ביום ראשון בבוקר נפצעו שישה פועלים מקריסת תקרה באתר בניה בחורה, בערב קיימו באוניברסיטת תל אביב יום עיון מיוחד תחת הכותרת 'המחיר הכבד של שוק הנדל"ן – דיון בפתרונות לתאונות העבודה'. הכנס, אותו יזמו במכון אלרוב לחקר הנדל"ן בפקולטה לניהול ע"ש קולר באוניברסיטת תל אביב, כשמנחה הכנס, כתב העבודה של 'דבר ראשון' ניצן צבי כהן, מנה את שמותיהם של 29 ההרוגים בתאונות עבודה בתחום הבניין מתחילת השנה. לאחר מכן עלו הדוברים – נציגות של הקבלנים, ארגונים אזרחיים שעוסקים בנושא, מפקחי עבודה ופקידי ממשלה, שהסכימו כולם כי מדובר במגפה חמורה בענף המסוכן, אך הפנו את האצבע המאשימה אחד אל השני.

ח"כ עבד אל-חאכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת) שהקים בכנסת שדולה למלחמה בתאונות העבודה בענף הבניין יחד עם חברי הכנסת אלאלוף (כולנו) ובן ראובן (המחנה הציוני), היה ראשון הדוברים בכנס. ח"כ יחיא פרס את הכשלים הרבים בענף ובמדיניות הפיקוח, המובילים למספר התאונות הגבוהה, כשהוא ממקד את הזרקור במחסור הקיים במנהלי עבודה ובעומס המוטל עליהם.

קריסת הבניין באל-סייד (צילום: אושר אסולין תיעוד מבצעי מד"א)

"הפחד מענישה, המחשבה כי עבודה בבניין היא עבודה מסוכנת וקבלת הסיכון כגזירת גורל והחשש מעיכוב בעבודה ומיצירת עלויות לחברות הקבלניות, מייצרים מצב בו תאונות עבודה וכשלים רבים אינם מדווחים", הסביר את הבעיה התרבותית בענף ד"ר גבריאל רביב מהטכניון, החוקר את הנושא שנים רבות. "על כל תאונה שהסתיימה במוות או בפציעה חמורה, יש כעשרים תאונות שהסתיימו בפצעיה קלה וכ-300 תאונות ללא נפגעים". על פי ההערכה של ד"ר רביב, התאונות הקטלניות מדווחות, רק חצי מהתאונות שהסתיימו בפציעה קלה מדווחות ואילו התאונות שמסתיימות ללא נפגעים לא מדווחות כלל. כך יוצא שמתוך כ-320 תאונות שעומדות מאחורי כל תאונה קשה רק 11 מדווחות. התוצאה היא איסוף מידע מוגבל על הסיבות לתאונות הבניין וכתוצאה מכך התפתחות הידע על האמצעים והנהלים שיכלו למנוע את התאונות הוא מוגבל ביותר".

נשיא התאחדות בוני הארץ, רוני בריק, תיאר את עמדת הקבלנים כשאמר "אנחנו מאמינים שהמפתח להפחתה דרמטית בתאונות הבניין טמון בהשקעה בחינוך ובתרבות של בטיחות בעבודה. מתגבשת הצעה ליצור מקצוע חדש של ממונה בטיחות בענף. אנחנו נצטרף להמציא מהנדסים שיתמחו בעניין וימצאו באתרים. אבל בישראל יש מחסור חמור של מהנדסים. זה טוב ויפה אם יעבירו חוק, אבל אם אין מהנדסים, גם אם אני מאוד רוצה, לא יהיה לי את מי להעסיק. אנחנו מציעים למנות עובדים שמכירים את האתר ואת החברה". טענתו זו של בריק העלתה ויכוח בין באי הכנס, והיו שטענו כי הקבלנים מעוניינים להוריד את הרמה של ממוני הבטיחות, להחליש את יכולת העמידה שלהם מול הקבלנים, ולהשאיר את התפקיד בידי עובדים שכבר נגועים בנורמות הבעייתיות הנהוגות בענף.

עוד אמר בריק כי "סגירת אתרי בניה זה חלק מהחינוך של העוסקים בענף. כקבלן אני אומר את זה, וחברי בענף לא יאהבו את זה, אבל זה חלק ממה שיביא את השינוי." והוסיף "אין לנו בית ספר למקצועות הבניין ואין לנו מערכות הכשרה ופיקוח איכותיות".

צילום: כבבאות והצלה מחוז חוף

אמנון שינדלר, ממקימי ועד מנהלי העבודה אמר כי "לפני כשנה הקמנו את הועד של מנהלי העבודה במסגרת ההסתדרות החדשה. איחדנו כוחות והתחלנו לפעול ביחד כדי לשנות את המציאות בענף". שינדלר תיאר את המציאות בה עובדים מנהלי העבודה כשאמר כי "מנהל העבודה הוא האדם היחיד באתר שנושא באחריות פלילית לנושא הבטיחות. מנהלי העבודה נקרעים תחת העומס, וכשהם לא נמצאים באתר האתר אמור לשבות מפעילות. לקבלן, למפקח ולמנהל הפרויקט אין אחריות על נושא הבטיחות והכל נופל עלינו. אנחנו אחראים גם על מאה אחוז מהעבודה וגם על מאה אחוז מהבטיחות".

את עמדת המדינה בכנס ייצג רן כהן, מנהל תחום בכיר במנהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד העבודה והרווחה. כהן הפנה אצבע מאשימה כלפי גורמים נוספים בענף, שלטענתו הירתמותם נחוצה אף היא לשינוי המצב בו, בין היתר הרשויות המקומיות המסרבות ליטול אחריות לבטיחות באתרי הבניה בשטחן ורשם הקבלנים. על הקבלנים אמר כהן לבריק "מצד אחד אתה אומר אנחנו בעד רגולציה ותסגרו אתרים, מצד שני אני יודע על הנסיונות שלכם למנוע רגולציה. הדרך להצמיד תג מחיר להפרות בטיחות, זה לבד לא מספיק. כשאתה אומר, 'אני רוצה שיהיו נאמני בטיחות', אתה לא מתכוון למהנדסים. אתם רוצים לקחת אנשים עם 10 שנות לימוד ולהפוך אותם לממוני בטיחות, אתם רוצים להפוך את הרגולציה לאות מתה". כהן נמנע מלהתייחס לעובדה כי במשרד העבודה מועסקים 17 פקחים בלבד על כ-15,000 אתרי בניה.

מי שהציג עמדה נחרצת מאוד בכנס היה פרופ' גיא מונדלק, מהחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב. מונלק טען כי שינוי בענף יגיע רק אם תאונות עבודה יביאו לתשלום מחיר מצד הלקוחות, רוכשי הדירות. "המציאות שבה אתר עבודה נסגר לשעות ספורות או ליומיים לאחר תאונת עבודה, המציאות שבה תאונת עבודה לא עולה לקבלן כסף, מייצרת מצב שבו לא יהיה שינוי והתאונות יימשכו. אם נחייב את הקבלן לקרוא לבניין על שם הפועל שנהרג במהלך בנייתו, להציב שלט בכניסה לבניין, נייצר מצב שרוכש הדירה ידע שלבניית הבניין היה מחיר אמיתי בחיי אדם. אנשים לא ירצו לגור בבניין כזה ואז נראה שינוי".