את הפינה החדשה שלי בדבר ראשון, בה כל שבוע אבחר שיר אחר שנראה לי ראוי לציון, אתחיל מהתאריך שבו כתבתי את הדברים הבאים. תאריך שתמיד יצמרר אותי, 4.11, 22 שנים לרצח רבין.
כשהדרכתי בשבוע שעבר חבר'ה חמודים מכיתה י' בתיכון במרכז הארץ, הם לא ידעו כמעט דבר. לא על הרצח. לא על הרוצח וההסתה. וגם לא על הנרצח. לעומת זאת הם בהחלט ידעו שהיום יוצא קליפ חדש לסטטיק ובן אל.
"אין הדור אשם אלא מחנכיו". האמת, לא צריך לחפש אשמים אלא להבין שהדמוקרטיה שלנו שאנחנו כל כך אוהבים לקטר עליה ולהספיד אותה, ואולי גם במידות רבות של צדק, היא עדיין דמוקרטיה והיא קריטית לנו. ועדיין מוטל עלינו להיאבק על קיומה ועל דמותה.

והתקופה הזאת, של חשבון ושל זיכרון, הזכירה לי את democracy של לאונרד כהן,  אשר השבוע אנחנו גם מציינים שנה אחת שלמה ועצובה ללכתו. כך שהדברים התחברו בראשי והחלטתי לרשום אותם.

השיר יצא ב1992, כחלק מאלבומו התשיעי "the future". מדובר באלבום נבואת זעם, הארוך ביותר שלו עד אז, עם שירים נגישים לאוזן אך קשים ביותר לעיכול. אלבום שמאזכר את סטאלין, צ'רלי מנסון, מלחמת העולם השניה, הירושימה וכל זה מפיו של "היהודי הקטן שכתב את התנ"ך". והקול של לאונרד, קול הבריטון הנמוך, אגם שחור.

צריך להבין את הקונטקסט. כהן, בן כמעט 60, מפורסם מאוד, בתהליך התקרבות איטי ומשמעותי לבודהיזם. הוא מתגורר בלוס אנג'לס, עיר שהוא מגדיר כ"ממלכת הריקבון, אבל גם יש בה סוג של תקווה פראית, כמו עשבים שצומחים באספלט". הוא אמנם התחתן זה עתה לראשונה – עם השחקנית רבקה דה-מורניי אבל את רוב זמנו מעביר  עם המורה היפני הזקן שלו, רושי. ב1994, לאחר האלבום הזה, הוא יחליט סופית לעבור למנזר על ראש ההר, להתנתק מהציוויליזציה לחמש שנים ולהמציא את עצמו מחדש כנזיר בודהיסטי.
"the future" לא סתם נקרא כך. מדובר באלבום אפוקליפטי.
כשהוא כתב אותו בביתו בלוס אנג'לס התחוללו מחוץ לביתו מהומות גזעניות קשות. ב-29 באפריל 1992 זיכה בית משפט ארבעה שוטרים לבנים, שהואשמו בתקיפה של נהג שחור בשם רודני קינג – תקיפה שצולמה בידי עד ראייה ושודרה בטלוויזיה פעמים רבות – ולוס אנגל'ס התפוצצה. מכוניות ובניינים הוצתו וחנויות נבזזו. הממשלה שלחה את המארינס לדיכוי המהומות. היו 53 הרוגים, מאות בניינים שנהרסו וכשבעת אלפים שרפות. לאונרד צפה בלהבות מחלון ביתו.

"זה מגיע מהלילה שנבקע,
מהיריות על הסטודנטים בכיכר
ומלווה תחושה ברורה
שזה בעצם לא קרה
ואם קרה אז רק בארץ רחוקה.
מהדיכוי של כל אי-סדר,
מסירנה עקשנית,
ממדורת חסרי הבית,
משרידי תשוקה גברית:
דמוקרטיה מגיעה לארצות הברית.

מסדק בחומה פורץ כעת
נחשול האלכוהול המהפנט.
מן המדהים והמוזר
שבדרשה שעל ההר
אשר אותה אני בעצם לא קולט.
זה בא מן הדממה
של המזח המחליד
מן האומץ המובס
של שברולט שרירית:
דמוקרטיה מגיעה לארצות הברית.

זה בא מהכאב לצד הכביש,
מהמפגש המקודש בין איש לאיש
מהריב הרצחני
שיש בכל מטבח שני
כדי לקבוע מי יאכל ומי יגיש.
מבארות האכזבה
שם הנשים בתענית
לברכת האל בשממה הזאת
או בארץ מדברית.
דמוקרטיה מגיעה לארצות הברית.

הפליגי עוד
ספינת ארצי הגאה
אל חופי רצון
בין סלעי זדון
על פני רוחות שנאה

זה מגיע לאמריקה תחילה,
מולדת התהילה והבחילה.
כאן המרחב והתנאים
הנחוצים לשינויים
וכאן הנפש מחפשת מחילה.
כאן התפרקה המשפחה
לבדידות המקורית
והלב דורש שינוי עמוק
ולא תמורה מקרית.
דמוקרטיה מגיעה לארצות הברית."

בראיון לאחר שהשיר יצא הוא הסביר:
"זה לא שיר אירוני. הוא נכתב במשך שנים. חלק ממנו נכתב בתקופה שחומת ברלין נפלה וכולם שמחו שהדמוקרטיה מגיעה למזרח. אני הייתי הבחור הזה שהורס את המסיבה כשאמרתי 'לא נראה לי שזה הולך להיות כל-כך פשוט..' ניסיתי בכל זאת לחשוב איפה בעולם לניסוי הזה של דמוקרטיה יש סיכוי ולמרות הכל, למקום שאני חי בו יש תקווה. הוא דועך אמנם והעתיד קודר אבל זה שיר אינטימי עם הכרה עמוקה בכך שבארצות הברית יש מגוון כל כך רחב של אנשים שנפגשים ומתחככים זה עם זה ובכך זוהי מעבדת הדמוקרטיה הגדולה בעולם. הדמוקרטיה היא רעיון נהדר. חבל שאף אחד לא ניסה אותו."

מעניין מה לאונרד היה אומר היום. הוא השכיל להיפטר מהעולם הזה יום אחד בדיוק לפני שטראמפ נבחר.

בסיבוב ההופעות האחרון של חייו, בה התמזל מזלי להגשים חלום ולראות אותו על הבמה, הוא התחיל את democracy עם דקלום של הבית הבא:

"I’m sentimental, if you know what I mean
I love the country, but I can’t stand the scene
And I’m neither left or right,
I’m just staying home tonight
But I'm stubborn as those garbage bags
That Time cannot decay
I'm junk but I'm still holding up
This little wild bouquet
Democracy is coming to the USA
But I'm stubborn as those garbage bags
That Time cannot decay
I'm junk but I'm still holding up
This little wild bouquet
Democracy is coming to the USA"

"אני רגשן ומיושן וכמו תמיד
אני בעד ארצי ונגד התסריט,
לא שמאלן לא לאומן,
פשוט יושב הלילה כאן,
מול המסך המסוכסך ללא תכלית.
אבל אני עקשן כמו שקית אשפה
שהזמן אינו משחית,
אני זבל אך מחזיק היטב
בצרור פרחי נורית:
דמוקרטיה מגיעה לארצות הברית."

זה לא שיר מחאה פוליטי ולא שיר קריאה לצאת לרחובות. לא. בתוך אלבום מלא בנבואות זעם קודרות מתחבא השיר הזה, שגם בו הביקורת היא נוקבת, אבל גם ההכרה והאהבה לחברה ולדמוקרטיה שלה. וזה משהו בסיסי ביותר שאולי אנחנו צריכים לקחת גם אלינו. ובערב יום הזיכרון, בכיכר רבין, באירוע "האסיפה הישראלית" הרגשתי את זה. עם כל הביקורת המושחזת והנוקבת של כולנו על המדינה, עם כל הכעס והייאוש, בסופו של דבר הדמוקרטיה הזאת יקרה לליבנו ולכן נאספנו אלפי בני אדם בכיכר. להגיד Democracy is coming to the midlle east.

 

 

It's coming through a hole in the air
From those nights in Tiananmen Square
It's coming from the feel
That it ain't exactly real
Or it's real, but it ain't exactly there
From the wars against disorder
From the sirens night and day
From the fires of the homeless
From the ashes of the gay
Democracy is coming to the U.S.A

It's coming through a crack in the wall
On a visionary flood of alcohol
From the staggering account
Of the Sermon on the Mount
Which I don't pretend to understand at all
It's coming from the silence
On the dock of the bay
From the brave, the bold, the battered
Heart of Chevrolet
Democracy is coming to the U.S.A

It's coming from the sorrow in the street
The holy places where the races meet
From the homicidal bitchin'
That goes down in every kitchen
To determine who will serve and who will eat
From the wells of disappointment
Where the women kneel to pray
For the grace of God in the desert here
And the desert far away
Democracy is coming to the U.S.A

Sail on, sail on
O mighty Ship of State!
To the Shores of Need
Past the Reefs of Greed
Through the Squalls of Hate
Sail on, sail on, sail on…

It's coming to America first
The cradle of the best and of the worst
It's here they got the range
And the machinery for change
And it's here they got the spiritual thirst
It's here the family's broken
And it's here the lonely say
That the heart has got to open
In a fundamental way
Democracy is coming to the U.S.A

It's coming from the women and the men
O baby, we'll be making love again
We'll be going down so deep
That the river's going to weep
And the mountain's going to shout Amen
It's coming like the tidal flood
Beneath the lunar sway
Imperial, mysterious
In amorous array
Democracy is coming to the U.S.A

ואם הגעתם עד לכאן סימן שאתם כמוני, אוהבים את לאונרד כהן ולכן אני מוסיף לכם עוד שתי המלצות:

ראיון מקסים ומרתק מ-1985 מהתכנית המיתולוגית "ערב חדש" (!). ותודה לפייסבוק של 'חינוכית'.

מוזיאון העם היהודי הידוע יותר בשמו בית התפוצות פרסם באתר שלו בלוג מעניין על הקשר הרעיוני בין מרטין בובר ולאונרד כהן ובמוזיאון עצמו מיצג וידאו שהם העמידו, פתוח לציבור, לרגל ציון לפטירתו.

צ'או!