ליקוי ביישום החוק שנאבק בתאונות עבודה: לפני יותר משנה אישרה הכנסת חוק שמורה על סגירה מיידית של אתר בנייה במקרה של תאונת עבודה חמורה – כלומר תאונה שבה עובד נהרג או נפצע באורח קשה. החוק קבע כי האתר ייסגר לאלתר ל-48 שעות לפחות, עד לתיקון ליקויי הבטיחות. אך בדיקת 'דבר ראשון' העלתה כשל ביישום החוק: המשטרה ומינהל הבטיחות במשרד העבודה, האחראים בפועל לאכיפה, מקבלים דיווח חלקי בלבד על חומרת הפציעה, המתבסס אך ורק על צוותי החירום שמגיעים לאתר הבנייה. במקרים בהם עובד שנפגע בתאונה אובחן כפצוע באורח בינוני, ולאחר שפונה לבית החולים אובחן כפצוע קשה – המשטרה והמינהל כלל לא ידעו על כך. וכל זאת למה? מכיוון שבמצב הנוכחי, לבתי החולים אסור למסור את המידע הנדרש, וכדי לעשות זאת נדרש שינוי חקיקה.

כך לדוגמה, ביום שני האחרון נפל עובד מגובה שמונה מטרים באתר בנייה בקריית אתא, והובל לבית החולים רמב"ם כשמצבו מוגדר בינוני. בבית החולים התברר מצבו כקשה. בעקבות פניית "הקבוצה למאבק בתאונות בניין" השיבו במינהל הבטיחות כי התקשו לקבל תשובה ממשטרת זבולון באשר למצבו של הפצוע, ונכון לאתמול (רביעי) בערב, אתר הבנייה לא נסגר. מבית החולים רמב"ם נמסר ל'דבר ראשון' כי הפצוע הגיע לבית החולים כבר ביום שני כשהוא במצב קשה וסובל מפגיעות ראש ופנים – ובעת פרסום שורות אלו הוא עדיין מאושפז ביחידת טיפול נמרץ.

גם סאלם איברהים אל אעסאם, שנפטר ביום שבת מפצעיו לאחר שנפל מגובה שני מטרים באתר בניה בתל אביב, הוגדר במצב בינוני בשעה שנפצע ארבעה ימים קודם לכן, אך מצבו התדרדר עד שנפטר מפצעיו. ביום ראשון נפצע עובד בעל אזרחות סינית באתר בנייה של הרכבת הקלה בתל אביב, אולם רק ביום שלישי נסגר האתר לפרק זמן קצר – זאת בשל אי הבהירות במינהל באשר למצבו, היות והוגדר בעת פינויו כבינוני והתברר כקשה בבית החולים בלבד. יש לציין בעיה זו נחשפה לראשונה ב'דבר ראשון' כבר באוגוסט ובספטמבר 2016, מיד לאחר חקיקת החוק.

כאמור, החוק מחייב את המינהל לסגור אתרים בהם עובדים נהרגו או נפצעו קשה למשך 48 שעות מזמן התאונה, אך אינו מאפשר לו לסגור אתרים שבהם נפצעו עובדים באורח בינוני או קל. גם אם במרבית המקרים ההבדל בחומרת הפציעות הוא עניין מקרי בלבד, ואותם הליקויים שגרמו לפציעה בינונית עשויים להוביל בקלות גם למותו של עובד, שיקול דעתו של המינהל מוגבל ללשון החוק – ועליו להכריע בכל מקרה לגופו האם יש לו הסמכות והחובה לסגור את האתר. המינהל נסמך בראש ובראשונה על דיווחי משטרת ישראל. אך המשטרה, כאמור, מקבלת רק את הדיווח הראשוני ממד"א, ואינה בהכרח עוקבת אחר מצבם של העובדים המפונים או מאמתת אותו מול בתי החולים.

במינהל הבטיחות פנו גם לבתי החולים הציבוריים בניסיון למסד שיתוף פעולה שיסייע ביישום החוק. אולם מהתכתבות בין ממונה תחום בכיר בטיחות רן כהן לבין פעילי הקואליציה למאבק בתאונות בניין מינואר השנה, עולה כי במשרד הבריאות סירבו לכך בתוקף, והבהירו כי בלא שינוי חקיקה שיחייב את מסירת המידע על מצב הפצועים למינהל מצד בתי החולים, לא יימסר להם מידע זה. פגישות בנושא זה התקיימו גם עם המשנה למנכ"ל משרד הבריאות פרופ' איתמר גרוטו, אולם לעת עתה נראה שעלו בתוהו. בתגובת המינהל לפניית הקבוצה למאבק בתאונות בניין אודות התאונה השבוע הבהירו כי "מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית יכול לקבל מידע מאומת אודות מצבם הרפואי של נפגעים בתאונות עבודה, ממשטרת ישראל בלבד. בתי החולים מנועים מלמסור מידע זה לנו".

"המצב הקיים פוגע קשות בזרימת המידע המיידית והמהירה אודות תאונות קשות" מסרה עו"ד הדס תגרי, מנהלת הקבוצה למאבק בתאונות בניין, "מתקיים מצב אבסורדי, שבו עיתונאים ואנו הקבוצה למאבק בתאונות בניין באמצעותם, פונים ומקבלים מענה מדוברויות בתי החולים אודות מצבם של פצועים שאושפזו, אולם מידע זה לא נמסר למינהל באופן רשמי שמאפשר הסתמכות חוקית – מה גם שאין הצדקה לכך שאנו וארגונים אזרחיים נוספים נצטרך לפעול בהתנדבות כדי להעביר מידע זה. המקרים האחרונים מלמדים שללא ספק במקרים רבים מאושפזים פצועים מתאונות קשות בבתי החולים, מבלי שדבר התרחשותן של התאונות, חומרת הפציעה או אף פטירתו של הפצוע נודעים לרשויות או לציבור. מצב זה אינו מתקבל הדעת ופוגע קשות בפיקוח, בחקירה ובהרתעה בעקבות תאונות קשות."

עו"ד תגרי מציינת כי גם לפי החוק הקיים, רופאים הסבורים כי מטופליהם סובלים ממחלה כתוצאה ממשלח ידם מחויבים לדווח על כך באופן מיידי לפיקוח על העבודה, תוך ציון שמו של החולה, המחלה ממנה הוא סובל ומעסיקו (סעיף 5 לפקודת תאונות ומחלות). "כיצד מחייב החוק דיווח על מחלות ולא על תאונות?", היא תוהה, "על רשויות המדינה – משרד הבריאות – לפעול כדי להביא לכך שמידע אודות תאונות קשות יימסר מכל גורם רלוונטי באופן יזום ומיידי גם למנהל הבטיחות, ועל משטרת ישראל לפעול באופן מיידי ונחוש לחקור תאונות עבודה קשות באופן מיידי ונחרץ, הן על מנת לסייע למינהל הבטיחות בביצוע פעולות פיקוח, והן על מנת לחקור תאונות אלה במישור הפלילי, המצוי באחריותה הישירה והעיקרית של משטרת ישראל".

חבר הכנסת איל בן ראובן (המחנה הציוני), ממובילי המאבק הפרלמנטרי בתאונות הבניין, מסר בתגובה לפניית 'דבר ראשון' כי ידרוש לקיים דיון בנושא דיווח מהיר ומעודכן בוועדת המשנה לבטיחות בבנייה. "ראוי שהדיווח יהיה בשני צינורות – מהמשטרה ומבתי החולים. זאת, על מנת להגביר את אפקטיביות ומהירות הטיפול היעיל בנושא", אמר בן ראובן, "מאחר וכל תאונה היא הפקרות, והמרחק שבין פצוע בינוני לבין הרוג הוא רק שאלה של מזל, אני מקבל את זה שצריך להקשות ולסגור אתרים על פי חוק גם לאחר פציעה בינונית. כמו כן, אני חושב שצריך להגביר מאוד את תהליך מניעת התאונה, לפני שהיא קורית, ולהתחיל לסגור אתרים שנבדקו על ידי מפקחי מינהל הבטיחות ונמצאו בלתי כשירים מבחינה בטיחותית. מצב זה מחייב כמובן מפקחים נוספים, ולא כמו המצב האבסורדי כיום, שיש 18 מפקחים על כ-14,000 אתרי בנייה".

במשרד הבריאות מסרו בתגובה לפניית 'דבר ראשון' כי הם כבר פנו למשרד העבודה וביקשו לשנות את החוק: "הודענו בעבר למשרד העבודה שעליהם לתקן את החוק, כדי ליצור רשות או חובה לבתי החולים לדווח לפיקוח על העבודה על חומרת הפגיעה,
כיוון שבמקרים של תאונות עבודה חמורות לא ניתן להתייחס למידע כמידע בלתי מזוהה. פרטי הנפגעים במקרים רבים גלויים בתקשורת וידועים למפקחים, ולכן חייבת להיות סמכות מוסדרת", נכתב בתגובת המשרד, שהחזירה את הכדור אל משרד העבודה: "תיקון חקיקה זה אינו מסובך, והודענו שלא נתנגד לו, אולם לא ראינו שמשרד העבודה אכן הגיש הצעת חוק כזו."

תגובת המשטרה טרם התקבלה.