בסרטי פנטזיה, הטובים הם לגמרי טובים. הם לא תמיד מושלמים, אולי חוץ מגל גדות שהיא לדעתי וונדר וומן מושלמת, ומייצגת את הטוב האולטימטיבי שקיים בעולם. (לא וונדר וומן שגם היא דמות נחמדה אלא גל גדות). גל מייצגת בעייני את כל הטוב שיש במדינה. את הפשטות המעודנת, את הלב הרחב ואת הכנות הבלתי מתפשרת. בסרט הראשון היא נעמדה מול ארס, אל המלחמה, שטען בכלל שהוא אל האמת, הוא מחרחר ריב ומדון, רק כדי להראות את האמת על בני האדם. גל גדות בסרט מגלה את חולשותיהם של בני האדם, ובאותה נשימה גם את העוצמות, היופי והאהבה שבהם. במציאות גל מתגלה כאישה חזקה, כנה, אמיצה ולא מתפשרת. דוגמה ומופת לכולנו.

קמפיין metoo הוציא הרבה שדים מהרבה ארונות והכניס הרבה גברים לפאניקה. אז תנו לי להרגיע אתכם, המהפכה רק בתחילתה. אין בחורה בעולם שלא נחשפה להטרדה מינית בצורה כזו או אחרת במהלך חייה. המתגוננים מתקיפים חזרה בכל מיני אמירות ש"מה, כבר אי אפשר לחזר אחרי בחורה? אי אפשר לדבר עם אישה? אי אפשר לעשות כלום בלי שאישה תאשים אותך בהטרדה מינית?" אז בואו נעשה קצת סדר בבלגאן. כששני ילדים בגן הולכים לחצר האחורית ומראים אחד לשני את הישבן זה לא הטרדה מינית, זו סקרנות. כשגבר מבקש מילדה בת 8 לשרוק אם מישהו מגיע, כשהוא הולך לאונן בשיחים, זה כן. כשנער מנשק נערה נשיקה צרפתית והיא מנשקת אותו בחזרה, זה לא הטרדה מינית. כשרוכל בתחנה המרכזית בירושלים דוחף את היד המטונפת שלו למפשעה של נערה בת 15 סתם כי בא לו – זו הטרדה מינית.

אלו הם זכרונות שלי רק עד גיל 15, אני יכולה למלא עמודים שלמים של השוואות מה זה הטרדה מינית ומה לא, רק בדוגמאות מהחיים שלי. עברו שלושים שנה ועדיין הזכרונות האלו צרובים בי ונצברים ונערמים. היום אני כבר לא מגיעה לסיטואציות "מסוכנות". אני נשואה באושר לאדם שאני אוהבת, ושרק לו אני מרשה "להטריד אותי מינית", אבל היו, והיו הרבה. לרוב התגובה שלי הייתה שיתוק וקיפאון בתוך הסיטואציה והדחקה או הקטנה שלה בראש. הפעם האחרונה הייתה לפני שהכרתי את אלי. הייתי בדייט עם בחור שהידיים שלו רצו מהר מדי עבורי וביקשתי ממנו להפסיק. הוא לא ממש התייחס עד שממש צעקתי עליו והדפתי אותו ממני. גיליתי שיש בי גם את הכח הזה ולרגע הייתי גיבורת העל של עצמי.

אין לי סיפורים צהובים על מטרידנים מפורסמים. אני אישה פשוטה שלא במיוחד אוהבת את אור הזרקורים, אבל גם אנשים רגילים, לא רק בעלי השפעה, מטרידים מינית. לא כי הם רעים, אלא כי זו הנורמה. זה קורה בכל מקום ובכל גיל. עד שלא נקום ונצעק "די", זה לא יפסיק. כשאישה מצליחה וחזקה כמו גל גדות נוקטת עמדה חד משמעית שעלולה לסכן את הקריירה שלה, לגרום לה להפסד כספי רב והופכת סדרי עולם מימים ימימה, נראה לי שלפחות הבת שלי תוטרד הרבה פחות והלוואי וכלל לא.

תודה לך גל גדות, את wonder woman אמיתית!