קמתי בבוקר יום שישי עם עיניים בוהקות של החלטה – היום אני אסע לראות משחק כדורגל בליגה ב'. מיד נכנסתי למחשב לבדוק איזה משחקים מעניינים יש היום באזור הצפון ובדעה נחרצת הכרזתי בפני המסך הכיור והספה – אני נוסע לכפר כנא!
קראתי אודות הכפר, בדקתי מי הקבוצות הקיימות בו – מסתבר שיש 3 והידעתם שהישאם זועבי מאמן את מכבי צעירי כפר כנא?
חקרתי על דרכי ההגעה באוטובוס לאצטדיון הכפר ולקראת הצהריים יצאתי מהבית לכיוון התחנה בטבריה. להפתעתי, על הספסל בתחנה הייתה מונחת שקית גרעינים חדשה שממש קראה לי לקחת אותה איתי לדרך, לאחר כמה רגעים של התלבטות החלטתי שהמעשה המוסרי הוא לקחת אותה איתי. עליתי על קו 431 שמחבר בין טבריה למגדל העמק וכעבור חצי שעה ירדתי במחוז חפצי במרכז כפר כנא, לא לפני שהנהג וידא אותי פעמיים שלא טעיתי. "אני הולך לראות משחק כדורגל" עניתי לשאלתו המיידית, והוא ענה שהכנסיות מעניינות יותר. פה כבר הבנתי שאנחנו לא נהיה חברים.
עם ירידתי מהאוטובוס ואחרי הליכה קצרה ברחוב הראשי של הכפר, עצרו אותי שני נערים על אופניים. אחרי חילופי מבטים ופנטומימה של כדורגל, הציעו עזמי ואחמד מכיתה ח' וז' ללוות אותי לאצטדיון המקומי שנמצא בקצה הכפר. הייתה לנו הליכה מעניינת, מצד אחד סיפרתי להם על עצמי ומצד שני הם האיצו בי לרוץ, כי לא עמדתי בקצב של האופניים החשמליים שלהם. בשיחה, גילו הצמד שאני בכלל הולך למשחק של מכבי, והם הודיעו לי בגאון שהם בכלל אוהדי הפועל שבליגה א', מיד הבנתי שיש פה עניין בריא של זהויות. אחרי כמה דקות של השתרכות, אחמד התייאש ממני ופתאום מצאתי את עצמי רכוב על האופניים החשמליות של נער בן 14, יושב מאחוריו ורק ממלמל לעצמי הלוואי שלא ניפול..
אחרי 8 דקות הגענו בשלום לאצטדיון ואני נפרדתי מעזמי ואחמד שהפציץ בחריקה קלאסית ובכיף של חברים. באוויר עלה ריח חזק ריתוך ברזל בגלל הקמת תחנת המשטרה החדשה הצמודה.
מונהם הסדרן, הופתע מהטרמפ שסידרתי לעצמי ושאל אותי מאיפה אני מכיר את שני הנערים? סימנתי לו שאני לא מכיר והוא היה מבסוט מתשובתי.
בתרגשות רבה נכנסתי לאצטדיון כפר כנא, ביציע המקומי היו 25 איש, רובם ממשפחה אחת (נראה לי עבאס זהו שמה). ברקע מוזיקה שנשמעת מבעד לכריזה, מולי 20 איש ביצע האורחים שעשו את כל הדרך מעראבה. ואז הגיע הרגע שבו חשבתי שאני בתוך חלום מתוק, השחקנים עולים לכר הדשא ומהכריזה החל מתנגן ברעד ההמנון של ליגת האלופות, באיכות של מגפון.. הישאם זועבי בעבר פפ גווארדיולה של הכרמל ופראס גנאים החלוץ בתפקיד רונאלדו היו היחידים שזיהיתי, אבל האווירה שאבה אותי פנימה.
המשחק עצמו לא התעלה לרמה גבוהה ואת שקית הגרעינים סיימתי עוד במחצית, לשתי הקבוצות היו הרבה החמצות והמשחק הסתיים בתוצאה 0:1 למקומיים מפנדל בדקה ה-88.
שלושה ימים מאוחר יותר יסתבר שכפר כנא שיתפו שחקן בלי לרשום אותו בטופס ובכלל יצא שמכל הסיפור הזה עראבה ניצחה טכני 3:0, אז אולי המשחק הזה בכלל לא קרה.
כשיצאתי מהאצטדיון, עזמי ואחמד היו שם בחנייה, אחמד סיפר לי שהאופניים שלו מגיעות ל-40 קמ"ש ושאל: "כמה כמה נגמר?", אחרי שהתבאס שהירוקים ניצחו, קרא לי לבוא למשחק של הפועל שעמד להתחיל. נפרדנו בכיף, והפעם הלכתי לתחנה ברגל.