במלאות מאה שנה למהפכה הקומוניסטית ברוסיה, כלי התקשורת מלאים בסיכומים וחשבונות נפש. רובם מתמקדים, ובצדק, בהיבטים השליליים של המשטר הסובייטי, אולי הניסוי החברתי הגדול בתולדות האנושות. היו כמובן היבטים חיוביים לאותו ניסוי, אבל רבות מדובר על כישלונו, עשרות המיליונים ששילמו על עוולותיו בחייהם, ומאות המיליונים שנידונו לחיים תחת קלפטוקרטיה ודיקטטורה מושחתת.

אך תוצאה מפתיעה אחת נעדרת מהשיח הציבורי על מהפכת 1917. מעטים זוכרים כיום כי מדינת ישראל חייבת את קיומה לאותה מהפכה וממשיכיה, שללא השראתם ותמיכתם ככל הנראה לא היינו יושבים כאן היום.

חלוצים בדרכם לעבוד בשדות בקיבוץ גבעת ברנר. זולטן קלוגר (לע"מ).

רבים מאנשי העלייה השלישית היו צעירים אידאליסטים, שקיבלו במידה רבה השראה מהמהפכה הסובייטית להגשים את חזונם הסוציאליסטי-ציוני בארץ ישראל. נחישותם והליכתם נגד הזרם תרמו מאד לחיזוק הציונות בימיה הראשונים, והובילו להקמת יישובים חדשים, חיזוק העבודה העברית, והקמת גופים פוליטיים חשובים כמו מפלגת השומר הצעיר, שהייתה הבסיס להקמת מפ"ם (מפלגת הפועלים המאוחדת), שהגיעה לשיא כוחה עם בבחירות הראשונות במדינה הצעירה, בהן זכתה בעשרים מנדטים.

גם במפלגת השלטון, מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל), חוגים מסוימים הביעו סימפטיה לברית המועצות. כוחה הרב של מפ"ם הבהיל את דוד בן גוריון, ששלח בהמשך את שירותי הביטחון לרגל אחר אנשיה. אך לאנשי מפ"ם הייתה חשיבות גדולה בתהליך שהוביל להקמת המדינה. כוחם הרב של אוהדי ברית המועצות בתנועה הציונית, הוביל את מנהיגי הגוש הקומוניסטי הטרי לתמיכה בהקמת המדינה היהודית. תמיכה זו התבטאה בהצבעת מרבית מדינות הגוש הקומוניסטי בעד תוכנית החלוקה ב-1947, ובצירופה של ישראל לאו"ם. חשוב מכל, עם פרוץ מלחמת העצמאות משלוחי נשק צ'כים – בהעלמת עין של ברית המועצות – שברו את אמברגו הנשק שהוטל על ידי המערב, וסייעו רבות להכרעת המערכה.

הכרזת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 (תמונה מתוך אוסף התצלומים הלאומי)

תקוותו של סטלין, להקים מדינת חסות יהודית-סובייטית בלב המזרח התיכון התבדתה. בתום המלחמה בחר בן גוריון להעביר את תמיכת המדינה הצעירה לגוש המערבי. סטלין הזועם העביר את תמיכתו לגוש הערבי, והסכסוך במזרח התיכון הפך במהרה לשדה קרב נוסף במלחמה הקרה. מטבע הדברים, שני הצדדים העדיפו בהמשך שלא להזכיר את הרומן הקצר, והחד צדדי במידה רבה, של התנועה הציונית עם הקומוניזם.

אם כן, מהו הלקח שיש להפיק מרומן זה? יש שיטענו שעל ישראל להתנהל תמיד בשיטת הריאל-פוליטיק, ולתמרן בזהירות בין מעצמות העולם, גם תוך התעלמות משיקולים מוסריים. לפי שיטה זו, נכון נוהג נתניהו היום בזלזולו הציני בזעם המוסרי של אירופה המערבית ויהדות ארה"ב ובחירתו לצדד בדונלד טראמפ, לצד פלרטוטים עם סין ורוסיה, אספקת נשק לדיקטטורות ברחבי העולם, ומדיניות ניהול הכיבוש הידועה לשמצה.

אך ייתכן שהלקח הוא אחר. ב-1948 בחרה ישראל את הבחירה הנכונה. למרות אכזבתו מהתנהלות ארצות הברית, בן גוריון ראה את ישראל כמדינה דמוקרטית שמבחינה מוסרית חייבת להעביר את תמיכתה לגוש המערבי במלחמה הקרה. הראייה ההיסטורית, ועמוד השדרה המוסרי של בן גוריון הוכיחו את עצמם, ואחראים במידה רבה להמשך קיומה של מדינת ישראל, ולכך ששפר גורלם של מרבית תושביה לעומת אלו של המדינות הקומוניסטיות לשעבר ובהווה. אולי הגיע הזמן שגם נתניהו יחליף דיסקט, ויפסיק להתגאות בהתנהלות צינית, אינטרסנטית וקצרת רואי.

 


אבי צוק הוא איש היי טק