"ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה".
כשמסר שר החוץ הבריטי, לורד בלפור את ההצהרה לברון רוטשילד – וודאי היתה שמחה גדולה בקרב חובבי ציון שבכל העולם. אלא שדווקא בקרב אנשי המעשה שבארץ ישראל – כמה מחלוצי העליה השניה, קיבלו את ההצהרה באיפוק מסויים, שלא לאמר אפילו בחשדנות.
"יש כוחות-יצירה פנימיים, עצמיים, או אין – זוהי, באמת, השאלה העיקרית. בור או גג, מרתף או היכל – זוהי גם כן שאלה חשובה במאד מאד. אבל, על כל פנים, ממדרגה שניה. ממדרגה ראשונה, עיקרית שבעיקרית – מאז, תמיד, וגם עכשיו, ואולי ביחוד עכשיו – היא שאלת הכוח העצמי שלנו" כתב אז יוסף חיים ברנר ב'פנקסו',.
"כי על כן אמרתי: הפוליטיקה – ערכה בשבילנו גם עכשיו מסוג שני ושלישי" מוסיף ברנר, "הכל באמת, כל עתידנו, תלוי בכוחנו הפנימי, בערך-כוחנו, בכובד-שאיפתנו לתחיה אמיתית ולחיים על יסוד חדש. מה פוליטיקה? בכוונה ודאי שלא יפריעו בעדנו מעשות מה שנחוץ לנו, מעשות מה שביכלתנו. אבל השאלה היא: מהי יכלתנו ולאן יהיו פניה מועדות. השאלה היא, אם נמצא און בנפשנו לומר: אינהו, הענקים, בדידהו, ואנן, הננסים, בדידן (הם בשלהם ואנו בשלנו, נ.כ.); אינהו בביזנס גרנדיוזי, ואנן – בסדר-זרעים".
מעניין הדבר שנמסרה ההצהרה דווקא לברון רוטשילד, אותה משפחת הון בינלאומית שאליה פנה הרצל, והזמין אותה (בנדיבות!) להעביר לידי המוסדות הציבוריים של העם היהודי את כל הונה – ולטובתה כמובן! שלא יסכן אותה חלילה… אבל הבהיר גם שאיתם או בלעדיהם – ציונות, ובית לאומי קום יקומו. המפעל כלל אינו תלוי בחסדיהם. בשורותיו של ברנר הוא מהדהד את המסר החותם את ספרו של הרצל אלטנוילנד, המופנות להמוני עם: "ואם לא תרצו, הרי כל אשר סיפרתי לכם אגדה הוא, ואגדה יוסיף להיות".
וחשבתי על זה שהשבוע מלאו 22 שנים לרצח ראש ממשלה, כאן בלב העיר העברית הנושאת את שמו של אלטנוילנד. כאן חלום ושברו. וכאן עודנו שואלים את עצמנו את שאלת הכוח העצמי, את תפקידה של הפוליטיקה בחיינו, והאם נמצא און בנפשנו לומר – אנו בסדר-זרעים.
במעגל השיח 29 במושב תל אביב של האסיפה הישראלית, התלבטנו יחד – חברים בוגרי הנוער העובד, השומר הצעיר ובני עקיבא, כיצד נכון יהיה להתמודד עם האלימות הגואה. ביננו לבין עצמינו התווכחנו האם יש להגביל את חופש הביטוי במטרה לבלום את ההסתה? ייתכן וגם לכך יש תפקיד. אבל הבנו שהכוח מוגבל ביכולת הבניה שלו. שלא ניתן לחשל חברה בכוח הסנקציה. ולכן, קרא מעגל 29 של האסיפה הישראלית, דווקא להעמקת החינוך הערכי, בתנועות הנוער, במשפחות, בבתי הספר ואף בין מבוגרים, ככלי להתמודדות עם האלימות בחברה הישראלית ולהבטחת קיומה של המדינה היהודית-דמוקרטית, ביתנו הלאומי, ולהגשמת הציונות השואפת לכונן חברה צודקת.
לו יהי.
