המושג "סדנאות יזע" (sweatshops) – עבודה בתנאים קשים, שעות ארוכות, בשכר נמוך, והכול לשם שורת הרווח של הקבלן המבצע והמותג שהזמין את העבודה –  מעלה בדרך כלל דימויים ממדינות אסיה. התווית "תוצרת סין" או "תוצרת בנגלדש", אומרת לכולנו שהמחיר הזול של הבגד הושג, ככל הנראה, על חשבון העובדות והעובדים במדינה הרחוקה. אך מה בדבר התווית "יוצר באירופה"?

דוח חדש שהתפרסם השבוע חשף כי גם במאה ה-21, ביבשת ה'מתקדמת' לכאורה, אפשר למצוא עובדים בתעשיית ההלבשה וההנעלה המקבלים שכר זעום, בתנאים קשים ללא אוורור או הפסקות שירותים, ולמעלה משישים שעות עבודה בשבוע.

הדימוי הציבורי החיובי של תנאי ההעסקה ביבשת, מאפשר למותגי היוקרה להתהדר בבחירה לייצר באירופה ולהציג מצג שווא של עסק חברתי הדוגל בתנאי העסקה נאותים.

הדוח, "סדנאות יזע באירופה", של הארגון Clean Clothes Campaign – CCC, העוסק בחקר תעשיית האופנה וקידום השקיפות ותנאי העסקה טובים יותר בענף, סקר את תעשיית האופנה במרכז ומזרח אירופה, המעסיקה למעלה מ-1.7 מיליון פועלות, ומתמקד באופן ספציפי בשלוש מדינות: הונגריה, סרביה ואוקראינה. מעל מאה עובדות ועובדים בתעשיית ההלבשה והנעלה, רואיינו במסגרת הדוח, שכולל גם עבודת תחקיר מקיפה.

בין התנאים הקשים שנחשפו: שכר חודשי של 89 אירו, אחרי שעות נוספות רבות ובונוסים; עבודה במפעלים סגורים, ללא מיזוג או חלונות, בטמפרטורה המגיעה למעל 30 מעלות צלזיוס; החתמה על חוזים בעייתיים, לעיתים רק בדיעבד; הגבלה על  השימוש בשירותים בשעות העבודה; שבוע עבודה עם למעלה מ-32 שעות נוספות; ופרקטיקות העסקה פוגעניות נוספות. עוד בחנו מחברי הדוח את הפער שבין שכר המינימום במדינה, לבין שכר המחייה הנחוץ לעובדים כדי לספק דברים בסיסיים דוגמת מזון, שכר דירה, בריאות, ביגוד תחבורה וחינוך.

על פי ה-CCC, המותגים – לרוב מותגי יוקרה הממוקמים באיטליה וגרמניה, מנצלים את הקרבה היחסית של ארצות אלו למשרדיהם הראשיים, המאפשרת ביצוע הזמנות במהירות רבה יותר – ובמקרים של הזמנות קטנות גם לזולה יותר, והופכת את בקרת איכות ואת ביצוע הביקורות במפעלי הייצור לפשוטים יותר. בנוסף, טוענים מחברי הדוח כי הדימוי הציבורי החיובי של תנאי ההעסקה ביבשת, מאפשר לאותם מותגים להתהדר בבחירה לייצר באירופה ולהציג מצג שווא של עסק חברתי הדוגל בתנאי העסקה נאותים.

סרביה

על פי הדוח, תעשיית האופנה בסרביה מעסיקה כמאה אלף עובדים, בכ-1,800 מפעלים, המייצאים בעיקר לאיטליה. עם התפרקות יוגוסלביה, עברה הכלכלה הסרבית תהליך התפרקות של התעשייה המקומית, ובתוספת הפרטות ומלחמת האזרחים כיום שיעור האבטלה גבוה והמצב הכלכלי קשה.

כיום, המדינה מושכת משקיעים ממדינות זרות לא רק באמצעות שכר המינימום הנמוך, יחסית,שעומד על 189 אירו בחודש, אלא גם על ידי מתן תמריצים כספיים למשקיעים, מתן אישור לרשויות המקומיות למכור שטחים במחירים זולים, והקמת אזורי סחר חופשי.

48 עובדות, מחמישה מפעלי ייצור שונים, התראיינו במסגרת הדוח. מהראיונות, שבוצעו בשמות חסויים הרחק מהמפעלים עצמם וללא חשיפת שמות המפעלים והמותגים, עולה התמונה הבאה: העובדים דיווחו על שכר חודשי ממוצע של 248 אירו, שאמנם נמצא מעל שכר המינימום במדינה, אך הוא הושג רק עם למעלה מ-32 שעות נוספות בחודש. כלומר, השכר הבסיסי שהיו העובדים מקבלים עבור שבוע סטנדרטי לא היה מגיע לשכר המינימום החוקי. בנוסף טענו העובדים לאווירה של פחד ואיומים, כשהנהלות המפעלים מחזיקים מעל ראשם את האבטלה הרבה והביקוש הגבוה לעבודה.

עובדת במתפרה. צילום ארכיון, למצולמת אין קשר לכתבה. (צילום: Akimov Igor / Shutterstock.com)

"אמרתי למפקחת שאני לא יכולה לנשום ליד המכונה, כבר היה מעל 30 מעלות בתוך המפעל ועוד עבדתי ליד המכונה" סיפרה אחת העובדות, "אחרי שאמרתי לה את זה, היא לקחה את צינור המפלט של המכונה ודחפה אותו לפנים שלי ואמרה 'תתמודדי עם זה או שיש עוד הרבה אנשים שמחכים להחליף אותך! השער נמצא שם!'" (ההדגשות במקור).

עובדת נוספת סיפרה שהנהלה גבתה מהעובדים כסף כדי לרכוש מכשיר למדידת לחץ דם, כדי לטפל בעובדים שמתעלפים בגלל התנאים הקשים ולחסוך את הצורך להזעיק שירותי רפואה מקצועיים. עובדת נוספה סיפרה על איסור להשתמש בשירותים אחרי השעה 11 בבוקר.

במקום אחר סיפרה אחת העובדות, "אנחנו יודעים שמגיע מפקח או מישהו מהנהלה באיטליה מגיע לביקור, כי לפני זה ההנהלה פותחת את כל הדלתות והחלונות ומפעילה את מיזוג האוויר. ביום יום המנהלים אומרים לנו שמי שפותח דלת יפוטר מיידית".

סרט שנעשה על עובדי מפעל ייצור של חברת נעלי היוקרה GEOX בעיר וְרָאנְיֶה בסרביה:

אוקראינה

220 אלף עובדים, בכ-6,000 מפעלי ייצור, מועסקים בתעשיית האופנה האוקראינית. מדינת הייצוא העיקרית של ההנעלה וההלבשה האוקראינית היא גרמניה. הבעיה המרכזית אותה מציין הדוח, היא ששני שליש מכלל העובדים בענף מועסקים בצורה לא רשמית, דברהיוצר פתח להלנות שכר, אי תשלום שכר מינימום, ותנאי העסקה לא נאותים בהיקפים נרחבים.

בעיה מרכזית עליה מלינים העובדים, היא שכר המינימום הנמוך הקבוע במדינה – שעומד על 86 אירו בלבד. אחד העובדים סיפר כי "חשבונות החשמל והמים של המשפחה שלי, עולים כל חודש 86 אירו, בדיוק כמו שכר המינימום".

"אנחנו תופרים עכשיו ז'קטים שעולים בחנות 199 אירו. את יודעת כמה משלמים לי על ז'קט אחד? יורו אחד!"

לטענת מחברי הדוח, לחץ מצד ארגונים פיננסיים בינלאומיים ואוליגרכים אוקראינים, הוביל את הממשלה המקומית לנקוט בצעדים הפוגעים בעובדים – כגון הקפאת שכר המינימום, פגיעה בכוחם של האיגודים המקצועיים, ופגיעה בשירותי הרווחה.

אחד העובדים אמר כי "אנחנו תופרים עכשיו ז'קטים שעולים בחנות 199 אירו. את יודעת כמה משלמים לי על ז'קט אחד? יורו אחד!". עוד הוסיף כי המכסות הרבות הנדרשות ממנו, גורמות לו לעבוד שעות נוספות על בסיס קבוע.

עובדת אחרת הוסיפה כי "בקיץ אנחנו עובדים כל שבת, ו-12-10 שעות בסופי שבוע. לפעמים אנחנו נשארים עד הבוקר. אנחנו חייבים לקחת את השעות הנוספות המוגזמות האלה כי זו התקופה היחידה בשנה שאנחנו יכולים להרוויח יותר, כלומר138 אירו!".

הונגריה

התעשייה בהונגריה קטנה יותר מבשתי המדינות האחרות, ועל פי הערכות מועסקים בה כ-20 אלף עובדים ועובדות.  יחד עם זאת, היא נחשבת אידאלית להרבה מותגים בשל חברותה באיחוד האירופי, וקרבתה הגאוגרפית למערב אירופה.

"הגענו לנקודה שבה כל מה שהעובדת מרוויחה מספיק רק כדי לשלם את חשבון החשמל. ואם את משלמת את כל החשבונות שלך, לא יישאר לך כסף לאכול. יש עובדות שנשארות בלי כלום באמצע החודש ולא יכולות לקנות אוכל"

הבעיות המרכזיות שעלו, בכל הראיונות שערכו מחברי הדוח עם העובדים בהונגריה, היו השעות הנוספות הרבות –  הכוללות ימי עבודה של למעלה מעשר שעות – בנוסף לשבע שעות עבודה בסופי השבוע. בעיה נוספת שעלתה היא התנאים הקשים בעונת הקיץ, כאשר הטמפרטורה במפעלים יכולה להגיע ל-35 ואפילו 42 מעלות צלזיוס.

שכר המינימום במדינה עומד על 243 אירו לחודש. בראיון סיפרה אחת העובדות "אנחנו מקבלות ממש מעט, קמות עם הזריחה, עובדות שמונה שעות, במאה ה-21, ולפעמים זה לא מגיע אפילו ל-230 אירו… ואלה עובדות בנות 50, נשים מבוגרות, זה טרגי".

עובדת אחרת הוסיפה כי "הגענו לנקודה שבה כל מה שהעובדת מרוויחה מספיק רק כדי לשלם את חשבון החשמל. ואם את משלמת את כל החשבונות שלך, לא יישאר לך כסף לאכול. יש עובדות שנשארות בלי כלום באמצע החודש ולא יכולות לקנות אוכל".

עובדת נוספת תיארה את החום הכבד השורר במפעל: "בחום של 40 מעלות צלזיוס את כבר מרגישה סחרחורת ולא יכולה לשאת את זה יותר. הם צריכים לתת לנו לצאת החוצה לשאוף אוויר נקי לפחות עשר דקות בשעה, במקום זה הם מחשבים כמה חתיכות בגדים זה יעלו להם הדקות האלה".

הבעיה המבנית באירופה

לטענת מחברי הדוח, חברות האופנה הגדולות מנצלות את המצב הכלכלי הקשה, את שכר המינימום הנמוך, ואת האכיפה הרופפת והכוח המועט של האיגודים המקצועיים באותן מדינות. בנוסף, מנצלות החברות את העובדה שרוב העובדים בתעשייה הן נשים (בין 79-90%  מכוח העבודה בכל המדינות במזרח ומרכז אירופה), שהן המפרנסות העיקריות של משק הבית שלהן וחייבות להביא כסף הביתה, כך שקל יותר להעסיק אותן בשכר מועט, שעות נוספות רבות, ושאר הפרות תחת איום האבטלה באותן מדינות.

לצד הקריאה לתשלום שכר המינימום, שכפי שעולה מהנתונים לא תמיד משולם, קוראים מחברי הדוח להעלאת שכר המינימום החוקי במדינות מזרח ומרכז אירופה. כמו כן המחברים מצביעים על הפער בין השכר הנוכחי לבין המחירים הראליים של הוצאות העובדים, כגון דיור, חשבונות, תחבורה ועוד.

טענה מרכזית נוספת המועלית בדוח היא נגד הסכם לעיבוד חיצוני (Outward Processing Trade), שנחתם בין האיחוד האירופי לבין מדינות מרכז ומזרח אירופה בשנות ה-70, בהובלת ממשלות גרמניה ואיטליה. לפי ההסכם, חומרי גלם שמיוצאים ממדינות באיחוד האירופי לאותן מדינות לצורך עיבוד נוסף, לא יחויבו במכס כשהם חוזרים כמוצרים לשוק האירופי, זאת לעומת מוצרים שיוצרו במקור באותם מדינות.

לטענת אנשי ה-CCC, ההסכם מאפשר לחברות האופנה הגדולות לייצא את תהליך הייצור שלהם למדינות בהם נהוגים תנאי העבודה נחותים משמעותית מאלה שבמערב אירופה, זאת ללא צורך בתשלום מכס כשהמוצרים המוגמרים חוזרים לשוק האירופי.