השבוע התפרסם סיפורה של נעמי בת ה-10 הלומדת בבית הספר הקהילתי "קשת" בכוכב יאיר. בפוסט פייסבוק, תיארה אימה, איריס, את אהבתה הרבה לכדורגל: “כל יום הולכת לבית ספר, עם נעלי כדורגל וכדור ביד, כל הפסקה משחקת כדורגל עם הבנים, ככה כבר כמה שנים, כשהיא משחקת היא נותנת את כל הנשמה ואת גופה, ממש מתאבדת על המגרש, שחקנית בכל רמ"ח איבריה".

כאשר החליטו בבית הספר להצטרף לטורניר כדורגל גדול, היה ברור לנעמי ולחבריה הבנים שהיא תירשם ותשתתף יחד איתם בטורניר,  אך כשנעמי ניסתה להצטרף היא נענתה בשלילה, בגלל שהטורניר מיועד לבנים בלבד. נעמי המאוכזבת יחד עם אמה ניסו לערער על ההחלטה, אך מנהלת בית הספר סירבה, ובמכתב ששלחה להן כתבה כי על פי חוזר מנכ"ל משרד החינוך, בנות לא יכולות להשתתף בטורניר כדורגל של בנים, וכי "בית הספר ישמח אם נעמי תשחק כדורשת".

https://www.facebook.com/photo.php?fbid=1519556494747245&set=a.226823884020519.48841.100000787272610&type=3&theater

כשקראתי על הסיפור הזה שפורסם, לא יכולתי שלא להיזכר בסיפור של ילדה  אחרת, במדינה אחרת, שגם אהבה את משחק הכדורגל בכל נפשה וגם לה לא הרשו לשחק בטורניר כדורגל עם בנים. אותה נערה לא קבלה את רוע הגזרה ונאבקה להוכיח שכולם סביבה טועים, ושתמיד צריך ללכת אחרי החלומות שלך.

במכתב שפרסמה לפני מספר חודשים במגזין הספורט "פליירס טריביון" סיפרה שחקנית נבחרת ברזיל, מרטה וירה דה סילבה, על הדרך הקשה שעברה בדרך למעמדה הנוכחי כשחקנית כדורגל מקצוענית, וכוכבת גדולה בברזיל.

בגיל 14 עמדה וירה דה סילבה בתחנת האוטובוס, כאשר האוטובוס הגיע לעיירה הקטנה דיוס ראיחוס בברזיל, אחז בה הפחד והיא התלבטה האם לעלות עליו. הפחדים מהבלתי נודע הציפו אותה, כולם אמרו לה שהיא לא מספיק טובה, שהיא בחיים לא תצליח. לבסוף מרטה אגרה מספיק אומץ והחליטה לעלות על האוטובוס לריו דה ז'ניירו ולנסות בכל זאת להגשים את חלומה.

מרטה לא הייתה בטוחה מה יקרה כשהיא תגיע לריו. כילדה היא גדלה בבית שאמא בדרך כלל עבדה קשה כדי לפרנס את מרטה ושלושת אחיה ומרטה בילתה את זמנה בלשחק עם הבנים את המשחק האהוב עליה כדורגל. תושבי העירה לא אהבו את הרעיון המוזר מבחינתם שבת תשחק, כדורגל. הבנים העירו לה הערות פוגעניות והביטו בה במבטים תמוהים ומתנשאים. השכנים הפצירו באימה שתגרום לבתה להפסיק לשחק: "לא נורמלית"  "זה מוזר שהילדה משחק כדורגל" "למה את מרשה לה?" לאמא של מרטה  תמיד הייתה את אותה התשובה לתת לכל מי שביקר אותה ואת בתה: "תנו לה להיות".

בדיוס ראיחוס מרטה הייתה משחקת בדרך כלל בקבוצה עם השחקנים הפחות טובים ולמרות זאת היא תמיד הרגישה את הצורך להראות לכולם שלמרות שהיא בת, היא מסוגלת לשחק כדורגל, ועדיין, לא משנה כמה שערים היא הבקיע וכמה ניצחונות היא הביא לקבוצתה. כשכל הבנים היו בחדר ההלבשה, מרטה בתור הבת היחידה נאלצה להתארגן ולהתלבש בחולצה שגדולה עליה ומגיע לה עד הברכיים, בשירותים קטנים שמחוץ לחדרי ההלבשה. היא הצליחה לשחק בקבוצת הילדים המקומית עד שבאחד הטורנירם אחד המאמנים הודיע שהקבוצה שלו תפרוש מהטורניר כי יש בת בקבוצה ו"אין פה מקום לבנות". מרטה כמובן סולקה בבושת פנים מהטורניר, כאשר היא עושה דרכה הביתה בוכה ובודדה בעולם שאינו מוכן לקבל אותה מלווה במחשבות "למה אלוהים נתן לי את הכישרון הזה אם אף אחד לא רוצה שאשחק?"

https://twitter.com/JetsWomen/status/902343758255190016

אך מרטה לא ויתרה, היא השתמשה גם ברגע הקשה בו הורחקה מהטורניר כעוד מוטיבציה להילחם "תשתמשי בזה כדי להילחם, תלחמי כדי להראות לכולם שהם טועים – לכל מי שחושב שאין מקום לנערות על כר הדשא. תלחמי נגד הדעות הקדומות שלהם, תלחמי נגד חוסר התמיכה שלהם. תלחמי כנגד כל האנשים שאומרים שאת לא מסוגלת, תלחמי בשביל שיקבלו אותך, כי שתינו יודעות שצריך רק בן אדם אחד כדי לשנות את הדברים". כך כתבה מרטה לעצמה כילדה בת 14.

כמה שבועות לאחר הטורניר, התגברה מרטה על הפחדים והחששות ועלתה על האוטובוס לריו. שם היא ישנה על הרצפה של קרוב משפחה בשם מרקוס וחלמה על הרגע שבו לראשונה בחייה תלך להיבחן בקבוצת נערות. מרטה שהתרגלה להיות הבת היחידה שמשחקת כדורגל בעיירה הקטנה שלה, לא ידעה עד כמה היא טובה בכדורגל או שהיא לא טובה בכלל, משום שלעולם לא ראתה נערות אחרות משחקות כדורגל ובטח לא שיחקה מולן.

בכל בוקר בוקר שהיא הייתה מתעוררת היא הביטה בנעלי הכדורגל החדשות שקנתה ונזכרה בנעלי הכדורגל הקודמות שלה שקבלה במתנה מסבא נחמד של אחד משחקנים בקבוצת הבנים איתם שיחקה. היא הייתה מכניסה בתוכן ניירי עיתון כדי להצליח להתאים אותן לרגלה הקטנה, בשביל מרטה זה היה עוד רגע קסום ששינה את חייה. כעת הילדה הקטנה במגרש  לא הייתה צריכה לשחק יחפה או להשאיל כל פעם נעליים מילדים אחרים.

כאשר קבלה את הזמנה לאימון בקבוצת הנערות, היא הגיעה למגרש ונפעמה, לראשונה בחייה היא ראתה חבורת נערות משחקות על מגרש כדורגל. משחקות ואף אחד לא אומר להן שזה אסור או לא מקובל, פשוט משחקות. כאשר היא התקרבה לנערות האחרות היא הרגישה מהוססת, היא הייתה נמוכה צעירה ורזה, הנערות האחרות צחקו עליה על איך שהיא נראית ועל המבטא הדרומי שלה.

אבל מרטה גם כאן לא וויתרה, היא הראתה להן למה היא מסוגלת. כאשר כבר על תחילת האימון לקחה את הכדור, עברה מספר שחקניות ושחררה פצצה לעבר השער. כל הכעס והתסכול שלה מכל מי שאמר לה שהיא לא בסדר או לא יכולה השתחרר באותו הרגע. הכדור העיף את השוערת לשער וכמובן שכולם כבר הבינו שמרטה היא הדבר הגדול הבא. מכאן, הדרך של מרטה להפוך לאחת השחקניות הטובות בעולם הייתה הרבה יותר פשוטה, כי את המאבקים הכי גדולים היא הייתה צריכה בעיקר לעבור עם עצמה.

One of Marta's best goals for Brazil! pic.twitter.com/AmOZOkTld1

— Golden Gate Women's Soccer League (@GGWSL) July 6, 2016

מרטה היא השחקנית הברזילאית הגדולה אי פעם, היא הפכה לחלוצה מעוררת השראה והביאה את  כל כולה למגרש. היא הופיעה עד כה 101 פעמים בנבחרת ברזיל וכבשה 105 שערים, היא זכתה 7 פעמים באליפות שבדיה, פעמיים באליפות ארה"ב, פעם אחת באליפות ברזיל, פעם אחת בקופה אמריקה, סימה במקום השני בליגת האלופות, פעמיים, הובילה את ברזיל למדליית כסף אולימפית ופעם אחת לסגנות אליפות עולם. מרטה זכתה חמש פעמים בתואר שחקנית השנה ו-4 פעמים נוספות סיימה כסגנית.

בגיל 31 היא אחת הטובות בהיסטוריית הכדורגל ושמה יישאר חקוק לנצח בהיכל התהילה של כדורגל נשים. עשרות אלפי ילדות ברחבי העולם גדלות עם החלום יום אחד להיות כמו מרטה, חלום שהתגשם רק כי היא החליטה לעלות על אותו אוטובוס גורלי אי שם לפני 17 שנה בעיירה הקטנה דיוס ראיחוס.

מרטה כתבה על סיפורה במטרה לעודד ילדות צעירות כמוה לעולם לא לוותר על החלום שלהן. וזהו המסר העיקרי – הילחמו כמו שמרטה דורשת מכן, להגשים את החלומות שלכן!