את הצהרתו של שר האוצר כחלון אתמול על תכנית "נטו הוזלות" ליוותה הבשורה החגיגית על "מהלך של 800 מיליון שקל שחוזרים לאזרחים" והבטחות גרנדיוזיות בנוגע ל"הורדת יוקר המחיה". הורדת המכסים, הכריז כחלון, תביא למהפכת מחירים של ממש, ותפחית את ההוצאות על בגדים, מוצרי חשמל ותמרוקים. מעבר לכך שמדובר בהבטחה מפוקפקת, התכנית הזו היא דוגמה נוספת להימנעות של ממשלת נתניהו-כחלון, בכל דרך אפשרית כמעט, ממה שממשלה אמורה לעשות – להשקיע את כספי המסים שמשלמים האזרחים לטובת הציבור.

כשבקופת המדינה מצטברים להם כ-20 מיליארד ש"ח מעודפי גביית המסים של 2017, "נטו הוזלות" מציירת במדויק את קווי המתאר של מדיניות הממשלה הנוכחית: הימנעות בכל מחיר מהגדלת ההוצאה הציבורית, והישענות על מנגנוני שוק חופשי מעורפלים, שיעשו את העבודה במקומה. נראה שהמדינה מתנגדת באופן כמעט אידאולוגי לכל השקעה נוספת באזרחיה, ומוצאת דרכים יצירתיות 'להפטר' מהתקציב שלה, בלי להשקיע אותו באופן ישיר באזרחי המדינה.

האוצר הודיע כי ישתמש ב-20 מיליארד השקלים של עודפי הגבייה להחזר מוקדם, ומיותר, של חובות המדינה. כסף זה היה יכול לשמש למגוון אדיר של הוצאות שהיו מביאות תועלת לכלל האזרחים – למשל סלילת כבישים, בניית כיתות לימוד חדשות או שיפור שירותי הבריאות והרווחה. ניתן היה לייצר באמצעותם מקומות עבודה בתנאים טובים ובעלי שכר גבוה יחסית – מהלך ראוי במיוחד לאור פרסום דו"ח העוני בשבוע שעבר, שהראה כי ישראלים רבים עובדים אך נותרים עניים. כל זאת היה יכול להיעשות מבלי לפרוץ את 'מסגרת התקציב' החונקת, המגבילה את יכולתה של המדינה להשקיע באזרחיה. כך, בעצם, 'חסכה' הממשלה הוצאה של 20 מיליארד ₪, שהיו אמורים להיות מושקעים בשירותים שייטיבו איתנו, אזרחי המדינה.

ובכל זאת, מי ששמע את כחלון מציג את תכנית 'נטו הוזלות' עשוי היה לחשוב ששר האוצר החליט בכל זאת להשקיע חלק קטן מאותם עודפים באזרחי המדינה, ו'להחזיר' אלינו 800 מיליון ₪ ששילמנו במסים. למעשה, צעד זה הוא המשך ישיר של אותה מדיניות, לפיה על המדינה להוציא כמה שפחות על אזרחיה, ולתת לשוק החופשי לדאוג לשאר. במקום להשקיע את הכסף ישירות, ובכך להבטיח תמורה לציבור, בוחרת הממשלה לקצץ במסים שמשלמות חלק מהחברות הרווחיות ביותר במשק, מתוך ההנחה שהרווחים יחלחלו כלפי מטה, אלינו. אמנם הובטח לנו כי 'השוק יעשה את שלו', ובעקבות הטבות המיסים יורידו היבואנים את המחירים. אבל מה יקרה אם לא יורידו?

הטבה ליבואנים, לא בהכרח הורדה במחירים לצרכנים, בטח לא השקעה באזרחים

כחלון חזר שוב ושוב על התעקשותו כי הוא בוחר לנצל את העודפים התקציביים כדי "להחזיר" חזרה לציבור חלק מהכסף ששילמנו במיסים. זה נשמע יפה, אבל מדובר בעיוות של המציאות. למעשה, הורדת המכסים הנוכחית מהווה הטבה בסך 800 מיליון ש"ח ליבואני הביגוד, מוצרי החשמל ותמרוקים. זאת מכיוון שמכס הוא מס אותו מטילה המדינה על יבוא, והוא משולם ע"י היבואן, ולא ע"י הלקוח אשר רוכש את המוצר בסופו של תהליך. מכס גבוה עשוי לגרום לאותו היבואן למכור את המוצר במחיר יקר יותר בארץ, כדי לכסות על ההוצאה הנוספת. באותו האופן, מכס נמוך עשוי לגרום ליבואן להוריד את מחיר המוצר, כדי להתחרות בשוק.

עם זאת, אין שום ודאות או התחייבות לפיה הורדת מכסים תתגלם, בסופו של דבר, בהורדת מחירים לצרכן. למעשה, הורדת מכס מהווה תוספת הכנסה גדולה ליבואן, איתו הוא רשאי לעשות כרצונו. היבואן יכול לבחור לנצל את הרווחים הנוספים שנוצרו לצורך הורדת מחירים, אבל הוא יכול גם לא.

אנחנו מתכבדים להפנות את שר האוצר כחלון לדו"ח שפרסם משרדו רק לפני שנתיים, שהצביע על זינוק ברווחי חברות ייבוא המזון בעקבות הורדת מכסים, וכן מייסוף השקל. עפ"י הדו"ח, בין השנים 1997-2013 עלו רווחיהן של 10 יבואניות המזון הגדולות במשק בכ-230%. מדובר בסכום ענק של 4 מיליארד ₪. עם זאת, במהלך תקופה זו לא הורגשה ירידה משמעותית במחירי המזון היבש בארץ.

אם כך, לאן הלך הכסף? לפי הדו"ח, השתמשו החברות ברווחים הגדולים כדי לשלם דיבידנדים בסך 2 מיליארד ₪ לבעלי המניות. זאת במקום לבצע הורדה משמעותית במחירי המוצרים, או העלאה משמעותית בשכר עובדיהן: עובדי חברות ייבוא המזון ראו עליה של 6% בלבד בשכרם בתקופה זו, לעומת ממוצע של 7.6% בכלל המשק.

זוהי, כמובן, זכותן של חברות היבוא לעשות כרצונן ברווחים הנוספים אותם יגרפו, אך חשוב לזכור כי משמעותה של הורדת המכסים על ייבוא איננה "גלגול חזרה של כסף לאזרח", והיא איננה מבטיחה הורדה במחיר. היא כן מבטיחה עלייה של קרוב למיליארד ₪ ברווחיהן של חברות היבוא, בה אנחנו נאלצים לקוות שישתמשו כדי להוריד את מחירי המוצרים. היא בוודאי איננה השקעה של המדינה באזרחיה.

יש לציין כי להורדת המכסים עשויה להיות השפעות שליליות נוספות על המשק הישראלי, מעבר להורדה הפוטנציאלית במחירים. מעבר להיותן מקור הכנסה של המדינה, משמשים המכסים כהגנה על הייצור המקומי. כל מדינה מחזיקה במדיניות מכסים כלשהי, במטרה להגן על התעשייה המקומית מפני תחרות זרה. התעשייה המקומית מהווה ערובה לחוסן הכלכלי של המדינה, ולמדינה אינטרס בשמירה עליה.

מדיניות הורדת המכסים אותה מוביל השר כחלון עשויה להביא לשחיקת יכולתה של התעשייה הישראלית להתמודד עם התחרות הזולה מחו"ל. במצב כזה, בעלי מפעלים רבים עשויים לבחור לסגור את מפעליהם בארץ ולעבור למדינות בהם כוח העבודה זול יותר, וניתן להתמודד בקלות גדולה יותר עם התחרות. בעקבות זאת עשויים עובדים רבים בישראל לאבד את מקום עבודתם. לעתים מוצאים עובדים אלו מקומות עבודה חדשים, אך לעתים קרובות עבודות אלו הן בעלות שכר נמוך יותר, ותנאים גרועים יותר. כך, מדיניות 'השווקים הפתוחים' אותה מקדם כחלון עשויה להביא, בשם השוק החופשי, לאובדן של מקומות עבודה רבים בעתיד.