הסנאט האמריקאי אישר בשישי בלילה את רפורמת המס של הנשיא טראמפ ברוב של 51 נגד 49. במסגרת התכנית שגיבשו הרפובליקנים, מס החברות ירד מרמה של 35% לרמה של 20%. בנוסף יצומצמו מדרגות מס ההכנסה משבע רמות לשלוש, ותבוטל האפשרות לקזז מס שמשולם במדינה או במחוז מתשלומי המס הפדראלי. על תהליך ההצבעה על התוכנית צייץ הסנאטור הדמוקרטי, ברוס ברטלט "כרגע נתנו לי הצעת חוק מס של 479 עמודים, כמה שעות לפני ההצבעה. בדף אחד יש שינויים בכתב יד שאי אפשר לקרוא. זו וושינגטון בשפל המדרגה".

המסים הנגבים מהאזרחים מממנים את הכבישים, הביטחון, ההכשרה המקצועית ושלל השירותים מהם נהנים התאגידים

בינתיים, תוכניתו של טראמפ סופגת ביקורות קטלניות מכלכלנים בכירים בארה"ב ובעולם. הכלכלן זוכה פרס הנובל ג'וזף שטיגליץ אמר אתמול כי "תוכנית המס של טראמפ מחמירה את אי השוויון ומגדילה את פרצות המס". עיתונאי ניוזוויק, קורט איכנוולד, צייץ "אמריקה מתה הלילה. התאבדות כלכלית שנועדה להשביע את החמדנות הבלתי יודעת שובע של התורמים לפוליטיקאים, שסרבו לתרום עד שיקבלו קיצוץ מס. הבוחרים נפלו טרף לתעמולה ושנאה שבטית. בני המילניום: תהגרו אם אתם יכולים. ארה"ב מתה. הרגנו אותה". ופרופ' רוברט רייך צייץ "התאגידים הודו שאין בכוונתם להשתמש בחסכון ממס כדי להעלות שכר וליצור משרות. חוק המס המתועב צריך להיעצר".

מנגד, בישראל דווקא יש מי שממהר ללכת בעקבות תכניתו של טראמפ ומציע להוריד את מס החברות בישראל. שר האוצר כחלון, אומנם לא הגיב עדיין לאישור התכנית בסנאט, אך ביולי האחרון כשנפגש עם שר האוצר האמריקאי סטיב מנוחין, ואמר לו כי "הכלכלה הישראלית קשורה קשר עמוק לכלכלה האמריקאית, אנחנו עוקבים מקרוב אחרי רפורמת המס הצפויה בארה"ב ועל השפעתה על הכלכלה הישראלית ובמידת הצורך נדע לעשות את ההתאמות הנדרשות". באוקטובר נפגשו השניים שוב וכחלון חזר על אמירותיו.

מי שכן מיהר לצייץ בעקבות ההצלחה של טראמפ היה קודמו של כחלון בתפקיד, יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד שכתב "אם המיסוי הישראלי לא יהיה תחרותי חברות הזנק ישראליות יעבירו פעילות. מעמד הביניים הישראלי יהיה הראשון להיפגע. דרוש מס חברות באזורי ה-19% , ומנגד רפורמה שתהדק משמעותית את הלקונות בחוקי המס. זהו עולם חדש. מי שלא יגיב מהר, יפגע מהר".

נשיא ארה״ב דונלד טראמפ (צילום: AP Photo/Pablo Martinez Monsivais)

למען האמת, קשה למצוא סיבה ריאלית טובה להורדת מס החברות בישראל. סה"כ מדובר בסעיף המס שקיבל את ההפחתה הגדולה ביותר בשנים האחרונות, וירד מרמה של 26.5% ל-24% בתוך שנתיים. החשש מבריחת חברות מתייחס בעיקר לחברות ההיי-טק והטכנולוגיה, חברות שיכולות לנייד עצמן בקלות יחסית ותשלומי המס מהווים חלק משמעותי משיקוליהן. אך חברות אלו מקבלות כבר היום הטבה במסגרת החוק לעידוד השקעות הון, והן משלמות 6%-12% מס בלבד, בהתאם לגודלן ולמיקומן בפריפריה. חברות ההזנק עליהן חושש לפיד כמעט ולא משלמות מס חברות כלל, שכן רובן נמצאות בשלב שבו אין להן רווחים. לעומת זאת מי שכן ייהנו מהורדת מס החברות, הן חברות שלא ממש יכולות לעבור לארצות הברית – חברות שנותנות שירותים במשק הישראלי או מבוססות על ייצור ישראלי. חברות לשיווק מזון, חברות נדל"ן חברות אנרגיה, חברות אוטובוסים, קבלנים מקומיים וכו', או חברות פיננסיות שנותנות שירותים לשוק המקומי.

כחלון אומנם לא הגיב עדיין לאישור התכנית בסנאט, אך ביולי האחרון כשנפגש עם שר האוצר האמריקאי סטיב מנוחין, אמר לו כי "הכלכלה הישראלית קשורה קשר עמוק לכלכלה האמריקאית, נדע לעשות את ההתאמות הנדרשות"

בארצות הברית כבר מבינים את המחיר הקשה של תכנית הורדת המסים של הנשיא טראמפ, שעלולה להביא להרחבת פערים, אבדן של 1.5 טריליון דולר להכנסות המדינה, הגדלת החוב הממשלתי והקיצוצים בתקציבי הרווחה שיגיעו בשלב הבא. באמריקה, אולי יש לכך תירוץ. המאבק של טראמפ להחזרת תעשיית הרכב לארצות הברית וניסיון להיאבק באבטלה שהתפתחה באזורים מסוימים של ארצות הברית. בישראל אין ממש בריחה של תעשיות מקומיות לחו"ל, האבטלה בשפל, בפערים אנחנו דווקא די חזקים. לכן אין שום סיבה לבצע הפחתה של מס החברות בישראל, מלבד הפחד הערטילאי מבריחת החברות הבינלאומיות.

זו בדיוק הנקודה שמניעה את כדור השלג שבו נמצאת הכלכלה העולמית בעשורים האחרונים. עם התפתחותם של תאגידי הענק הבינלאומיים, הפכה המדינה לשחקן משני בכלכלה הגלובלית. לפחות כך היא רואה את עצמה. כבר למעלה משלושים שנה מתגלגל כדור השלג הזה, שמושך את מס החברות כלפי מטה במרבית מדינות העולם. בשנות השמונים הסטנדרט עמד בין 50% ל 60%. מאז עלייתו של הניאו-ליברליזם בדמותם של רייגן ותאצ'ר, החלה הצניחה החופשית של מס החברות בכל מדינות המערב. אף אחת לא רוצה להישאר מאחור ובכל פעם שכוח עולמי מוריד את מס החברות לשפל חדש, פוליטיקאים בכל המדינות רצים להפחיד את אזרחיהם מבריחת התאגידים. כך נוצר המצב שבו אזרחי המדינה מממנים את הכבישים, הביטחון, ההכשרה המקצועית ושלל השירותים מהם נהנים התאגידים.