מחקר שנתי של בנק 'קרדיט סוויס', שעוקב אחר מגמות של שינויים בחלוקת העושר בעולם, מצא כי 10% העשירים ביותר בעולם מחזיקים ברוב המוחלט של העושר בכלל העולם. הדו"ח מדגיש את מגמת התרחבות אי השוויון העולמי בשנים האחרונות, ומראה כי העשירון העליון העולמי מחזיק ב-85.6% מכלל העושר העולמי, והמאיון העליון העולמי (1% העשירים ביותר) מחזיק ב-45.9% מכלל העושר. בנק סוויס טוען כי מגמות התרחבות אי השוויון האיצו בעשור האחרון, ובמידה והמדיניות הנוכחית תמשיך היא צפויה להמשיך ולגדול.

הדו"ח בוחן את המגמות בעושר העולמי, ואת ההתפלגות של עושר זה בין חלקים שונים של האוכלוסייה. הדו"ח מוצא כי אי השוויון העולמי נמצא בעלייה חדה מאז המשבר הכלכלי ב-2008, זאת לאחר מגמת מיתון באי השוויון בשנים שלפני המשבר. "העושר של המאיון העליון נמצא במגמת עלייה מאז המשבר הכלכלי. ב-2013 הוא כבר חצה את שיעור העושר שהתקיים בשנת 2000, ושובר שיאים מאז", נכתב בדו"ח.

הדו"ח מאמת גם את המסקנה הברורה, כי אי השוויון מתבטא גם בפערים גדולים בעושר בין חלקים שונים בעולם. על-פי הדו"ח, אזרחי מדינות צפון אמריקה ואירופה מחזיקים בכ-64% מכלל ההון העולמי, לעומת כלל יבשת אפריקה, שתושביה מחזיקים בכ-2% בלבד. הדו"ח טוען כי "בחלק ממדינות אפריקה שיעור האוכלוסייה הנמצאת בקטגורית העושר הנמוכה ביותר קרוב ל-100%". עפ"י הדו"ח, 90% מאזרחי יבשת אפריקה והודו נמצאים במדרגת העושר הנמוכה ביותר, ומחזיקים בהון המוערך בפחות מ-10,000 דולר.

הדו"ח אף מגלה נתון מפתיע – אחוז העושר העולמי צמח ב-27% בעשור האחרון. "מתוך פירמידת העושר העולמית, החלק שעבר שינוי משמעותי ביותר הוא השכבה העליונה ביותר – המיליונרים והמולטי-מיליונרים", מבהיר הדו"ח. מאז שנת 2000 גדל מספר המיליונרים ב-23.9 מיליון, ומאז המשבר הכלכלי הולך וגדל שיעור זה בקצב גבוה יותר.

עיקר ההתעשרות מקורה בהתנפחות מחירי הנכסים הפיננסיים

מהדו"ח עולה כי בשנים שלפני המשבר הכלכלי חלה ירידה מתונה באי השוויון, עם זאת, מאז המשבר הכלכלי התהפכה מגמה זו, והחלה מגמת ריכוז ההון בשכבות החברתיות העשירות ביותר של העולם.

כותבי הדו"ח מסבירים כי את הגידול באי השוויון ניתן להסביר דרך העלייה בשוויים של הנכסים הפיננסיים בעשור האחרון. "המגמות בקרב ה-1% העשיר ביותר משקפות את המגמות בשווי הנכסים הפיננסיים, שירד בין השנים 2008-2000, והחל לעלות לאחר שנת 2008. דבר זה הביא לעלייה בעושרם של תושבי המדינות המפותחות, ובייחוד לעשירים ביותר ביניהם".

נכסים פיננסיים, כגון מניות, אג"ח וכו', נוטים להיות בבעלות השכבות העשירות ביותר בחברה. זאת בניגוד לנכסים ריאליים מסויימים כגון רכבים ובתים, אשר שיעור הפיזור שלהם בין שכבות שונות באוכלוסיה גבוה יותר, מסבירים כותבי הדו"ח. היות ובעשור האחרון הלך ועלה שווים של נכסים אלו, נהנו מכך בעיקר העשירים ביותר.

הדו"ח מראה כי בכלל המדינות המפותחות מתרחש תהליך התנפחות בשווי הנכסים הפיננסיים, זאת מכיוון שיותר ויותר מההון העולמי "זורם" לשווקי ההון ומנפח אותם. השקעה גדלה והולכת בשווקי ההון מייצרת ביקוש גבוה יותר לנכסים פיננסיים כגון מניות, אג"ח וכד', ומגדילה את ערכן.

מקורה של מגמת התנפחות שוקי ההון בעשור האחרון, עשויה להיות מדיניות הריבית האפסית, המונהגת במרבית מדינות העולם המפותח מאז המשבר הכלכלי ב-2008. מדיניות זו, יחד עם ההרחבה הכמותית המונהגת באירופה ובארה"ב, הביאה למציאות בה האשראי זול מאוד, והרווח על הלוואות הניתנות על-ידי המוסדות הפיננסיים נמוך מאוד. במצב זה, נוטים המוסדות הפיננסיים לחפש אפיקי השקעה המניבים רווחים גבוהים יותר, בד"כ על-ידי פעילות בשוק ההון.

ואצלנו

הדו"ח מראה כי ישראל נמצאת במקום השני בקצב העלייה בעושר, אחרי פולין. על-פי הדו"ח, שווי הנכסים המוחזקים על-ידי אזרחי מדינת ישראל גדל ב-16% בשנה האחרונה, וזאת בעיקר בעקבות מגמת הייסוף בשקל. התחזקות ערך השקל מובילה לכך שערכו של נכס שמוחזק בשקלים עולה כאשר הוא מומר לדולרים. יש לציין כי עלייה מסוג זה עשויה להיות בעלת אופי ארעי וקצר טווח, היות וערך השקל עלול לרדת בחזרה בשנים הקרובות. בנוסף, הייסוף מיטיב בעיקר עם בעלי הנכסים הפיננסים בישראל, היות ונכסים אלו עשויים להיות "מומרים" לדולרים בקלות על-ידי מכירתם. דולרים אלו עשויים להיות כלי אפקטיבי לשימושו של המשקיע בשוק ההון. זאת בניגוד לנכס ריאלי, כמו רכב, שעליית ערכו בדולרים אינה תורמת לבעליו.