איך מסתדרים לשהייה במבצר חרב ברובו?

היו במקום 3-2 אולמות/חדרים, שבהם נעשו "שיפוצים" קלים, ואחד מהם היה לחדר-אוכל. הוצבו בו שולחנות, ספסלים ופינת מטבח. חברי הקיבוץ בנו קיר מלוחות עץ וגם דלת. לא כל חברי הקיבוץ עלו מיד לקרקע. היו במקום כ-20-15 חברים וחברות ובנוסף היינו אנחנו – כיתת פלמ"ח. חללים קטנים ברחבי המבצר שימשו למגורים. התמקמתי במין כוך כזה, פרסתי שמיכה, הנחתי עליה את כל מה שהיה לי (לא הרבה) וזה היה המקום הפרטי שלי. היו כוכים רבים והספיקו לכולם. החשמל נשאר בקריות ומים הובאו בחבית.

הסידורים הסניטריים, בית-כסא ומקלחת, מוטב לא לספר עליהם. מילא מקלחת אבל בית-שימוש? נו, טבע ושיחים היו לרוב… אמנם היה חורף ולא הזענו אך פעם ביומיים-שלושה בכל זאת רצוי לעשות רחצה יסודית יותר. זה נעשה במין חורבה פרוצה לרוחות במרחק של כ-30 מטר מהמבנה הגדול. ה"קורבן" השתופף בגיגית (פיילה) וחבר שפך עליו מים שחוממו בפח על-גבי פרימוס או פתיליה (חפשו בגוגל).

חברי קיבוץ אחדים וגם חברינו חלו בקדחת המערות, כנראה מקרציות שנשארו שם מכלבים ואולי עדרי-צאן ששכנו שם בעבר. החולים הבריאו תוך כמה ימים וחזרו לפעילות הרגילה. היה שם הווי נעים ובערבים ישבה כל החבורה סביב השולחנות בחדר-האוכל ובילינו בשיחה, שירה וסיכום פעולות היום. בימים הראשונים לא היה חשמל כך שמקור האור היה נרות ופנס הלוקס שעליו עוד יסופר בהמשך. הקשר עם העורף נוצר בכל ערב באמצעות פנס-איתות במורס (… _ _ _ … = S O S ) דווח לחברים שנשארו בקרית-חיים על מה קורה במבצר וגם בקשות להספקת מצרכים שונים.

אנחנו, הפלמ"חניקים – בפיקודו של הממ' מרק, התאמננו ביום, ערכנו מסעות להכרת הסביבה, ובלילות שמרנו. שני זוגות במשמרת, סיירנו בשביל המקיף את המבצר.

זאת היתה תקופה יפה בחיינו, היינו צעירים נלהבים לעשות מה שנדרש מאתנו והזכרונות מאותם ימים ילווני כל חיי.

(המלצה: אם לא ביקרתם עדיין ביחיעם עשו זאת, זה מקום יפה בסביבה יפה עם נוף נהדר ולא תתאכזבו).