תביעתו של עובד תברואה שעסק בפינוי פחי אשפה, להכרה בכאבי הגב העזים מהם הוא סובל כנכות הנובעת מעבודתו, נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי – אולם לפני כחודש הפך בית הדין לעבודה את החלטת המוסד והורה להכיר בו כנפגע עבודה בשל נזק מצטבר מסוג 'מיקרוטראומה'.

הפועל נהג בכל יום עבודה, למעלה מ-20 שנה, לגרור ולהרים פחים במשקל של 70-30 ק"ג, וכן לגרור עגלות אשפה כבדות, כשהוא עובד בכל יום כ-5-4 שעות, מתוכן כשלוש שעות מאומצות בהן הרים כ-260 פחים, זאת לאורך שישה ימים בשבוע. לדבריו, עבודה פיזית זו גרמה להפעלת לחץ ועומס רב על גבו. בבדיקת CT עלה כי העובד סובל משינויים ניווניים ובלטי דיסק לכל אורך עמוד השדרה המותני.

על אף שד"ר דוד אנג'ל, המומחה לאורתופדיה שמונה על ידי בית המשפט הבהיר כי המרכיב הגנטי הוא משמעותי במקרים דומים, הוא הדגיש כי במקרה הזה אין ראיות התומכות בטענה שפגיעתו של העובד היא על רקע גנטי, וכי דווקא לאופי העבודה בה הועסק קיימת משמעות רבה יותר במקרה זה. לדבריו הסבירות שבעיות הגב מהן סובל התובע התעוררו בשל עבודתו עוברת את ה-50%, וכן, הסבירות שעבודתו היא הגורם העיקרי למחלתו עולה על 20%, וזאת בהשוואה לשאר הסיבות האפשריות. את העובד ייצג עו"ד יהודה הר-צבי.

נציגי המוסד לביטוח לאומי התנגדו לבקשתו של העובד להכיר בו כנכה עבודה בטענה שאינו נוהג להרים את הפחים כי אם לגרור אותם, זאת בהתייחס לשינויים באופי עבודתו בחמש השנים האחרונות. כמו כן טענו כי ד"ר אנג'ל התעלם ממחקרים המעידים על תרומת הגיל והגנטיקה לפגיעות בגב – אולם בית הדין לעבודה דחה את טענותיהם. "לשיטתו של המומחה נוכח העמדות הסותרות והשונות במחקר הרפואי בנוגע לקשר הסיבתי שבין הרמת משאות כבדים בעבודה לבין הפגימה שממנה סובל התובע יש להתייחס לכל מקרה לגופו. זאת שעה שבמקרה כאן לאור התקופה המשמעותית שבה עסק התובע בהרמת משאות כבדים, לאור התכיפות של פעולות ההרמה לאורך השנים כאמור ולנוכח העובדה שהתובע עדין ממשיך לעבוד בעבודה פיזית כמתואר לעיל, מתבקשת המסקנה בדבר קיומו של קשר סיבתי כאמור בין תנאי העבודה לבין הפגימה" כתבה השופטת נטע רות בפסק דינה.

על פי רוב מוגדרת תאונת עבודה ככזו הנגרמת בשל אירוע פתאומי מסויים. החוק הישראלי מקיף גם רשימה סגורה של 'מחלות מקצוע', אולם אינו מתייחס למצב שבו עובד נפצע כתוצאה מנזק מצטבר, שאינו אחת ממחלות המקצוע ולא ניתן גם להצביע לגביו על 'אירוע ספציפי' שגרם אותו. לפיכך, הכירה הפסיקה בבתי הדין לעבודה גם בקיומן של פציעות ונזקים שנגרמו כתוצאה מפגיעות קטנות חוזרות ונשנות, 'מיקרוטראומה', כסוג של תאונות עבודה. על מנת להוכיח שפגיעה מסויימת מהווה תאונת עבודה מסוג מיקרוטראומה נדרשת עדות של רופא שיעיד כי הנזק נוצר כתוצאה מצירוף פגיעות קטנות בעלות אופי תאונתי שגרמו לנזק ממשי בלתי הפיך, וכן נדרשת הוכחת קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעות הזעירות לעבודה המבוצעת. בין היתר, בוחן בית הדין את כמות הפגיעות הקטנות והאם העובד נדרש לביצוע תנועות חוזרות ונשנות שגרמו להן.