התפטרותו המפתיעה של ראש ממשלת לבנון, סעד אל-חרירי, בסעודיה, והמסר החריף שהעביר נגד איראן וחיזבאללה היכה גלים במזרח התיכון – וגם בשאלה הפלסטינית.
אבו מאזן נאלץ לקטוע אירועים בשרם-שיח' בחסות נשיא מצרים, א-סיסי, על מנת לבוא לפגישה בהולה עם המלך, ועם האיש החזק, יורש העצר, מוחמד בן סלמאן. לא נמסר דבר על פגישה זאת, אבל ברוח הימים האלה, ועל פי מידע על פגישות קודמות של אבו מאזן בארמון הסעודי, בן סלמאן אמר לו כי הגיע הזמן לרדת מן הגדר, ועליו לבחור צד: האם הוא עם הסונים, או עם איראן?

המדיניות הרשמית של הרשות הפלסטינית היא שהיא איננה בוחרת צד, אלא היא ניטרלית, והמלך הקודם, עבדאללה כעס על אבו מאזן ואמר לו: אנחנו תמכנו בכם בכל מאבקיכם, ועכשיו כשאנו צריכים את עזרתכם, אתם ניטרליים?

העזרה שאבו מאזן יכול לתת לסעודיה בימים האלה היא להסכים למתווה המתוכנן עם טראמפ, על מנת לסייע לסעודיה לגבש את העולם הסוני מול האיום האיראני, אבל אם לשפוט על פי הנאום שנשא אתמול (שבת) לציון מות ערפאת, הוא עדיין לא הסכים. אין יודעים מה יהיה המתווה של טראמפ, הקרוי גם "העסקה הגדולה", אבל ברור שאבו מאזן נדרש לוותר על משהו מעמדותיו המוכרות. אבו מאזן אומנם הביע תמיכה בטראמפ, אבל נותר בפרמטרים הישנים שלו, שלא ישראל ולא ארה'ב מוכנות לקבל אותם, בלי שום רמז לוויתור.

עדיין לא נאמרה המילה האחרונה. כאשר אבו מאזן הוזעק לריאד, משלחת חמאס הלכה לטהראן. אם חשב מישהו במחנה הסוני כי תהליך הפיוס יוציא את חמאס מן החיבוק האיראני – טעה. אם חמאס לא ניטרלית—עד כמה יוכל אבו מאזן לשמור על "ניטרליות"?

**

הבלוג של פנחס ענברי
על הספר "שומר השאול"