שופטים, פרק טו',

שמשון הבריון – עצבים

בתחילת הפרק מבקש שמשון להתפייס עם ארוסתו הפלישתית, אך אביה מעדכן אותו שהיא ניתנה למישהו מחבר מרעיו.

אביה מציע לשמשון את ביתו הצעירה במקומה.

שמשון מתעצבן (פעם ראשונה), לוקח 300 שועלים, קושר כל זוג בזנבם, מחבר להם לפיד בוער ושולח אותם לשרוף את שדות הפלישתים – אני בטוח שאנשי "צער בעלי חיים" ושמירת הסביבה, לא ממש התלהבו מהקטע.

הפלישתים לא ממש מתלהבים מהעניין, מבררים במה מדובר, ומגלים שמדובר בשמשון ובמשפחה הפלישתית אליה הוא מעונין להתחבר ומסורב ע"י אביה.

הם שורפים את המשפחה הפלישתית כולה.

שמשון מתעצבן (פעם שנייה), ויוצא למלחמה על הפלישתים ומכה אותם "שוק על ירך" – זהו מקור הביטוי, שבה להראות שהמכות היו כה חזקות, שמקבל המכות הגיע למצב כל כך מפורק שהשוק הייתה מעל הירך (במצב נורמאלי זה הפוך, קרי, הירך מעל השוק).

שמשון חשב שבכך תסתיים הפרשה, אבל הפלישתים לא ממש הסכימו והם החליטו להציק לשבט יהודה.

שבט יהודה, עד כה כלל לא היה מעורב. שמשון עשה את כל מעשיו באופן פרטי לגמרי.

שואלים היהודאים את הפלישתים במה מדובר, ואלה מסבירים שהם רוצים להתנקם בשמשון.

(י)וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יְהוּדָה לָמָה עֲלִיתֶם עָלֵינוּ וַיֹּאמְרוּ לֶאֱסוֹר אֶת-שִׁמְשׁוֹן עָלִינוּ לַעֲשֹוֹת לוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָֹה לָנוּ

כלומר – אנחנו רוצים לעשות לשמשון את מה שהוא עשה לנו. להפוך אותו למפורק!

אנשי יהודה פונים לשמשון ומבררים אתו מה העניין.

שמשון אומר להם – זה לא עניינכם, אני עשיתי להם מה שהם עשו לי:

(יא)וַיֵּרְדוּ שְׁלשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ מִיהוּדָה אֶל-סְעִיף סֶלַע עֵיטָם וַיֹּאמְרוּ לְשִׁמְשׁוֹן הֲלא יָדַעְתָּ כִּי-משְׁלִים בָּנוּ פְּלִשְׁתִּים וּמַה-זֹּאת עָשִֹיתָ לָּנוּ וַיֹּאמֶר לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשֹוּ לִי כֵּן עָשִֹיתִי לָהֶם:

ממש גן ילדים – מי התחיל?

היהודאים מודיעים לשמשון שבכוונתם להסגיר אותו לפלישתים. מסתבר ששמשון היה מנהיג ללא עם. הוא פועל על דעת עצמו והעם לא ממש מעוניין.

שמשון מסכים שיסגירו אותו ובתנאי שאנשי יהודה לא יפגעו בו.

היהודאים שמים עליו אזיקים ומוסרים אותו לפלישתים.

ברגע שהוא נמסר, הוא משתחרר בזכות כוחו הרב מהאזיקים (יש לי חשד שאולי הם לא היו קשורים חזק מדי האזיקים האלה), והוא הורג 1000 מאנשי פלישתים תוך שימוש בלחי של חמור שהוא מצא בשטח.

את מעשה ההרג הזה הוא עושה בזכות זה ש "צלחה עליו רוח אלוהים". אותה רוח שצלחה עליו כאשר הרג את האריה וכאשר הרג 30 אנשי אשקלון בפרק הקודם. רוח הרג היא רוח אלוהים שצולחת לשמשון מדי פעם!

ואז, לאחר כל אירועי הפורענות האלה, שמשון פתאום נהייה צמא מאוד וכמעט מת.

הוא פונה לאלוהים כדי לבקש מים ואלוהים נעתר לבקשתו ובאורח פלא מסדר לו מעיין:

(יח)וַיִּצְמָא מְאֹד וַיִּקְרָא אֶל-יְהוָה וַיֹּאמַר אַתָּה נָתַתָּ בְיַד-עַבְדְּךָ אֶת-הַתְּשׁוּעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְעַתָּה אָמוּת בַּצָּמָא וְנָפַלְתִּי בְּיַד הָעֲרֵלִים: (יט)וַיִּבְקַע אֱלהִים אֶת-הַמַּכְתֵּשׁ אֲשֶׁר-בַּלֶּחִי וַיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וַיֵּשְׁתְּ וַתָּשָׁב רוּחוֹ וַיֶּחִי עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ עֵין הַקּוֹרֵא אֲשֶׁר בַּלֶּחִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה

מסתבר שכאשר יוצאים לקרב, נדרשת שרשרת לוגיסטית ואספקה תומכת, שאם לא כן, גם הנועזים והחזקים שבלוחמים, צפויים למות.

חומר רקע חשוב לכל אלה הטוענים שבצבא צריך לקצץ במה שנקרא: "תומכי הלחימה".

אז, לשמשון, היה גיבוי לוגיסטי בדמות באר פלאית מאלוהים. היום, ללוחמים, אין כזה גיבוי פלאי ונדרשת שרשרת אספקה מסודרת ויעילה שתגבה את פעולותיהם.

שמשון הגיבור

שופטים, פרק טז'

הפרק המסיים את מסכת סיפורי שמשון.

שמשון הולך לעזה ללינת לילה אצל זונה עזתית.

באמצע הלילה הוא קם, יוצא מהעיר, ובדרך לוקח על כתפיו את שערי העיר ומביא אותם לחברון.

העזתים הפלישתים ההמומים מוצאים דרך מעניינת ללכוד את שמשון. הם משתמשים שוב באישה ששמשון שוכב איתה – דלילה.

הם מבטיחים לדלילה ממון רב כדי שתגלה את סוד כוחו של שמשון.

דלילה, אחרי שידולים רבים, ולאחר ששמשון 3 פעמים ממציא לה סוד כוח שקרי, מגלה את הסוד האמיתי – שערות ראשו.

היא מגלחת את שערו והפלישתים לוכדים את שמשון.

(כ)וַתֹּאמֶר פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיִּקַץ מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אֵצֵא כְּפַעַם בְּפַעַם וְאִנָּעֵר וְהוּא לא יָדַע כִּי יְהוָה סָר מֵעָלָיו:(כא)וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת-עֵינָיו וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה וַיַּאַסְרוּהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית הָאֲסוּרִים:

מכאן הפתגם – "פלישתים עליך שמשון".

מעניין שהמעשה הראשון שעושים לו הפלישתים – מנקרים את עיניו.

שמשון שעד עכשיו, לדעתי, היה מנותק נפשית מהעולם ומהאנשים סביבו והתנהל כאילו הוא לבד בעולם, מתוך אמונה בכוחו הפיסי, מתנתק כעת גם מקשר חזותי עם העולם.

במצב הזה, כשהוא בשפל חסר תקדים, מביאים אותו הפלישתים למקדש שלהם, לאל שלהם "דגון", כדי לחגוג את ניצחונם.

שמשון, מבקש מאלוהים שלא ישכח אותו וייתן לו כוח למעשה אחרון של "גבורה":

יִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל-יְהוָה וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱהוִֹה זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלהִים וְאִנָּקְמָה נְקַם-אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים:

לא כתוב שאלוהים אכן נענה לבקשתו.

אבל שמשון, המנותק, לופת בידיו את עמודי התווך של המקדש וממוטט אותו על יושביו, שאת רובם הוא לא מכיר – "תמות נפשי עם פלישתים" – המשפט האלמותי של המתאבדים באשר הם:

יֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם-פְּלִשְׁתִּים וַיֵּט בְּכֹחַ וַיִּפֹּל הַבַּיִת עַל-הַסְּרָנִים וְעַל-כָּל-הָעָם אֲשֶׁר-בּוֹ וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו

שמשון, שכל חייו היה סוג של גיבור/בריון על מנותק מהמציאות, התנתק עוד יותר והפך לעיוור. ואז, הוא נוקם את נקמתו הפרטית תוך הרג של אנשים שהוא אינו מכיר אותם ואף אינו רואה להם את הלבן בעיניים (הוא עיוור)  – לדעתי – בושה גדולה!

והבושה הזו מלווה אותנו עד היום, עת נוער הגבעות רואה בו, בשמשון, מודל לחיקוי ולהשראה: ראו את הלינק הבא – שימו לבכם לשירה הלקוחה משירת שמשון בדקה 02:50 של הסרטון

 

שמשון הבריון, שרוח אלוהים צלחה בו – רוח הרג עיוור, מסתובבת אצלנו עד עצם היום הזה.