יום חמישי בלילה, אני פותח מחשב, מתיישב ליד השולחן, לוקח כוס מים ומתחיל לחפש את המקום אליו אני אגיע עוד פחות מיממה. לאחרי שיטוט של קרוב ל-45 דקות ומעבר בין אתרים שונים במעשה שהזכיר לי התארגנות לטיסה מחוץ לארץ, מצאתי את מגרש חפצי ועוד יותר מזה הבנתי איך אני מגיע לשם! קו ישיר בהלוך וקונקשן דרך סכנין בחזור- היעד שלי הוא כמובן – כאוכב אבו אל היגא, הנה אני בא.

יום שישי, צהריים מוקדמים, מחכה בסבלנות לקו 488, התחנה הראשונה שלו היא במכללת כנרת במועצה האזורית עמק הירדן והתחנה האחרונה שלו היא כאוכב, קו של סטודנטים. אני ממתין לו נרגש בצומת עילבון, ומעביר את הזמן בלספור מ-40 עד אפס בתקווה שכשאגיע לאפס גם האוטובוס יגיע. טהא הנהג לא היה מחובר איתי על אותו גל כי הוא הגיע אליי כשאני עוד ספרתי 22, אבל בפעם הרביעית.

היינו רק שנינו למשך שלושים וחמש דקות, התחיל מהדיאלוג הרגיל של מה יש לך לחפש בכפר שלי? אבל מיד עבר ל: "אתה רואה כאן משמאל זה המטע זיתים של המשפחה", שיחות על החברה הערבית, על כך שהבן שלו משחק בנערים של הפועל כאוכב אבל לו זה קשה להתחבר לזה כי הוא לא מבין מה הקטע של כדורגל ושמבחינתו זה בזבוז זמן, בדרך עוד עלו שני אנשים וירדו בעראבה וסכנין. טהא הרגיש מחויבות כלפיי כנראה ומהרגע שנכנסו לכפר הוא דאג לעשות לי סיור מודרך, ראינו את המסגד החדש והגדול באיזור שחנכו לפני שנתיים, את אבו פייסל "המכובד באדם" שעשה לנו שלום, את התיכון המרשים שנמצא בסוף הכפר ואת גן הפסלים התיירותי.

בהליכה לאצטדיון חצי שעה לפני המשחק, האווירה האוהדת כבר מורגשת, מונייר המאבטח מפטפט איתי בהתלהבות ומודיע בנחרצות שהשנה הם עולים ליגה: "כל משחק ביתי אני כאן והשנה זו השנה שלנו!" הוא מודיע לי, "תראה אפילו בגביע ניצחנו קבוצה מליגה א' (1:2 את דליית אל כרמל) זה מראה שאנחנו מוכנים".

אני ממשיך בהליכה מסביב למגרש ופוגש את המוכר בבאסטה, באסטה = שולחן מתקפל, גזייה, סיר, נקניקיות של טירת צבי, קטשופ בבקבוק לחיץ, שקיות גרעינים וחמישה ילדים שעוזרים לו להקים את הכל בנחישות. כשסיפרתי לו שאני מטבריה הוא מתלהב: "הכנרת זה המקום שאני הכי אוהב לעשות בו על האש, מחר אני שם" הוא מספר, ומה אתה אומר על הקבוצה? אני שואל, "לפי כמות האנשים נראה שהולך להם טוב" ענה, והוא צודק, הפועל כאוכב במקום הראשון של ליגה ב צפון א' ועלתה לסיבוב ז' בגביע המדינה שם תפגוש את הפועל בית שאן. מולם התייצבה איחוד הפועל כפר סמיע שמגיעים ממקום טוב באמצע הטבלה.

350 אוהדים ואוהדות נרגשים ראו מחצית ראשונה משעממת, שבה טיפה התעפצתי אם להיות כנה, אפילו האח של השוער המקומי שישב לידי התלונן, אירוע השיא היה בריב בין ילדים סמוך לשריקת השופט, נצפתה נקניקייה בלחמנייה מרוחה על הרצפה.

במחצית התברר לי שבצד השני שלי יושב מגן קבוצת בני כאבול, שראיתי את קבוצתו מפסידה בבועיינה במחזור קודם. שוחחנו על הדרך החדשה עם המאמן, ועל זה שמבחינת יכולת הם בצמרת אבל מנטלית הם בתחתית, ועליו אישית שכמה הוא שמח לחזור למגרשים אחרי שנה וחצי של היעדרות עקב פציעה, היה כנה ונכנס ללב, למחרת בדקתי והם ניצחו גם, שמחתי בשבילו.

בדקה ה-92 הקהל המקומי היה בעננים כשהמחליף הצעיר אנס נאסר הבקיע גול ניצחון במשחקו הראשון בקבוצה בוגרת אי פעם! סיפתח נפלא עם סיום הכי מתוק שיש במגרש הביתי, שמבסס את הקבוצה במקום הראשון בטבלת הליגה.

מיהרתי לתפוס את האוטובוס שלי – קו 58 שנוסע מנצרת לדיר חנא ועובר בכאוכב אז לא נשארתי לחגיגות, אך לצערי האוטובוס איחר ועליתי עליו 20 דקות מאוחר משציפיתי, האיחור זימן לי שעה המתנה בסכנין, בה ניסיתי את מזלי בשיחה עם האנשים שהמתינו בתחנה אך ללא הצלחה, בהסתתרות מפני הגשם שבא והלך ובניסון להבין איך אני מגיע הביתה מגולני. קו 28 הופיע סוף סוף, אוטובוס מלא סטודנטים שעשו דרכם חזרה הביתה מהמכללה בסכנין, אני ירדתי בצומת גולני ומשם נאספתי בטרמפ על ידי חבר שהוקפץ בגללי בשעה 19:00 ביום שישי בערב. לא ייקרה שוב.