פיקוח נפש דוחה שבת, אבל פיקוח 250,000 נפשות נדחה כבר 16 שנים במדינת היהודים. כמה עוד נפשות יקופחו? חוק המרכולים עבר בקריאה ראשונה בכנסת. הציבור גועש ורועש. מוכן לצאת עם לפידים ולהלחם על השבת שלו. מה הם חיי 250,000 אזרחים לעומת השבת? באותה נשימה כמעט עבר בכנסת בקריאה ראשונה גם חוק בו הממשלה תממן את קמפיין הפריימריז של חברי הכנסת. הכנסת הקדושה של ישראל מעדיפה לחלק כסף לחברי הכנסת, לשמירת השבת ושומריה והכי חשוב – לשמירת הכיסא.
פיקוח וקיפוח, שתי מילים מאד דומות ששתיהן נדמה כי נעלמו מהלקסיקון של חברי הכנסת ובכלל מהשיח הציבורי, לפחות כשזה נוגע לנכים. זכויות, שוויון וערבות הדדית הפכו לאמירות סמולניות אם לא קומוניסטיות או אנרכיסטיות. מי שדוגל בערכים אלו הוא או גנב או טיפש או שניהם גם יחד. ממתי קדושת הכיסא דוחה פיקוח נפש? מתי סדר העדיפויות של נבחרי הציבור התהפך? לא הקואליציה ולא האופוזיציה ולמען האמת גם לא הציבור הבריא, קמו ונלחמו עלי חיי הנכים. ראיתי איך בוועדה הם פורטים את הנכים לפרוטות תוך כדי שהם מפריטים את כל השרותים לנכים תמורת תשלום.
אל תעמוד על דם רעך – מי שרואה אדם בסכנת חיים חייב להצילו. הנכים זועקים לעזרה כבר שנים. קצבאות הרעב הורגות את הנכים. מביאות אותם אלי פי פחת. הממשלה והאופוזיציה עושות יד אחת נגד הנכים. בשיתוף פעולה יוצא דופן, נבחרי הציבור בוחרים שוב ושוב להפקיר את ציבור הנכים לגורלם. אז כן, התכנסה וועדת העבודה והרווחה והחלה לדון בהעלאת קצבת הנכות. צפיתי בדיון הוועדה, האזנתי לנציגי הנכים השונים. לאחר שנה שלמה במאבק אני מכירה את רובם. גם יצא לי להכיר את יואב קריים, מי שעמד בראש מטה המאבק ב-2002. שמתי לב לכך שהנציגים שהסכימו לפשרה, גם ב-2002 וגם ב-2017 הם נכים שלא בהכרח מתקיימים מ-2,342 שקלים בחודש.
חלקם אף מרוויחים או ירוויחו בעתיד ממצב הנכים.
אלכס פרידמן מנכה לא חצי בן אדם הודיע אתמול כי הוא מתעתד להקים מפלגה ולרוץ לכנסת, אבי אורן, המייצג את נכי הנפש, מתפרנס משימור מדיניות העסקה פוגענית של נכי הנפש, יואב קריים עובד באיזי שפירא, ונעמי מורביה אולי באמת רואה את טובת הנכים מול עיניה אבל לא את הסכנה שבפשרה עם הממשלה. כל שאר הנציגים התנגדו למתווה העוני. כל הצגה של מתווה ההסתדרות כמשהו אחר זה סילוף העובדות. מהרגע שנכנסתי למאבק הנכים אני חוששת מאלו שימכרו את הנכים עבור נזיד עדשים. כשמתחילים לדבר על כסף האינטרסים מתגלים. גם לי יש אינטרס. אני רוצה שיעלו את הקצבה בבסיס הקצבה לכל הנכים בפעימה אחת לפי אבדן כושר עבודה ואני מוכנה להילחם על כך. אם התוספת תהיה בצורת קח"ן המתווה יעלה את הקצבה שלי קצת. את של בעלי כלל לא (הוא נכה מעבודה ולא נכלל במתווה) קצבת השר"מ שאני מקבלת לא תתעדכן לפי קצבת הנכות וגם לא הניידות, מה שלא מאפשר לי לקבל את השרותים שאני זקוקה להם ומגיעים לי על פי חוק.
גרוע מכך, עצם הכללת ה"תוספת" לשר"מ (200 ש"ח תוספת לגרעון של 5,000) תתקע את העלאת קצבת השר"מ לעוד שנים רבות. יש פשרות ויש קווים אדומים. תוספת בקח"ן ולא בגוף הקצבה, שימוש בנכות רפואית שמפלה בין נכה לנכה וערבוב הקצבאות השונות בתוספת לקצבה אלו קווים אדומים, שנציגי הנכים חייבים לעמוד עליהם בכל תוקף, היות והם מעמידים את ציבור הנכים בסכנה קיומית.
השבע לעולם לא יבין את הרעב, ואדם שמרוויח 42,000 ש"ח בחודש, לא יכול אפילו להתחיל לדמיין איך נראים החיים עם 2,342 ש"ח בחודש, הרי הקצבה נעלמת במינוס עוד לפני שהוצאתי שקל, והחשבונות השוטפים מגדילים אותו. הם לעולם לא ירגישו את החרדה מניתוק החשמל או המים, מעיקול חשבון הבנק או מהוצאה לפועל. שני החוקים שעברו בקריאה ראשונה בכנסת, הם תעודת עניות לקואליציה ולאופוזיציה גם יחד ומלמדים יותר מכל על סדר העדיפויות של נבחרי הציבור.
פיקוח נפש דוחה שבת והכנסת בוחרת לקפח את הנכים. לעמוד ולהתיר את דמם ולהמשיך להתרכז בשמירה על כיסאם. עבור השבת הן הציבור הדתי, והן הציבור החילוני, מוכן לצאת עם לפידים בוערים לרחובות, אבל אף אחד לא טורח לעצור העוול המשווע שנעשה לנכים. עד מתי?
