחזקו דווקא את השכבות החלשות. בין אם מדובר בהורדת המע"מ במקום הורדת מס החברות ובין אם מדובר בהגדלת ההשקעה במשק באמצעות הגדלת תקציב המדינה. שני הצעדים הללו מתאימים הרבה יותר למשק הישראלי כמחוללי צמיחה. הבעיה היא שכדי להבין אותם ככאלו צריך להתנתק מהתפיסה שהצמיחה מחלחלת, ולהבין שהיא נשאבת כלפי מעלה.